ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
עוד ריקוד אחד, ודי? 
 
 
כרמל ויסמן

מיליוני אנשים לבד, ואם כבר לבד אז שיהיה באשליה של תנועה; כרמל ויסמן מסתכלת על האיחוד של קופידון וג'יי-דייט, ומתקשה להיפרד מכרטיס הרווקה שלה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הכרויות זה אחד התחומים שמיתון אף פעם לא פגע בהם, להיפך. אם אין כלום אז לפחות שתהיה אהבה. אולי בגלל זה הופתעתי מהעובדה שג'יידייט רכשו את קופידון ואוטוטו יהיה לנו בארץ רק אתר הכרויות רציני אחד. אני אצפה בעניין בניסיון לאחד את מאגר הנתונים של שני האתרים הללו, כאשר רוב האנשים רשומים בשני המקומות, לאו דווקא תחת אותם פרטים ולעיתים יותר מפעם אחת.

האם האתר הממוזג יהיה חינמי או במודל המנוי של קופידון? האם הם ינצלו את ההזדמנות לאיפיון טכנולוגי רציני שישלב את היתרונות של שניהם, או ייצרו מפלצת? אגב, יתרונות טכנולוגיים הם לא תמיד יתרון אנושי. הטכנולוגיה המתקדמת של ג'יידיט, למשל, מאד פולשנית. היא מאפשרת לנו רמות שליטה גבוהה מדי, ברמת "האח הגדול", שמביאות יותר נזק מתועלת.

כשאתה יכול לראות בדיוק מתי אדם מסוים ביקר באתר לאחרונה, זה מאפשר לזוג שהכיר ויצא כמה פעמים "לארוב" זה לזו ולהאשים זה את זו שהם ממשיכים לצבור פוטנציאלים מאחורי הגב (והם תמיד צודקים). כשאתה יכול לראות מי ומתי הסתכלו בפרופיל שלך, איזה אקס משועמם עלול לחשוב בטעות ששבת להתרפק על זכרונו ולהרשות לעצמו להציק לך שוב. והכי גרוע זה ממשק הצ'ט של שני האתרים שתורם לאווירת השוק וחוסר הרצינות וגוזל המון אנרגיה ממי שמנסה לפלס את דרכו בשקט בברדק הזה.

בתור אחת שיש לה כבר כמה שנים On&Off כרטיס בשני אתרי ההכרויות האלו, הייתי רוצה לנצל את ההזדמנות העסקית לדבר קצת על האקלים התרבותי של סצנת הדייטינג הישראלית ברשת. לחפש גבר ברשת זה כמו לחפש מחט בערימת שחת, אבל חצי מהחברות שלי מסתלבטות בתוך ערימת השחת הזאת בתקווה להידקר מדי פעם ואולי כדי להשתיק את המצפון שלנו. הנה, אנחנו עושות משהו אקטיבי בנושא הזה. אנחנו out there. אבל בין לבין אותן דקירות נדירות, אנחנו מגלות שערימת השחת שלנו מלאה גללים של חמורים.
 

מאותגרות-מוסרית ואינטואיציית אינטרנט

 
הקלות הבלתי נסבלת של היכולת להכיר מהבית בפיג'מה גורמת לסקרנים שאינם פנויים או אינם רציניים להתחזות לכאלה על מנת להכניס קצת פלפל לחייהם. מאידך, מי שכבר פנוי ורציני, הופך למאותגר מוסרית עקב תחושת השפע המדומה. הכתבה מנוסחת בלשון זכר אך מסתבר שהיא תקפה במידה שווה לנקבות שבינינו. למעשה, נשים עומדות במבחן קשה יותר, שכן אם המראה שלהן סביר, הן מותקפות בפניות של גברים חמודים לכאורה מכל עבר. אבל זו רק אשליה. כל מי שעברה את זה יודעת ששבעים הציפורים שעל העץ עפות ברגע שאת עושה צעד לעברן.

הטכנולוגיה שמאפשרת לנו תקווה לאביר חדש מדי יום, חוסמת את הנכונות שלנו לתת צ'אנס לאביר-האתמול. רבים מהקשרים הטובים שאני מכירה לא התחילו בדייט מעולה או בדייט בכלל, היה שם איזה חלחול הדרגתי, תוצאה של השקעה וסבלנות. בעידן קופידון-ג'יידייט אנחנו שולחים הביתה מישהו ש"לא בדיוק זה" תוך חמש דקות, כי כשנחזור הביתה יחכו לנו עוד 3 פניות באתר וחוזר חלילה. ואז יום אחד אנחנו מתעוררים ומגלים שיש לנו כרטיס באינטרנט כבר 10 שנים....
 
אבל גם כשאנחנו מוכנים לתת צ'אנס, הצד השני אינו מקל עלינו. הרבה אנשים עוד שבויים בקונספציה שהאינטרנט הוא מדיום אנונימי שאפשר לנסות לשפר בו את מצבך, לשפצר קצת את הפרטים, לשים תמונה מלפני 20 שנה/20 קילו/של החבר הכוסון שלך וכדומה. אנשים שוכחים שהמטרה בסוף היא להיפגש ולמפגש אי אפשר להביא את הפוטושופ (אבל רצוי להביא את החבר הכוסון... :).

יש אנשים שבכלל לא מנסים ליזום מפגש. הם מקבלים טלפון ולא מתקשרים או מנסים לנהל איתך מערכת יחסים וירטואלית. הניחוש הטוב ביותר הוא שיש להם פרח אחר בקנה ואת בינתיים בצריח. כי כשיש שפע היצע, גם השינויים הם מהירים מאד. פעמים רבות, אם התמהמת 24 שעות, כשתתקשר יסתבר שהיא כבר קבעה עם אחר.

אבל עם הזמן מפתחים סוג של אינטואיציית אינטרנט כזו, שזה באמת נושא למחקר עצמאי. מהצצה חטופה בתמונה וכרטיס אני כבר מרגישה מהות, אמינות ופוטנציאל ובשנה האחרונה לא טעיתי אפילו פעם אחת, לחיוב ולשלילה. אחרי כמה שנים זה הופך לסוג של קהילה ביזארית בעל כורחה. מרחב שכיף לשוב אליו בין קשר לקשר, לחזור לבסטה שלך בשוק ולנופף לשלום לכל החבר'ה.

יש אנשים שנמצאים כבר שנים באתרי ההיכרויות עם אותן התמונות ואני מזהה אותם בחיבה ומרגישה בבית. גם הם ישר מזהים שחזרת ודורשים בשלומך. נחמד/עצוב לראות אקסים שהכרתי באתר לפני שנים, חוזרים ונפלטים למעגל ה-E-פו"פ. לא מזמן קיבלתי פניה ממישהו שיצאתי איתו תקופה קצרה לפני שש שנים והוא בכלל לא קלט שזו אני. אמרתי לו שזה הסימן הכי ברור שהוא כבר מיצה את האינטרנט והגיע הזמן לעשות אחורה פנה.
 
 

"שמפניה" אונליין

מרוב שעמום/יאוש מסתמנת אצלנו לאחרונה מגמה להתחבר עם אחיות לצרה מהאתר. הייתי רוצה לנצל את ההזדמנות להכיר לכם חברה וירטואלית חדשה שלי, חגית, סטנדאפיסטית בפוטנציה, בחורה מדהימה כפי שתיכף תראו מהכרטיס שלה. ממש קארין ארד ג'וניור בתוך כרטיס הכרויות, לא? לתשומת ליבה של ההנהלה, דווקא אנשים אמיתיים כאלה, נותנים לי תחושה שיש פה עוד אנשים מעניינים וכדאי להישאר בסביבה. הכרטיס שלה, אגב, הגיע בתגובה לתשובה הגברית לקארין ארד בתוך כרטיס הכרויות. כן רבותיי, מעניין לנו, אנחנו לא רק מחפשים אהבה, אנחנו עושים גם ספרות זולה.

לפני כמה שנים כולנו הכרנו אנשים שהתחתנו בגלל אתרים כאלה אבל נדמה לי שאין הרבה סיפורים כאלה לאחרונה. רמת העיוות גוברת שם על רמת הרצינות וצריך נס כדי לצאת עם משהו מוחשי ומתמשך משם. זה גם גורם לתחושה שגויה שכל מה שמחוץ לרשת הוא אוטומאטית יותר אמין ועשוי לגרור גל נוסף של אכזבות. יותר ויותר אנשים סביבי חוזרים להכרויות אופליין שהם לא היו מעיזים לשקול לפני כמה שנים, כמו ירון מאיר. מי שלא רציני נשבר אחרי 10 שאלות מתוך ה-175(!) בטופס שלו. זה כבר מציב רף.

בסיכומו של דבר, אני חושבת שהנזק הכי גדול שנגרם לי מהשנים הללו, זה חוסר היכולת לדמיין את היום שבו אמחק את הכרטיסים שלי. לא רק השעיה זמנית לרגל עוד איזה קשר, אלא delete אמיתי. הו קופיג'יידייט, הצלחתם היכן שקרטלי הסמים והאלכוהול כשלו אצלי. שמי כרמל לידיה וייסמן ואני מכורה לקווסט אחר הזוגיות.
 
המאמר פורסם לראשונה בבלוגה הרוחני של כרמל ויסמן, Absolut Carmel.

* גילוי נאות: JDate מספק שירותי הכרויות לגולשי נענע
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by