ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
KIK בישבן 
 
 הלו, יש מנחה? אולפן קיק   
 
עידו קינן

כמו כל סטארט-אפ ממוצע, ערוץ הטלוויזיה האינטרנטי KIK הושק ברעש של מיליוני שקלים, ודעך למטחנת קליפים נטולת הפקות מקור; שדר לשעבר בערוץ: "הם לא חשבו מספיק על התכנים וקהל היעד"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שדרי קיק
 שדרי קיק   
KIK, ערוץ הטלוויזיה באינטרנט, הושק ביולי ברעש גדול. אפילו היחצנית שלו לא האמינה שהעיתונאים יגיעו, אבל הם הגיעו. כולם חזרו למערכת ומיהרו לקטול את קיק, אבל כמו דודו טופז, קיק צחק עליהם כל הדרך אל הרייטינג. עד שהוא קרס לתוך עצמו.

בשבוע שעבר נשלחה הודעה לעיתונות, לפיה התחנה "מפסיקה את הפקות המקור ומרחיבה את שידורי הקליפים ויישומי שירותי ערך מוסף של פורומים וצ'אטים". והסיבה? "ירון דוידוב, מנכ"ל קבוצת גרטלר דוידוב תקשורת, מפעילת קיק, מסר כי שיעורי הצפייה של הקליפים ושירותי ערך המוסף דומים לשעורי הצפייה של הפקות המקור, שעלות הפקתן גבוהה במאות אחוזים. לפיכך, הוחלט כי ההבדל בשעורי הצפייה אינו מצדיק את עלויות ההפקה הגבוהות".

זכייניות ערוץ 2 לא היו יכולות לנסח זאת טוב יותר (בעיקר כי מועצת הרשות השניה היתה מנפנפת בחידוש הזיכיון, ומאיימת להעיף אותן לכל הרוחות). אבל באינטרנט לא צריך אישור להקים ערוץ טלוויזיה, ולא צריך אישור להמית אותו.

בהשקה דיברו על פורמט חדש - "TALK TV", שמקביל לפורמט ה-TALK RADIO (תחשבו שמוליק טיאר) שהביאו דוידוב ומנהל התוכניות והעורך הראשי של קיק, אלעד זכאי, למקום עבודתם הקודם, רדיו ללא הפסקה 103FM. קיק אמורה היתה לדבר אל בני ה-13-30 במשך 18 שעות ביממה, "באמצעות תוכן ויזואלי שכולו הפקות מקור". המנחים "יפגשו את הצעירים וידברו אתם על כל מה שמעניין אותם - אהבה, הכרויות, זוגיות, אופנה, ספורט, חבר'ה, ביתי ספר, סקס, בידור, הורים ומוסיקה". ההשקעה המתוכננת: 8.5 מיליון שקל בשנה הראשונה, לא כולל פרסום. המודל העסקי: פרסומות וחלק מהכנסות השיחות הסלולריות והודעות ה-SMS המכוונות אל הערוץ.

לא ברור למה התקבלה ההחלטה לנטוש את האסטרטגיה המקורית, ולהפוך ל-MTV או ערוץ 24 של האינטרנט, מעבר לנימוק שזה יותר ריווחי (שכנראה מספיק, בזמנים הכלכליים בהם אנו חיים). דווידוב לא הסכים להתראיין, וגם זכאי, שעזב את הערוץ לפני מספר חודשים, לא חשב שהוא האיש לנמק החלטות שהתקבלו אחרי זמנו, אבל יש לפחות אדם אחד שראה את הבעיות כבר מההתחלה.

"לפני שהקימו את קיק, היו שם כמה חודשים של עבודה בכסף אפסי עד מצומצם", אומר שדר לשעבר בקיק, שביקש להישאר בעילום שם. "צריך היה לברר מה אנחנו רוצים להגיד, מה הקהל רוצה, אבל התפיסה הכללית היתה 'לא צריך לדבר על תוכן, כי נעשה את זה כמו 103. זה ייעשה מעצמו'. התפיסה היתה שכל שדרן יקבל שלוש שעות שידור ביום, בהן הוא יעשה מה שהוא רוצה, ואנשים יתקשרו, כי אנחנו נעשה talk-radio. התפיסה הזאת החזיקה מעמד חצי שעה. לקח לקיק הרבה זמן להבין שהוא לא רדיו. כל כך הרבה זמן, שהם נתקעו עם קונסולה בתוך האולפן. הם לא יכלו להוציא אותה החוצה – לא היה איפה לשים אותה, ועם זאת, היא לא שימשה אף אחד".

"לא עשו חשיבת תכנים מספיקה לפני שקיק עלה. talk-tv עובד, זה כאילו נורא זול, אבל הוא בעייתי להפקה. התפיסה הראשונית של קיק היתה 'talk-tv יעשה את עצמו. אנשים יתקשרו ואתם תדברו איתם. הנושאים יבואו מהחבר'ה'. זה לא עובד ככה בשום מקום. כדי שהתוכנית תהיה מעניינת צריך להכניס את הנושא. בקיק, השדרן והמפיק מקבלים כסף רק על השעות שהם באולפן, אבל הם צריכים לבוא חצי שעה קודם. ברור שאין שום סיבה להשקיע, וברור מהצד השני שאנשים בילו שם שעות והשקיעו וכתבו".
 
 
"התפיסה של דוידוב, בפגישות המועטות שהיו לנו, היא 'אני לא מתכוון להוציא הרבה כסף ולאכול אותה'. קיבלנו משכורות כמו ברדיו, לא כמו בטלוויזיה. מפיק ברדיו יכול לקבל 30 שקל לשעה, לעומת מפיק בטלוויזיה שמקבל אלפי דולרים לחודש. המשאב האנושי שם היה מלא מוטיבציה כרימון, והיה מוכן לעשות הרבה בשביל מעט, אבל הוא לא קיבל הדרכה בגרוש, ואנשים היו חסרי ניסיון. בסטארט-אפ אתה מודע לכך שיש סיכון. אנשים באים בשביל ה-feel, בשביל ליצור משהו חדש, במסדרונות צריך להיות ניחוח התלהבות. היתה התלהבות במשך יומיים, ואז זה התחלף בסירחון של אי-ודאות. ההרגשה היתה שכולנו הולכים על ביצים".

"כשאתה משדר באינטרנט, אתה יודע בדיוק מה אהבו לראות ומה לא. אנחנו פשוט ירינו באפילה לגמרי. נתוני הרייטינג לא הגיעו אלינו. אני ניסיתי להבין לפי התגובות בצ'ט מה אנשים אוהבים ומה לא. התוכניות לאט לאט התגבשו, שלא בעזרת קיק, ובשניה שהתחילו תוכניות לתפוס כיוון, פשוט סגרו אותן ופיטרו את כולם".

"בהתחלה לא היה פרסום בכלל, וכשאין פרסום זה מגיע לפלח שוק מאוד צר, ילדים ונוער. בסופו של דבר, גם הפרסום הופנה לנוער. החזון בהתחלה לא היה ילדותי כמו שהוא היה בסופו של דבר. ההנמכה היתה כל כך גסה, שהיא מכרה את קיק בזול. צעירים, ובטח צעירים שמסתובבים באינטרנט, מסוגלים ליותר ממה שאנחנו נותנים להם, מתעניינים ביותר דברים ממה שהוצע. בסופו של דבר, הקהל שרוצה לשמוע על סקס הוא גם הקהל שרוצה לראות את בריטני בקליפ. את הקהל האחר פספסו".

"יש לי יסוד להאמין שלא התכוונו לביטול תוכניות המקור מלכתחילה. בנו שם אולפן, השקיעו כספים, אז בטח לא התכוונו לשים קליפ ולהגיד שלום. נקודת המפנה היתה כשהפסיקו לעשות את זה אלטרנטיבי. טלוויזיה באינטרנט ורדיו באינטרנט יכולים לעבוד רק אם יש להם ניחוח אלטרנטיבי. בתוכניות שלנו הרשינו לעצמנו להגיד דברים שלא מקובל להגיד במקומות אחרים, ולא גסויות, אלא אמירות אמיתיות. אחר כך יצא מוצר שהוא בעיניי פרוֶוה".

"אמרו לנו שהרייטינג הוא יותר מהציפיות. היו פרסומות. צריך לזכור שלסופרי הכניסות לא אכפת אם אתה מסתכל בזה או מקשיב לזה. אם אתה שומע קליפים, לא מעניין אותך בכלל הפרסומות – אתה פשוט מקשיב למוזיקה, וזה נחשב אצלם אותו דבר כמו בנאדם שצופה ואומר, 'איזה הומור משובח יש בקיק'".

התקשורת, כאמור, לא חיבקה את KIK (ר' לינקים בסוף הכתבה), וזו עוד אחת מהסיבות שהשדר רואה לכישלון: "הצופים הולכים לפי הבאז התקשורתי. אתה יכול לראות אינספור דוגמאות בטלוויזיה שלנו. יש סדרות שאתה אומר 'איזה זבל זה', אף אחד לא ראה את זה וכולם מתייחסים לזה כאל זבל. ויש סדרות שאתה אומר 'זה מעולה', ולמרות שאף אחד לא ראה, כולם יודעים שזה מעולה".

לערוץ טלוויזיה שמשדר רק קליפים יש שם: MTV. לאתר אינטרנט שמשדר רק קליפים גם יש שם: קוראים לו קאזאה, ובשבילו לא צריך משרדים מפוארים ברמת החייל, אלא אינטרנט מהיר ו-100 ג'יגה פנויים על הדיסק הקשיח. השדר מסכם: "זה חבל, כי יכלה להיות שם המון יצירה. השדרים איבדו את זה באמצע, כי הם לא קיבלו פידבקים מאף אחד. אני מקווה שזה לא יסגור את הגולל. יש לזה משמעויות תקשורתיות עגומות".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by