ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
קאזאה זה לא רק בשביל לגנוב 
 
 שוק המוזיקה הכי עשיר   
 
רם אוריון

רם אוריון, מוזיקאי שמפיץ את המוזיקה שלו (גם) דרך תוכנות לשיתוף קבצים, מסביר איך התוכנות האלה משנות את העולם, ואיך הן לא

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בחתיכה הזו אתייחס רק לתוכנת SoulSeek, כי היא היחידה שאני משתמש בה. אבל הדברים הבאים מתייחסים לכל תוכנת שיתוף קבצים, מן הסתם.

בהסתכלות מהצד שמעוניין להפיץ את המוזיקה שלו , אני מוצא שלהבדיל מאתרים כמו אתרי בית של להקות, אתרי מעריצים, אתרים מסוג "במה חדשה", או בקיצור כל דרך אחרת של הורדת מוזיקה בחינם, תוכנות שיתוף הקבצים עושות עבודה דומה בשינוי המפה של הפצת המוזיקה לזו שהפורומים עושים בכל מה שקשור למה שהיה מסורתית טריטוריה עיתונאית.

אפשר להסתכל על זה מנקודת ראות יחצ"נית. צרכני מוזיקה שכותבים בפורומים ביקורות על המוזיקה שהם צורכים, הופכים לשחקנים בתעשיית המוזיקה, וספציפית – במערך הפרומו, ומערך הפרומו של חברות התקליטים עוקב אחרי הפורומיסטים, ויותר מזה – גם האמנים עצמם מחפשים את משוב הפורומיסטים ולהבדיל ממגזיני אונליין שקיימת בהם אפשרות הטוקבק, בפורומים קיימת מעורבות פעילה של האמנים עצמם בשיח הביקורתי.

תוכנות שיתוף הקבצים הופכות את צרכני המוזיקה האקטיביים אונליין לא רק לרשות השופטת, אלא גם לרשות המבצעת – מפיצים. וכמו הפורומיסטים, שקיימים בתודעה של אנשי מפתח בתעשיית המוזיקה באופן לא פרופורציונלי לתפוצה הריאלית של הפורומים בקהל הצרכנים, כך גם עקרון שיתוף הקבצים משפיע על מנגנוני ההפצה.
 
 
בתור התחלה הוא גורם לכל התעשייה לשבור את הראש על דרכי התמודדות עם השינויים בהרגלי הצריכה. לא אכנס כאן לסוגיית ההתמודדות עצמה, כי זה נושא לדוקטורט. הנקודה היא ששיתוף הקבצים עושה הבדל בזה שבפעם הראשונה יש כוח שהופך יותר ויותר לחלק מהמערכת, לא בגלל שהוא רוצה, או שיש לו איזשהו עניין להתאים את עצמו למערכת. הוא מכריח את המערכת להתאים את עצמה אליו למרות שאין שום תקשורת ישירה בין הצדדים.

מי שמוריד מוזיקה מהרשת לא צריך את חברות התקליטים בשביל להגיע אל המוזיקה שהוא מחפש, והוא לא תלוי במבחר שמוצע לו על ידי החברות, החנויות ותחנות הרדיו. אבל במידה רבה הוא כן צריך את המערכות שמגלגלות את הכספים של התעשייה כדי שהמוזיקה עצמה תופק, אלא אם כן אנחנו רוצים לחיות בעולם של הקלטות ביתיות בלבד.

נכון להיום, תוכנות שיתוף הקבצים עושות עבודה טובה. הטובים מרוויחים ממנה, זאת אומרת – אוהבי המוזיקה והאמנים שהמוזיקה שלהם מגיעה גם לאלו שאין להם גישה למוצר מכל סיבה שהיא. שיתוף הקבצים גם מספק תשובה חלקית למוזיקאים שאין סיכוי סביר שחברות התקליטים ישקיעו אפילו בהפצת ההקלטות שלהם. עבור מוזיקאים ברמות אלטרנטיביות כאלו או אחרות, במיוחד בארץ, לא קיימים שיקולים כספיים שקשורים להיעדר תמלוגים על הורדות. הם לא היו מרוויחים גם אם הם היו מוציאים רליס "מסודר", רוב הסיכויים שהמכירות לא היו מכסות את הוצאות ההפקה. זו סיבה טובה לעקוף לגמרי את שלב המוצר ולשלוח את המוזיקה למרחבי הרשת.

ועדיין, המוזיקאים צריכים את המנגנונים. למה? כי אם יוצר ירצה לממש את מלוא הפוטנציאל בהפקת והפצת המוזיקה שלו הוא יצטרך להתמודד גם עם השקעה בהפקה עצמה, עם הייצור וההפצה, עם הייחצנ"ות, סגירת ההופעות, תליית הפוסטרים, וכן הלאה. הוא גם יעשה עבודה מוגבלת מאד ולא מקצועית בכל התחומים וגם יישחק מהר מאד מעיסוק בדחיפת המוזיקה שלו שכולל מעט מאד התעסקות במוזיקה עצמה וכאב ראש אדיר. כך שהפצה מחוץ למערכת – בסולסיק, למשל, היא שוות ערך להפקה מחוץ למערכת- לכשעצמה, היא אזוטרית.

נכון להיום, החשיבות של הפצה שכזו בתור חלק ממכלול ההפצה ותרבות הצריכה גדול הרבה יותר מהמשקל הסגולי שלה בפני עצמה. וגם צרכני הסולסיק הכבדים עדיין הולכים ורוכשים את הדיסקים שהם ממש רוצים, באיכות הרבה יותר טובה מ-mp3 , עם הקרדיטים, העיצוב, המילים. ואפילו שגם לעטיפות יש גישת הורדה, עדיין כמעט כל משתמש סולסיק שאני מכיר הוא גם צרכן דיסקים וכמעט תמיד הם יהיו כאלו שכבר יושבים לו בקבצי השיתוף הרבה לפני שהגיעו להפצה מסודרת בארץ או בחנויות האונליין.

אין בחתיכה הזו מסקנות או תחזיות לגבי מקומן של תוכנות שיתוף הקבצים. רק כמה מחשבות שהורדתי לכתב, בשלוש לפנות בוקר בזמן שמשתמשים לא מוכרים מורידים מהמחשב שלי שירים של שני אמנים ישראלים מוצלחים – בן פרבר, שאפשר למצוא את יצירותיו גם ב"במה חדשה" וגיל לביא ( תחת השם- "יצורים זעירים"). יוצרים שאת יצירותיהם, בינתיים, אפשר למצוא אך ורק ברשת.

רם אוריון הוא מוזיקאי ועיתונאי
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by