ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
ראש מחק 
 
 את מי הכותרת הזו עצבנה?   
 
עידו קינן

מישהו פרץ לבלוג של נטע, שינה את הסיסמה והתחיל לכתוב בו בשמה; איך זה מרגיש כשגונבים לך את הזהות?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"חזרתי הביתה מהלימודים ומיציאה קצרצרה עם חבריי, ניגשתי לי למחשב וחשכו עיני. ניסיתי להכנס שוב, ניסיתי לקבל את הסיסמא שוב, ניסיתי לכבות ולהדליק את המחשב (כן,כן - אני יודעת שזה לא קשור) ורעדתי. רעדתי וזעקתי כחיה פצועה. לא הצלחתי להקליד. לא הבנתי - למה עשו לי את זה?" הטקסט הזה, פרי מקלדתה של נטע מהבלוג "הגברים", אולי נשמע קצת מוגזם בשביל מישהי שבסך הכל פרצו לה את הבלוג, אבל הוא מבהיר עד כמה פריצה כזאת, בנאלית לכאורה, יכולה לפגוע, באופן עמוק ומאוד אישי.

כשפורצים לאתר ומוחקים או משנים אותו, זה לא נעים, במיוחד אם אין לבעליו גיבוי. אבל לפריצה למקום אישי, כמו בלוג או תיבת אימייל, יש השלכות מרחיקות לכת על יחסיו של הנפרץ עם חבריו, מכריו ונמעניו, שלא לדבר על דמותו המקוונת והמוניטין שלה. איך כתבה נטע בפוסט על הפריצה? "הבלוג שלי לא שלי יותר".

נטע: "מחקו לי את כל הרשימות בצדדים, ואת כל המנויים שלי, פשוט הכל. אני ישבתי וממש ייללתי. לא ידעתי מה לעשות. הוא כתב דברים ממש פוגעים, ואתה לא יכול לשנות את זה, ובכל אופן זה הבלוג שלי, ואנשים נכנסים וחושבים שזה דברים שאני כותבת".

"בהתחלה הייתי פרנואידית לגמרי. כל בנאדם שאי-פעם דיברתי איתו היה יכול לעשות את זה. אבל אין לי שום חשדות מבוססים. ההתנהלות של איך שהוא עשה את זה מאוד הזכירה ילד קטן ומשועמם. החברים והמכרים שלי הם קצת פחות ילדים קטנים ומשועממים, ואם זה היה מישהו שהייתי ממש מכירה, זה היה יכול לפגוע הרבה יותר. כנראה סתם מישהו שמאוד לא חיבב את הבלוג שלי או משהו כזה".

"זה נורא קשה להסתכל על הבלוג שלך כשאתה לא יכול להיכנס ולשנות דברים. זו לא חוויה סימפטית במיוחד. אנשים נורא מנסים לנתק בין החיים שלהם לבלוג שלהם, כי לבלוג יש נטיה מאוד חזקה להשתלט על החיים. וראיתי איך דבר שקרה בבלוג ממש השפיע על החיים שלי. חוץ מזה שישבתי ובכיתי, זה ממש דיכא אותי".
 
 
"ישר שלחתי מייל ליריב [חבוט, מנהל ישראבלוג – ע"ק], שענה לי יום אחר כך, ואמר שאי אפשר לשחזר, אבל הוא הצליח להחזיר לי את הבעלות על הבלוג שלי. זה די מעצבן, אבל מצד שני, יריב עושה עבודת קודש, אז אי אפשר לדרוש ממנו שיהיה את הכל".

"אני לא יודעת מי הפורץ, מן הסתם", מודה נטע. "זה די ברור לי שזה בנאדם שקרא אותי, ואו שהוא לא אהב את מה שהוא קרא, או שהוא חשב שאני טיפוס נהנתני, אבל אני לא חושבת שהוא יצליח לפרוץ שוב". היא גם לא ממש יודעת את מי להאשים: "אני לא חושבת שיש בעיה מהותית בישראבלוג או אצלי. זה לא כזה פשוט לפרוץ לישרא. קשה סתם לנחש את הסיסמה. כמובן שאני משערת שיש הרבה סיסמאות שחוזרות על עצמן".


"אני רוצה לנקום"

חבוט, מנהל ישראבלוג, לא חושב שמדובר בפירצת אבטחה באתרו: "היו אנשים שטענו שפרצו להם לבלוגים. לדעתי היו 2-3 מקרים, והסתבר שהסיסמה שלהם היתה פשוטה, 1234 או 123456. אמרתי להם לשנות את הסיסמה". נטע מודה שהסיסמה שלה לא היתה מתוחכמת במיוחד: "זה היה צירוף בן שמונה תווים של אותיות ומספרים, אבל עם קשר הדוק לתצורה של המקלדת". עכשיו, בכל מקרה, היא מעדכנת את הסיסמה פעם ביומיים.

אף שישראבלוג כולו מגובה, חבוט מבהיר שאין אפשרות פרקטית לשחזר בלוג בודד, אלא רק את כולם ביחד, דבר שנועד למקרה שהאתר כולו נפרץ או נמחק. לדבריו, הוא עובד על פיתוח שיאפשר לבלוגרים לגבות את הבלוג שלהם, ולהעלותו מחדש בשלמותו במקרה של מחיקה.

"עכשיו אני כבר פחות בוכה", כתבה נטע למחרת הפריצה. "עכשיו אני רוצה לנקום. אני רוצה לחנוק, לענות, לבעוט, לחתוך, לתלוש קרקפת עם שיער, לבעוט בפנים, לנתץ, להשמיד, להרוג, לבתר. הסיבה לא ממש מעניינת אותי. בין אם זה ילד קטן שאמר 'וואלה איזה כיף להרוס למישהי את הערב' לבין בנאדם בוגר שאולי שונא אותי ומאחל לי כל רע. אני פשוט רוצה לרסק לו את הצורה, לתפוס לו את הביצים לסובב ולמשוך חזק עד שהן יתלשו".

"די ברור לי שאני אמשיך", היא מסכמת את האירוע, "כבר המשכתי, כי אוקיי, fuck it, אז יפרצו לי שוב. הבעיה העיקרית היתה, אפילו שכולם יודעים שזה אינטרנט ואנשים פורצים, אתה אף פעם לא חושב שבלוגים זה דבר ראוי לפריצה, ושלמישהו יהיה עד כדי כך משעמם. אם זה יקרה שוב - אני אחשוב על להפסיק לכתוב את הבלוג. בינתיים אני ממשיכה".
 

נטע על הפריצה:

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by