ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
אלי אלי זה הולך להגמר 

אלי אלי זה הולך להגמר

 
 
צביקה בשור

בהתחלה חשבנו שכדורגל הוא רק ספורט וטעינו, אחר-כך חשבנו שכדורגל הוא פוליטי וגם בזה טעינו. צביקה בשור על היום בו יצאה הפוליטיקה מהספורט ונכנס הכסף הגדול

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אלי אוחנה. תישאר, תישאר, תישאר
 אלי אוחנה. תישאר, תישאר, תישאר   
המאבק המתמיד בין הקפיטליזם הדורסני לאנשים הקטנים מצא לעצמו מגרש חדש לשחק בו. אחרי שכבר נכנענו לערוץ 2 ולכבלים, אחרי שבזק ניצחה את הגולשים ואחרי שמגדל עזריאלי סתם בפקקים את כל אזור הקריה בתל אביב, החליט הכסף הגדול להביא את הבולדוזרים ולחנוק לנו גם את הכדורגל.

כדורגל, אתם יודעים, בסך הכל ספורט. עולה חבורה של בחורים שריריים למדי במכנסיים קצרים, בועטת בכדור לכל עבר, ובסופן של תשעים דקות קרב וערבן יורדת מחצית כמות השחקנים עם חיוך רחב על השפתיים, ומחצית הכמות משרכת את הדרך בראש שמוט וכדור של מועקה בלב. כדורגל, אתם יודעים, בסך הכל ספורט.

אבל המשחק עצמו תמיד היה רק הסיפור שלפני הסיפור. מאחורי כל שבת של משחק עומד שבוע שלם של אנשים, על השמחות שלהם, על האגו, על המטרות הסותרות שלהם, על בצע הכסף, האהבות שלהם ועל שאר החבילה שעושה אותם בסופו של דבר לאנשים, ואת מה שהם עושים לפוליטיקה. כן, מאחורי כל משחק מסתתר לו בהיחבא שבוע שלם של פוליטיקה.

הכדורגל הישראלי נולד לתוך פוליטיקה. מפא"י וחירות הקימו קבוצות דגל בירושלים ובתל-אביב, קבוצות שעם השנים בנו לעצמן מיתולוגיות וסמלים משלהן, הולידו דור שני ושלישי של אוהדים מכורים, וכולם חשבו שאפשר יהיה לחיות באושר ובחוסר עושר, עד שהגיע עצם היום ההוא.

"היום ההוא" היה הרגע שבו נכנס לכדורגל הישראלי השחקן ה-12, ואולי השחקן החשוב ביותר בו - הכסף הגדול. זה התחיל ביעקב שחר שקנה את מכבי חיפה, קבוצות ניהול שונות שנכנסו למכבי והפועל תל אביב, והגיע השנה גם לבית"ר ירושלים. קבוצת הרוכשים של בית"ר, בראשות אחד, קובי בן-גור, שמה לה למטרה להפוך את הקבוצה לעוד איזו מנצ`סטר יונייטד, מנותקת מכל הקשר שלא טומן בחובו תזרים מזומנים חיובי. הדרך שבה בחרו הבעלים החדשים לעשות את המעשה הייתה גדיעתה החדה של בית"ר הישנה והפוליטית, על כל סמליה.
 
בחסות המקצוענות והניהול הנכון, החליט בן-גור, כבעל המאה החדש, לנתק מבית"ר את גדול סמליה בעידן האחרון, מגדולי שחקני בית"ר בכל הדורות, אם לא הגדול שבהם, אלי אוחנה. אוחנה, שפרש בשנה שעברה ממשחק, מונה השנה להיות מאמן הקבוצה, חתם על חוזה רב-שנתי, והצליח להביא את בית"ר לעונה מוצלחת למדי, למרות מקלות טורדניים שנתחבו לגלגליו מראשיתה. אבל לבן-גור זה לא הספיק. האיש עם הכסף והכוח החליט שהגיעה שעתם של אוחנה ובית"ר להיפרד, והודיע על כך לאוחנה ולתקשורת עוד במהלכה של העונה עצמה. מאבק איתנים בין אוחנה, בסיועו של היו"ר הישן משה דדש ובתמיכה אדירה של אוהדי הקבוצה, ובין בן-גור וחבר משפטניו, טרם הוכרע לצד זה או אחר.

אלי אוחנה, תאהבו אותו או לא, הוא הכדורגל. אלי אוחנה בא מאירופה כדי לשחק בבית"ר אחרי שזו ירדה לליגה הארצית והחזיר אותה לצמרת הליגה הלאומית. אלי אוחנה חתום על כל האליפויות של בית"ר, אלי אוחנה הוא בית"ר. המלחמה הניטשת בין אלי אוחנה לקובי בן-גור היא המלחמה על הפנים של הכדורגל שלנו, אם לא על הפנים של כולנו. תאוות הבצע של בן-גורים למיניהם ניצחה כמעט בכל קרב שבו נלחמה, ואולי הגיעה השעה להגיד להם בפנים: אל תהרסו לנו את הכדורגל, תשאירו את אלי אוחנה בבית"ר. אחר כך אפשר להתחיל לדבר גם העלאת שכר המינימום.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by