ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
סירק, סירק 
 
 אין סיבהאטובה להתמכר   
 
נדב אשכול

אם נדמה היה לכם שפרויקט Y היתה תוכנית ממכרת, תכירו את "האח הגדול", תוכנית שהשתמשה באינטרנט ובסלולרי כדי לשגע מדינות שלמות. הצ'ינו הבא ישודר 24 שעות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרויקט Y שיגע את הגולשים (או אולי רק את העיתונאים), כך נראה למי שנתקל בעשרות הבלוגים שסבבו את הפרויקט ובמאות התגובות על כל פוסט. וגם הפורומים ידעו לספר בעמודים ארוכים על הניצחון הצפוי של צ'ינו. אבל אצלי בבטן מסתובבת תחושה, שאם רק היו משקיעים כאן עוד קצת מחשבה, אם רק היו מכניסים את האינטרנט ואת הסלולרי עמוק יותר לתוך הסיפור, הכל יכול היה להיות קדחתני הרבה יותר.

אני צופה נלהב של תוכניות ריאליטי מזה מספר שנים, ועם השנים התאהבתי בתוכניות מז'אנר ה"אח הגדול". למי שלא מכיר, "אח גדול" היא תוכנית מציאות בה תריסר אנשים שוהים בבית, מבצעים תחרות שבועית (הדורשת הכנות של מספר ימים), ובכל שבוע הדיירים מחליטים מי מועמד לסילוק והקהל מחליט מי מהם אכן מסולק. האחרון שנשאר זוכה בפרס - כחצי מיליון דולר, תלוי במדינה. תמיד העדפתי את התוכניות האלה, שמספקות למתחרים חופש פעולה נרחב, על אלו המציבות אנשים מול מצב נתון, בדרך למטרה מסוימת ("קחי אותי שרון", למשל). צפוי היה שפרויקט Y יתאים לי כמו כפפה ליד.

נתקלתי בז'אנר במקרה, לפני כחמש שנים, כשפורסמה כתבה על תוכנית "אח גדול" הראשונה בהולנד. התמכרתי כשהופקה התוכנית באיטליה לפני שנתיים, בערוץ הנקלט גם בארץ (Canale 5). מאז, צפיתי בטלוויזיה ובעיקר באינטרנט, במבחר רב של תוכניות אלו מכל רחבי העולם: מארה"ב דרך ארצות אירופה, אמריקה הלטינית, דרום אפריקה וכלה באוסטרליה. איך הצלחתי לעקוב אחרי התוכניות האלה, כשהן בכלל לא משודרות בארץ? פשוט מאוד: הבתים בהם התרחשו התוכניות היו מרושתים בלמעלה מ-40 מצלמות ועשרות מיקרופונים בכל פינה, והמעקב אחרי הדיירים מתבצע גם באינטרנט.

הדהים אותי החזון השאפתני של חברת ההפקה אנדמול (בעלת הזכויות לפורמט "אח גדול" ולפורמטים דומים נוספים) לגבי השימוש המשולב במדיומים השונים: טלוויזיה, אינטרנט וסלולר. ההפקות השכילו לשלב את שלושת אמצעי התקשורת הרבה מעבר לפורמט של "תוכנית טלוויזיה שיש לה אתר והצופים משפיעים בהצבעה ב-SMS". בנורבגיה ושבדיה ניתן היה לקנות קליפים של עדכונים מההתרחשות מהדירה ישירות לסלולר (וידאו לסלולר). בכל אירופה ניתן היה לצפות בוידאו חי מהבית כשהתשלום מבוצע מהסלולר. למעשה הסלולר נהפך לארנק של הטלוויזיה (וגם של האינטרנט).
 
 
פרויקט Y אינו זהה ל"אח גדול", שכן התוכנית מחפשת כישרון, ובכך היא דומה יותר לתוכנית הריאליטי של גילוי הכשרונות (בעולם הן מוכרות כ-operacion triunfo או fame academy ). ועדיין, לווילה ברמת-השרון היתה נקודת זינוק זהה, ויכולת זהה להפוך למפלצת גוזלת זמן ומרבת שיח. אבל ההפקה בארץ לא השכילה לחבר את הסיפור לרשת ולסלולר, וצרכני הריאליטי האובססיבים נותרו עם חצי תאוותם המציצנית בידם. כך, אם בעולם נהוג לעדכן האתר בדיווחים מהדירה באופן שוטף, עשרות דיווחים בכל יום, הכל כדי לשמור את הצופים קרוב למסך, בארץ זכינו לעדכון יומי קצר, ורשימת דיוור שבועית כתוספת. בחו"ל גם הבינו שהאנשים מתרחקים מהבית, ולכן רתמו את הסלולר לעניין. רינגטונים, לוגואים ושאר הירקות ניתנים באתר (בתשלום), ובארצות הסקנדינביות ניתן לרכוש קטעי וידאו לצפייה בסלולרי.

ההשקעה במוצרים הנלווים ובשילוב שלהם יוצרת קהל צופים נאמן. בעולם קיימים עשרות אתרי מעריצים לתוכניות ו/או למשתתפים. אתרים אלו נסמכים על התמונות והסרטונים המסופקים מהאתר הרשמי, אך גם מחומרים שהמעריצים השיגו בעצמם (הקליטו מהטלוויזיה או צילמו כשהיו באולפן או בהופעה של הכוכב). כך הבאזז סביב התוכנית מוזן על-ידי ההפקה ומועצם על-ידי הצופים – וכל זה מתורגם לרייטינג ולמוצרים הנמכרים באתר (בסיום התוכנית באוסטרליה, רוב ה"סט" נמכר דרך e-bay).

הדור הבא של פרויקט Y (או התוכנית הדומה הבאה) חייב להבין שאם יש אנשים שמוכנים לכלוא את עצמם לשלושה חודשים ולחיות 24 שעות מול מצלמות אינספור, כך גם הצופים מוכנים ורוצים להשתעבד באמת לחיים המוזרים האלה. יש אנשים שיסתפקו בגרסה הערוכה של 24 השעות שחלפו, אבל יש לא מעט אנשים שיהיו מוכנים לשלם כדי לראות את השיעור של יורם לווינשטיין בשידור חי, שלא לדבר על תצוגות הגיפופים ההורמונליות של בני העשרים. בפעם הבאה שירימו בישראל פרויקט שכזה, תהיה הזדמנות לעשות טלוויזיה אחרת, שחוצה את גבולות הטלוויזיה והופכת לטירוף אמיתי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by