ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
מקומה של האישה הוא בבלוג 
 
 
דנה רוטשילד

הבלוגספירה האמריקנית מוצפת בנשים שנונות ומבריקות שיודעות לכתוב, אבל המלחמה והפוליטיקה הגברית משתיקות אותן. דווקא בישראל המצ'ואיסטית הן מובילות את המהפיכה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הבלוגים זה הדבר הטוב הבא, כך מספרים לנו הגיגני אינטרנט חדשות לבקרים. ואין מה לומר, בלוגים זה באמת דבר מגניב. לא רק בגלל הנגישות והקלילות שבה ניתן להגיע למה שמעניין אותנו, להקשיב, לשמוע ולדבר, אלא גם בגלל הדמוקרטיה. הבלוגספירה נותנת הרגשה של מרחב שבו לכל אחד הזכות לדבר, כשהבלוגרים "המובילים" – אם בכלל אפשר לקרוא להם כך – הם אלה שמונה הכניסה שלהם מראה על יותר כניסות, כלומר, שיותר אנשים אוהבים לקרוא אותם.

לפני כחודש פורסמה רשימת 100 הבלוגים המשפיעים ביותר לפי בלוגסטריט.הרשימה נקבעה באמצעות תוכנה שדירגה את חשיבות הבלוגים לפי המיקום שלהם ברשימות הלינקים המומלצים (בלוגרולים) של בלוגרים נחשבים אחרים, וכן הלאה – קצת מזכיר את שיטת הדירוג של גוגל, רק בקטנה. לאחר פירסומה הפכה הרשימה לשיחת היום בבלוגספירה, כי אין דבר שבלוגרים אוהבים יותר מלדבר על עצמם.

היה מאוד נחמד באמת לראות את רשימת המי ומי, לבדוק מי בפנים ומי בחוץ ולמי יש (קאונטר) יותר גדול. נו, אז מי בחוץ? נשים, בעיקר. הבלוגרית האלי סות ספרה ומצאה שברשימה נמצאות שלוש נשים בלבד. אחרים ספרו שוב, עלו על כמה טעויות של האלי, והגיעו לכדי 15 בלוגריות, פחות משישית, למרות שמחקר שבדק את הרכבה של הבלוגספירה האמריקנית הראה כי 56 אחוזים מהבלוגים נכתבים על ידי נשים. איך ייתכן, תוהה האלי אל מול התוצאות הללו, ש"שבטכנולוגיה שנשלטת בידי נשים, יש כל כך מעט מהן ברשימה". הזוהי הבשורה הדמוקרטית של הבלוגוספירה?
 
אתם לא תגידו לי
 אתם לא תגידו לי   
האלי תוהה למה נעדרות מהרשימה כל הבלוגריות המובילות, שמככבות גם בבלוגרולים של בלוגרים מובילים למיניהם. "אנחנו עדיין בלתי נראות", היא כותבת, "ואני רוצה לדעת למה". מאחר ותוכנה היא זו שדירגה את הרשימה, דומה שקשה יהיה להאשים מישהו במשוא פנים או החזקת תקרת זכוכית וירטואלית שמונעת מנשים את המקום המגיע להן, אבל את האלי זה לא משכנע. היא בטוחה שמשהו דפוק בתוכנה, והתחייבה לפנות ליוזמי הסקר ולהציג בפניהם שאלות.

אולי כדאי לומר זאת: הבעיה היא לא בתוכנה האובייקטיווית שערכה את הסקר, אלא בעולם שבו היא פעלה: עולם שבו נשים נדרשות לדבר בשקט ולדעת את מקומן, כי אחרת הן גסות וגבריות; עולם שבו גברים נדרשים לקדם את עצמם במרפקים ולהסתחבק אחד עם השני כמו היה שירות מילואים אחד גדול. העולם הווירטואלי אינו מקום טוב יותר: כל מערך הכוחות שבחברה משועתק לתוכו למרות הדימוי האובייקטיווי, והבלוגוספירה לא פועלת במרחב חברתי ריק: גברים רגילים לעשות לעצמם יחסי ציבור טובים יותר, ואשה שתובעת את זכות הדיבור המגיעה לה היא עדיין מחזה נדיר יחסית.

עד כה אין כל חדש, אולם לצד אבחנה נוספת, הפעם של הבלוגר דיינה בלאנקנהורן, התופעה מתחדדת. דיינה הצביע על כך שרוב הבלוגים ברשימת 100 הגדולים הם בלוגים פוליטיים, והוא מסביר את זה כהתלכדות הגולשים סביב מדורת השבט בתקופה של אווירה מלחמתית, על רקע המתקפה בעיראק והמאבק בטרור.
 
 
נשים הן הקול השקט שמלווה את ההיסטוריה, הן נעדרות מכל צמתי התקשורת המובילים, והנה, נדמה כי המקום שנתנה להן הבלוגוספירה מאפשר להן לדבר, להשמיע את קולן, אבל גם שם הן עדיין נשים עם תפקיד חברתי מושתק שנכפה עליהן במשך שנים וקשה להשתחרר ממנו. בעולם של "ציר רשע" ו"מלחמה בטרור", יש מעט מקום לקול נשי המחפש את מקומו, מהוסס ומהורהר. קול כזה ייבלע תחת בלוגים פטריוטים למיניהם, שנשמעים כמו האלטר אגו של ג'ורג' W, שיידחקו לא רק את הקול המהוסס, אלא גם את הנשים הדעתניות שכן מתעקשות להילחם על מקומן.

בבלוגוספירה הישראלית, פני הדברים שונים. ברשימת "הבלוגים שעשו עניין מיוחד החודש" של ישראבלוג יש רוב מוחץ לבלוגים נשיים (המהווים 60% מכלל הבלוגים באתר). האם ישראל מובילה את בשורת הפמיניזם? ובכן, הדברים אינם כה פשוטים. זה לא שנשים כאן מובילות את השיח הפוליטי, בדיוק ההיפך: רוב הבלוגים עוסקים ברגשות, בחיי היומיום, בלבטים וכאבים. אם הבלוגוספירה האמריקאית מקבלת צורה של מהדורת חדשות בערץ 2 – אלימה, כוחנית, מיליטריסטית וגברית מאוד (חפשו את האשה בין אהוד יערי לגנרל אטום מבע זה או אחר) – הרי שבארץ הקודש דוחה עולם הבלוגים את שיח מהדורות החדשות, ובורח לעולם אישי יותר.

כאן אין ניסיון לזנב בממשלה או בתקשורת הממוסדת, אלא יותר ניסיון לעסוק במעגלים הפנימיים יותר, של החברה, המשפחה, האני. מעט מאוד מהבלוגים המובילים עוסקים בענייני השעה והמדינה. ורובם עוסקים בחיי היומיום, עם נגיעות קטנות במדמנה הפוליטית. אולי בישראל יש כבר די והותר מכוחנות אלימה. אולי זה הצורך החזק כל כך, כמעט נואש, במנה דשנה של אסקפיזם. אולי זה הייאוש.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by