ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
כמו ש-ynet טוב יותר מ"ידיעות אחרונות" 
 
 למצוא בגוגל תחת ``אתמול``. (הצילום מתוך אתר קשת)   
 
צביקה בשור

זה לא רק להחליף מסך אחד במסך אחר – החיבור בין הטלוויזיה והאינטרנט עשוי להוליד יצור חדש לגמרי, מרגש יותר, מעניין יותר ובהמי פחות; מחשבות בעקבות פרויקט "2004: שנת האינטרנטלוויזיה"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הפעם הראשונה שחיברתי את האינטרנט לטלוויזיה היתה בטקס חלוקת האוסקרים של 99'. זה היה בחולון, או בצ'ט של וואלה בעצם, והיתה שם מישהי שווה בעליל שקראה לעצמה "צפרדע". היא לא רצתה להיפגש, לא להעביר לי את מספר הטלפון שלה, לא שום דבר, אבל אמרה שתשמח לראות איתי את האוסקר. אז ראינו את הטקס ביחד – אני בחולון, היא איפה שלא יהיה, שנינו בצ'ט של וואלה, מוצאים נחמה בעובדה שגם זה שמעבר לרשת בענן חשב ששום עולם שפוי לא היה נותן את הפרס ל"שייקספיר מאוהב".

מיום שנגמלה משדי אמה האקדמית שאלו כולם מתי תתחבר כבר האינטרנט לטלוויזיה. החיבור בין המדיום שכבש את העולם לזה שנולד עכשיו ונתן לעולם הזה כוח מחודש, גירה את דמיונם של כל אנשי הרשת. תארו לעצמכם, הם אמרו לעצמם, שהקופסה המטומטמת של יאיר לפיד תיטַען פתאום בהיפר-חשמל של האינטרנט. תארו לעצמכם.

השנה זה יקרה. האינטרנט כבר מהיר מספיק כדי לספק לפחות את כל מה שתשתיות הכבלים והלוויין מסוגלות להעביר, והרשתות האלחוטיות עוזרות להפוך את מסך הטלוויזיה למעין צג מחשב ענק שחולש על הסלון שלנו. בשורת האלחוט, שמחברת עכשיו בין הסלולרי שלנו לאחיו הקרובים, בין הסלולרי לאוזניה הסופר-משוכללת שלו, תביא איתה גם גל שני של מוצרים נלווים, שיאפשרו אינטראקטיביות א-לה האינטרנט תוך התחשבות בגינוני הצפייה הטלוויזיונים. חלק מהם יהיו כישלון מוחלט, חלק מהם יתוו את הדרך לעתיד בו כבר אי אפשר יהיה לדעת איפה מתחילה הרשת ואיפה נגמר הערוץ השני. ובכל מקרה, השנה יתחיל הכל.

בסדרת הכתבות שהבאנו לכם בשבוע החולף לרגל סיום השנה, ניסינו לשרטט את קווי המתאר של המהפיכה הגדולה שמתקרבת אלינו, החל מהעיסוק בסצינה הלא-חוקית של החלפת הקבצים, שאגף תכני הטלוויזיה שבה הולך וצובר תאוצה, נוגס גם במחייתם של אנשי הטלוויזיה הישראלים; דרך המהלכים הטכנולוגיים-עסקיים לאספקת ערוצי נישה דרך הרשת אל מסך הטלוויזיה; ועד לניסיון להרחיק מעט ראות כדי לבדוק איך תשפיע המהפיכה החדשה על החוק בישראל.

הטלוויזיה של היום היא מלכת המדיה. במסה המפורסמת (באופן יחסי. מאוד יחסי) שלו, "על הטלוויזיה", מסביר ההוגה הצרפתי פייר בורדייה איך משפיעה הטלוויזיה הארורה על כלי התקשורת האחרים. בורדייה מאשים את הטיפול הטלוויזיוני באקטואליה בהשטחת הדיון הציבורי גם בעיתונים וברדיו. הדינמיקה שעליה מצביע בורדייה מתחילה בזעקנות הריקה והמחליאה של הפופוליטיקות למיניהן, בזמן הקצרצר שמוקדש לעובדות ולדיעות שיש בהן יותר מהבנאליה, ומסתיימת בכותרות בנות מילה אחת בעיתונות, באותה בנאליה משוחזרת, במותם של הרעיונות הגדולים.

מה יקרה אם מעגל האימה של דרדור המחשבה במורדות הרייטינג ישנה כיוון? מה יקרה אם האינטרנטלוויזיה החדשה תכבוש את מקומה של המפלצת הנוכחית? מה אם, כמו באינטרנט, הפריים-טיים לא יהיה פונקציה של זמן, אלא של רלוונטיות? מה אם גוגל, או מנגנון דומה לו, יהיה כלי הניווט שלנו בעולם הטלוויזיוני? מה אם ראיון טלוויזיוני מעמיק עם עמיר פרץ, שיופיע בגרסאות בנות 5 דקות, 10 דקות וחצי שעה, ייערך שלושה ימים לפני אחת השביתות ויכבוש את מילת החיפוש "שביתה", כשמיד אחריה ראיונות דומים – נוקבים, משכילים וקצביים – עם שר האוצר וראש הממשלה? האם לתוכניות פאנל רעשניות כמו זו של דן מרגלית יישאר מה למכור? ומה יעשה איפשור קיומה של קהילה למהדורות החדשות (מושג שבוודאי ייעלם בעצמו), לתוכניות הבידור, לשידורי הספורט? האם הטלוויזיה האינטרנטית תהיה איכותית יותר מהטלוויזיה הטרום-אינטרנטית, כשם ש-ynet איכותי ומלא יותר מעיתון הדפוס שלו, בלי להיות מעניין פחות?

אולי מוקדם מדי לדבר על שינוי המפה התקשורתית בשלב הזה, כשרק ניצני המהפיכה מראים את זיוום. אולי זו רק התלהבותו שלוחת הרסן של איש אינטרנט שוחר מהפיכות, מי שבימי חלדו הספיק כבר להשליך את הכלכלה "הישנה" אל פח האשפה של ההיסטוריה, רק כדי למצוא את עצמו מובטל. אולי תהיה זו דווקא הטלוויזיה, הכלכלה הישנה של המדיה, שתכפה את עצמה על הרשת ותעוות אותה לכדי כר מרעה לבהמות. ואולי האמת נמצאת אי שם בגווניו של האפור. ובכל מקרה מדובר בזיווג מרתק, שישנה את הדרך בה אנשים באים במגע עם תרבות וידע.
 
 
הכותב הוא עורך "חיים ברשת".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by