ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
אם אין קמח, אין תורה 

אם אין קמח, אין תורה

 
 
אורי רודריגז

במחשבה שנייה, מסקנות וועדת טל הן חצי צעד קדימה בדרך הארוכה של ניתוק החרדים מפטמת המדינה. אולי בעצם, לא חייבים רובה בכדי להרוג את הסחיטה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
תורתם אומנותם. רויטרס
 תורתם אומנותם. רויטרס   
מסקנות וועדת טל שהתפרסמו השבוע גררו סערה תקשורתית ופוליטית עזה. חברי כנסת מימין ומשמאל דורשים מראש-הממשלה לגנוז את מסקנות הוועדה, ולהחזיר את סוגיית גיוס בני-הישיבות לגוף המחוקק. גם בצה"ל נשמעה אמש ביקורת על מסקנות הוועדה: "המסקנות רק יאפשרו להשתמש בצה"ל בכדי להלבין את ההשתמטות המסודרת", טען אמש `קצין בכיר`, שכמובן נמנע מלהכניס את שמו לקלחת הפוליטית.

חשוב לזכור איך הכל החל: בעת הקמת המדינה נפגש בן-גוריון עם ה"חזון איש", הרב אברהם ישעיהו קרליץ, לסדרה של פגישות שבסופה נכתב מסמך ה"סטטוס-קוו" המפורסם. כתוצאה ממסמך זה, הסכים בן-גוריון לשחרר 400 תלמידי ישיבה ש"תורתם אומנותם" מהשרות הצבאי בצה"ל.
 
ברק הבטיח לגייס בני ישיבות. רויטרס
 ברק הבטיח לגייס בני ישיבות. רויטרס   
במשך השנים, גדל מספר האברכים שטענו ל"תורתם אומנותם", והוא עומד כיום על למעלה מעשרים אלף. הקונפליקט של גיוס בני-הישיבות, עתיק כמחלוקת הנצחית בין הדת למדינה בישראל, במשך השנים `רכבו` על הסוס הזה לא מעט פוליטיקאים חילונים כחרדים.

בדצמבר 1998 הגיע הנושא לבג"צ, שכרבים אחרים לפניו סרב לאחוז את השור בקרניו והורה לרשות המחוקקת לעגן את הסוגייה בחקיקה תוך שנה. בחודשים לאחר מכן, נכנסה ישראל למערכת-בחירות, וברק החליט אף הוא לרכב על הסוס הפופולארי והבטיח לבוחריו גיוס נרחב של בני-הישיבות.

כמנהגן של הבטחות פוליטיות, אף הבטחה זו נתקלה בקשיים של `אילוצים קואליציוניים` וכך החליט ברק באוגוסט 1999 כמנהג הפוליטיקאים, `לקבור את העניין בוועדה`, הרי היא הוועדה הציבורית ברשות השופט בדימוס צבי טל.

הוועדה קיבלה לידיה מצב נתון שהוא כמעט בלתי פתיר: גיוס המוני של בני-הישיבות היה מערער את המרקם הפוליטי והחברתי העדין בארץ (ראה ערך: "לשון מאזניים"), השארת המצב על כנו היתה מבזה את בית-המשפט העליון. בצר להם, בחרו חברי הוועדה בפשרה משונה: בני-הישיבות "יורשו" לצאת לשנת-עבודה אחרי גיל 18, אם יראו כי טוב - יוכלו להמשיך בחייהם האזרחיים אחרי שרות מקוצר או שרות-לאומי, במידה ולא ירצו לצאת ולעבוד, יוכלו להמשיך את לימודיהם עד שבגיל 25 יקבלו פטור סופי מהצבא.

לכאורה, נטלה הוועדה את העוקץ מידי השלטונות בעניין גיוס החרדים ואמרה: "ירצו - יתגייסו, לא ירצו - לא יתגייסו". למעשה, הצעידה הוועדה בפסיקתה את החברה הישראלית חצי צעד קדימה.
 
בני הישיבות כרייחים על צוואר המדינה. רויטרס
 בני הישיבות כרייחים על צוואר המדינה. רויטרס   
הכיצד? פשוט מאוד. בן-ישיבה ממוצע אין באפשרותו מבחינה חברתית ומשפחתית להתגייס לצה"ל. הדוגמא של כמאתיים בני"ש המשרתים כיום בנח"ל החרדי אינה דוגמא טובה. המדובר הוא בקומץ שרובו `משתמטים` מזרם הישיבות החרדי, המכונים בחברה החרדית `שבאבניקים`. השבאבניקים איבדו זה מכבר את סיכוייהם לחיות בקהילה החרדית, הם היו בבחינת "טמאים" עוד קודם, והשרות הצבאי לא יעלה ולא יוסיף למעמדם בחברה שהוקיעה אותם ממנה.

האיום של השרות הצבאי מונח לבן-ישיבה מן היישוב כחרב על הצואר. במידה ויתגייס, הוא צפוי לאבד את הכל: משפחתו, חבריו, אפילו סיכוי לשידוך. במצב זה ממשיכים רוב בני-הישיבות את הלימודים בישיבות ובמתיבתות, מתי-מעט מהם נחשבים כ"עילויים" בתורה, שאותם היה מכנה בן-גוריון "תורתם אומנותם".

בני-ישיבות אלו מונחים כאבן ריחיים על צואר המדינה. הם אינם יכולים לפרנס את עצמם ומשפחותיהם לעתיד, אין להם שום דרך להשתלב בחברה הישראלית היצרנית. כתוצאה מכך הם יונקים מפטמת המדינה, אם באמצעות תקציבים מדושנים מהממשלה או באמצעות "עמותות" שיסודם במרמה.

חברי-הכנסת מימין ומשמאל שהזדעקו השבוע לא משערים אולי בנפשם, עד כמה רב הפיתוי בחיי חופש מחוץ לישיבה לבני"ש הממוצע. שערו בנפשכם: לומד לו אדם מגיל 3 ועד גיל 25 את אותם הדברים כמעט, ללא חופשים כמעט וללא פעילויות - כמה מכם היו מחזיקים מעמד במסגרת כזו? הפתח שפותחת וועדת טל הוא חצי צעד קדימה בהגשמת החלום הכמוס של כל ישראלי חילוני: להתחיל את ניתוק בני-הישיבות מפיטמת המדינה.
 
 
עיטור הגבורה של צה``ל. מתי יקבל אותו בן ישיבה?
 עיטור הגבורה של צה``ל. מתי יקבל אותו בן ישיבה?   
גם ה`קצינים הבכירים` בצבא, לו היו נוטלים רגע לחשוב על התוצאות של צעד כגון גיוס המוני של בני-הישיבות היו שמים אולי סייג לחוכמה בשתיקתם. על מנת לגייס את בני הישיבות יצטרך צה"ל להכשיר את כל מטבחיו בסגנון הבד"צ (3-4 משגיחים על כל מטבח בכל רגע נתון), לקנות בשר `גלאט` (יקר פי אחד וחצי מבשר רגיל), להרחיק את החיילות מגדודי האברכים (חסל סדר פקידות פלוגתיות וחיילות לוחמות) - וזוהי רק רשימה חלקית. היערכות של צה"ל לגיוס בני הישיבות היתה דורשת הגדלת תקציב הביטחון במאות מיליונים. איש לא מצפה שרביץ או אלי ישי יאשרו בהצבעתם תקציב כזה.

לעומת זאת, גם באליה שמציעה וועדת טל יש קוץ. על מנת להציא את בני-הישיבות כליל ממעגל ה"שנור" החרדי יש להבטיח שבשנת העבודה שלהם, לא יורשו בני-הישיבות לעבוד במגזר החרדי. אם יעזוב תלמיד את הישיבה רק בכדי להפוך לאחד מצוות המורים של הישיבה - לא עשתה הוועדה כלום.

אולי צריך לקבוע שבני-הישיבות יעבדו ב"עבודה מועדפת", כמו העבודות המוצעות למשוחררי צה"ל תמורת פטור ממס הכנסה (תיירות, בניין, חקלאות ועוד). אם בני-הישיבות יטעמו, ולו לשנה, את מטעמי תלוש-המשכורת, קיים סיכוי טוב שרובם ימשיך להוות חלק מהחברה היצרנית גם לעתיד. במידה ובני-הישיבות ייצאו ל"עבודה" בעמותות, ימשיכו להוות נטל על הכלכלה בישראל.

וועדת טל היתה יכולה גם לחזק את עמדתה בנוגע לשרות הלאומי של החרדים. מדובר במערכת שניתן בקלות רבה יותר "להכשיר" אותה לטובת בני-הישיבות, שרות-לאומי בבתי-חולים וכיוצא באלה יתקבל גם ביתר הבנה בחברה החרדית. החילונים ייצאו במקרה כזה כשחצי תאוותם בידם: אמנם בחורי הישיבות לא ירוצו על הג`בלאות עם החגור, אך לפחות יתרמו תרומה משמעותית למדינה.
 
כך או כך, לא כדאי למהר ולשלול את מסקנות וועדת טל. כמו בכל סוגייה פוליטית, קיים גם כאן ה"רצוי" מול ה"מצוי". מוכרת לי הפנטזיה של כל מתגייס ומשוחרר-צבא ישראלי: לצפות בבחור-ישיבה רץ עם אלונקה כשפאותיו מתנופפות ברוח. אך תמונה זו נראית עדיין בלתי אפשרית במציאות של היום.

לעומת זאת, נותנת וועדת-טל שיעור חשוב ביהדות למאות-אלפי חרדים. עד כה, נהג הציבור החרדי לחשוב שאם יש תורה - המדינה תיתן כבר קמח. השופט בדימוס צבי טל עשה חצי צעד להחזרת הפתגם המקורי: "אם אין קמח - אין תורה".

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by