ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
חיי כלבה 
 
 לעזאזל, בני אדם הם כה טיפשים!   
 
גיימר

אז איך זה להיות כלבה? נחמד. משחקים קצת, מרחרחים, משתינים על אחרים. מאוד מהנה, אמנם, אבל מה התכלית של כל זה?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אני בטוח שפעם-פעמיים בחייכם, יצא לכם לקנא בכלב. כלבים אינם לומדים, הם לא עובדים, האוכל מגיע אליהם בהזמנה אישית, כל הזמן הם מקבלים ליטופים, משחקים כל הזמן, בלי דאגות מטרידות של היום-יום ובלי שיעורי בית או מחויבויות אחרות. חייו של כלב הם חופש גדול אחד ענקי!

השאלה הנשאלת היא האם זה אפשרי לקחת את חייו המושלמים של הכלב ולהכניס אותם לתוך משחק פלטפורמי לפלייסטיישן 2. Frontier (האחראית לכותר Elite) ניסתה לעשות את זה עם המשחק החדש 'חיי כלב' (Dog’s Life), בהצלחה חלקית ביותר. החיים ככלב נראים בהחלט מגניבים וכיפיים, אבל בנקודה מסויימת אתם לא יכולים שלא לעצור לרגע ולשאול את עצמכם... האם לכל זה יש פואנטה?
 

היפהפה והכלבה

החיים יפים, כשאתה כלב
 החיים יפים, כשאתה כלב   
העלילה של 'חיי כלב' נפתחת באופן מאוד אופטימי: תכירו, אתם משחקים את ג'ייק, כלב מעורב מסוג כלשהו, שגאה בעובדה שחייו של כלב הם פשוט חיים מושלמים: בלי ללמוד, בלי לעבוד, לשחק כל היום, ובלי לפחד שאמא תצעק עליך 'למה לכלכת את הבגדים!'. וכדי להוכיח באמת כמה חייו של כלב הם חסרי דאגה ופחד, ג'ייק נופח נפיחה גדולה מעכוזו כאילו הייתה זו תרועת ניצחון החופש.

אבל לחופש הזה, מסתבר, יש מחיר. דייזי, הכלבה של השכן הזקן, הייתה מעדיפה את ג'ייק קצת יותר אחראי ומסודר ופחות ילדותי ועם בעיות בדרכי העיכול. ולכן, הסנובית היפיפיה לא שמה זנב קצוץ על הכלבלב הגיבור שלנו.

הארוע המחולל של העלילה הכלבית הזאת מתרחש מיד לאחר שאנחנו פוגשים לראשונה את דייזי: דייזי נחטפת על ידי זוג לוכדי כלבים, וכשג'ייק מנסה לשחררה הוא נתפס בעצמו. הטפשות של זוג הלוכדים (שנורא מזכירים באופיים את זוג הפורצים מ'שכחו אותי בבית'), מאפשרת לג'ייק להשתחרר, אך בלי האפשרות להציל את דייזי. וכך, ביום בהיר אחד, הפכתם מכלב עצלן ושוחרי חופש, לכלב אמיץ עם משימה בלב: להציל את הנסיכה!

האוירה במשחק מזכירה את הסרטים הטיפשיים שמפיקים עבור ערוצי הסרטים לילדים בכבלים או בלוויין. מוסיקת קאונטרי מחממת את תפאורת הכפר השקטה כשמש אביבית עדינה, האנשים הם טיפוסים דרומיים חביבים אך מוזרים, בעיקר בגלל הנטייה שלהם לדבר אל כלבים ולבקש מהם עזרה במבטא המוזר שלהם. ואיך שלא תסתכלו על זה, למרות הקטסטרופה של חטיפת דייזי, הכל נראה כל כך מאושר שבא לבכות.

הכל כל כך נטול שנינויות ויומרה, ממש כמו לצפות בסרט חיות של דיסני. הבעיה היחידה היא שממש כמו בסרטים מהסוג הזה, רוב הזמן אין לכם את הברירה אלא לשאול את השאלה: 'למה? למה הם עשו את זה? למה הם חשבו שאם הם יראו איש מדבר אל כלב אנחנו נזדהה איתו?'.
 

פה זה עצם העניין

 
אם הייתם ג'ייק, והאהובה שלכם, דייזי, הייתה נחטפת על ידי זוג שלומיאלים שעובדים בשביל מכשפה סטייל קרואלה דוויל, מה הייתם עושים? הולכים לשחק בכדור? הולכים לחפש עצמות מתחת לאדמה? עושים תחרות ריצה עם הצ'יוואווה של השכנים? לא, הייתם בוודאי מתחילים לחקור ולעשות מאמצים עילאיים כדי לגלות לאן לקחו את דייזי. אבל אתם שוכחים שזה אולי מה שבני אדם היו עושים, וכנראה שהפילוסופיה של מפתחי 'חיי כלב' היא שלכלבים יש סגנון משלהם.

אחרי שדייזי תעלם, תמצאו את עצמכם עושים את כל מה שחשבתם שלא תעשו: תשחקו בכדור, תרוצו עם הכלבים של השכנים, תעזרו לאיזה רוקר מוזר למצוא בטריות למגבר שלו כדי שיוכל לנגן בגיטרה ותחפשו עצמות. בכלל, המטרה במשחק היא לחפש עצמות. כל משימה שתשלימו בהצלחה תקנה לכם עצם.

כל תפקידן של העצמות במשחק הוא, ממש כמו בחיים אמיתיים של כלב, להיות תמריץ חיובי על עבודה שעשית. קונסולת הפלייסטיישן 2 הרי לא מעבירה את תחושת התענוג שבלעיסת עצם עסיסית. הבעיה עם זה היא שמהר מאוד קבלת העצמות, ולא החיפוש אחר דייזי, הופכת להיות המטרה העיקרית שלנו במשחק.
 
 

לראות את הריחות

להשתכשך במים עם הדלמטי מהבית ממול
 להשתכשך במים עם הדלמטי מהבית ממול   
המשחקיות של 'חיי כלב' בנויה בצורה מאוד מעניינת. יש לכם את האפשרות לעבור ממבט בגוף שלישי של ג'ייק למבט בגוף ראשון מתוך עיניו של הכלבלב. מה שמעניין הוא שכשאתם עוברים אל תוך עיניו של ג'ייק העולם נראה אחרת לגמרי, ולא רק משום שאתם רואים את הכל מגובה של כלב, אלא גם משום שאתם חווים את עולם המשחק דרך חושיו של כלב.

כשאתם במבט גוף ראשון, ורק אז, אתם מסוגלים לחוש בריחות, לגלות עקבות של אנשים וחיות אחרות, ולהבחין בחפצים חשובים שיעזרו לכם להתקדם במשימותיכם. ומה שהכי יפה בכל העיניין הזה הוא שזה אינטגרלי ומשמעותי למשחק, ולא משמש רק כקישוט. בכל אזור אליו תגיעו תמצאו 4 סוגי ריחות, שכל ריח מיוצג על המסך על ידי צבע שונה. הריחות האלו מפוזרים בכל הסביבה, ועליכם לאסוף את כולם כדי לקבל עצמות. המשחקיות הזאת מאלצת אתכם לעבור הרבה בין גוף שלישי לראשון, והופכת כל את המשחק למאוד מעניין ודינמי.

אם, לדוגמה, אספתם את כל סדרת הריחות מהסוג הירוק באזור מסוים, זה יפתח בפניכם משימה שאם תבצעו אותה כהלכה תקבלו עצם למניין העצמות שלכם. מה יקרה אם לא תבצעו את המשימה כהלכה? תאלצו בלית ברירה לשוטט באזור על מנת לאסוף שוב את כל הריחות הרלוונטיים. קצת מייגע, אבל בהחלט מכניס אתכם לריכוז. תאמינו לי כשאני אומר שאתם לא רוצים להפסיד יותר מידי פעמים במשימות קלות.

כן, זאת בעיה רצינית במשחק. רוב המשימות קלות. אמנם ככל שתתקדמו במשחק תגלו שרמת הקושי שלהן עולה, אבל בדרך כלל, לא עד לרמה שתאתגר אתכם. אין זה אומר, כמובן, שהמשחק חסר אתגר לחלוטין. חלק מסוים מהמשימות הן משימות תחרותיות מול כלבים אחרים, כמו למשל, תחרות השתנות (כן, מה ששמעתם. מי שמסמן את הטריטוריה שלו יותר מהר - מנצח), או תחרות ריצה ואכילה בו זמנית. אבל המשימות המעניינות יותר הן דווקא המשימות בעלות האופי הקווסטי. הן גם המשימות שמקדמות את העלילה, ובהן לרוב תקבלו פרטים חשובים על מקום המצאה של דייזי.
 

זה לא חוכמה!

אבל עכשיו למינוסים הכבדים. במשחק שמתיימר להראות את העולם דרך עיניו של כלב, זה בסדר להציג את בני האדם כטיפשים חסרי אינטליגנציה והבנה בסיסית באורחות החיים, אבל יש גבול. הבינה המלאכותית של המשחק גרועה בצורה מחרידה ממש. לדוגמא: רק עם תעמדו על הידיים, או תתנו יד, תקבלו מבני האדם אוכל. אם לא תעשו את זה, בני האדם פשוט יבהו בכם, בתקווה שתנבחו להם מה לעשות. אני לא יודע מה איתכם, אבל הכלבה שלי מקבלת תשומת לב לא רק כשהיא נובחת או מתגלגלת על הדשא.

דוגמה נוספת תוכלו לראות אם תעמדו במרחק מסוים מבן-אדם ותנבחו, כדי לקבל ממנו לטיפות חיבה. מה הבעיה בזה? ובכן, המתכנתים היו כנראה עצלנים כמו הדמויות שהם תכנתו, ולא טרחו להורות להם להתקרב אל הכלב לפני שהם מלטפים אותו. יש לכם מושג כמה זה מצחיק ומדכא לראות איש מלטף אויר כשמטר ממנו עומד כלב שמחכה לתשומת לב?

בעיית חוסר-האינטליגנציה המלאכותית לא פוגעת רק בדמויות האנושיות במשחק אלא גם בכל שאר היצורים שבו. על מנת לתת תחושה של אותנטיות, כל יצור ויצור זז, הולך וחי את חייו בתוך עולם המשחק. אבל הוא עושה זאת על פי תסריט כתוב מראש, ובכל פעם שנגמר התסריט הוא חוזר עליו שוב. כך הכלבים הולכים הלוך ושוב בין הכביש לאסם, התרנגולות הולכות במעגלים ומקרקרות בקצב ידוע מראש, והמכוניות נוסעות לעיר ובחזרה. בלי מטרה. בלי סיבה. בלי משמעות.

הבעיה השניה, אותה הזכרתי כבר בהתחלה, היא חוסר הברירה. נדמה שהמפתחים לא ממש הצליחו לאזן בין העלילה הראשית לבין הרעיון של 'יום בחייו של כלב'. כך יוצא שכדי להשלים את המשחק תיאלצו לעשות דברים שיגרמו לכם לשאול את עצמכם 'אבל למה בעצם אני עושה את זה?'. ותשובות מספקות אין.
 

אבל הכלב מת מזמן. לא, זה עצם העניין

אז לשאלת מליון הדולר, או יותר נכון שאלת ה-300 פלוס שקל. האם שווה לקנות את המשחק? ובכן, המשחק הוא מעניין מבחינה קונספטואלית, הוא כייפי ומקורי רוב הזמן, והעלילה שלו נמשכת זמן רב למדי. אל תחשדו שהוא ילדותי ולכן לא מאתגר: הוא בהחלט מספק הנאה, ודמותו של ג'ייק מלאת הומור כלבי משובח.

אבל אם אתם מחפשים משחק שבו לדברים יש משמעות וסיבה, אולי כדאי שתחפשו לעצמכם משחק אחר. מסתבר שחייו של כלב הם חיים ללא סיבה ומשמעות. הם אולי מלאים בכיף, אבל אנחנו, בני האדם, כנראה רגילים מדי לחיינו האנושיים, וחייבים שתהיה לנו מטרה בחיים. אפילו כדי ליהנות.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by