ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
כמו צילום עירום על שלט חוצות 
 
 אתה לבד, וכולם רואים אותך (צילום: מייקל פיצפטריק)   
 
צביקה בשור

הבלוגרית miss.terious סגרה את יומן הרשת האישי שלה לאחר שקיבלה חשיפת-יתר ב-ynet. הכתב החושף טוען בתוקף שבלוגים הם חלק הפרהסיה שצריך לסקר. על קו התפר הדמיוני שבין האני לכולכם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בלוגים הם יצורים מוזרים. מצד אחד נמצאים יומני הרשת האלה באינטרנט מבטלת המרחק והזמן, פעורים מול עולם ומלואו, קליק אחד מעיניו המציצות של כל אחד. מה יכול להיות פומבי יותר מזה? מאידך, יש משהו אינטימי כל-כך בלפתוח בלוג, לאסוף את הקוראים שלך אחד אחרי השני, להתחיל ליצור קשרים עדינים של חשיפה עם המגיבים השונים, עם בלוגרים אחרים. מה יכול להיות פרטי יותר מזה?

הסתירה המובנית הזו באה לידי ביטוי כואב לפני שבועיים, כשאל הבלוג האישי להחריד של miss.terious נכנסו לפתע כמה אלפי גולשים שהגיעו דרך קישור ב-ynet. " התיישבתי ליד המחשב (כן, אני אובססיבית, אבל ידעתם את זה כבר) כדי לבדוק אם יש תגובות חדשות בבלוג", כתבה עוד באותו היום, " שתי תגובות חדשות. אחת סטנדרטית. אחת מהפסיכופת המתורבת, שאומר שכתבו עלי ב-ynet. התגובה הראשונית: היסטריה טוטאלית."

מי שכתב על הבלוג של miss.terious ב-ynet היה ארז ארליכמן. ארליכמן, סגן מנהל הקהילות באתר, כותב בימים אלה טור שבועי בו הוא ממליץ על בלוגים. הבלוגים הם סחורה תקשורתית חמה עכשיו, וכלי תקשורת לא מעטים ששים לספר לגולשים שלהם על כמויות התוכן האדירות והמשובחות שנוצרו פתאום, כמו יש מאין. זה היה הטור השני של ארליכמן, ו-miss.terious, "סינגלית שנונה בת 27", היתה המומלצת המובילה שלו לאותו שבוע. תמונת החתול הג'ינג'י שלה עיטרה את הכתבה.

"הולי פאק. עכשיו כל העולם הולך לקרוא את הבלוג שלי", כתבה כשנודע לה על החשיפה המפתיעה." אני מרגישה כאילו שפירסמו צילום עירום שלי על שלט חוצות ענקי במרכז העיר. אני חייבת לעצור את זה, העניין הזה יצא מכלל פרופורציה. אני הולכת למחוק את הבלוג. או לפחות להפוך אותו לפרטי. אני הולכת להפסיק עם זה. זה מטורף לגמרי".

ואכן, יומיים מאוחר יותר מחקה miss.terious העלומה-חשופה את כל הרשומות האישיות מהבלוג שלה, פתחה בלוג אחר, סגור למוזמנים בלבד, בו תנהל מעתה את התכתובת האישית שלה. מיד אחריו העלתה מכתב פתוח לארז ארליכמן. "מר ארליכמן היקר, ברמת העקרון, אפשר לומר שאין לי זכות לבוא אליך בטענות" פתחה ואמרה, לפני שטענה כי המהלך של הכתב היה הרסני לגביה, וכי מוטב לו היה בודק ראשית אם ברצונה לחשוף את הבלוג שלה. " שכתבת עליי כי מה שקראת/ראית כאן מצא חן בעיניך, אני חושבת שהיית צריך להשתמש במעט יותר היגיון פשוט", כתבה.

ארליכמן, בעל בלוג בעצמו, מבין אבל מסרב להסכים. "הזדהיתי עם תחושת העירום שלה", אמר, "אבל כמו שאני כותב את הבלוג שלי, ומצנזר את מה שאני רוצה שאנשים לא ידעו, ככה גם היא היתה צריכה לנהוג". כשאדם כותב בלוג, כל אחד יכול להיכנס אליו, הוא חוזר ומדגיש. "אני בדעה שכל בלוג צריך קהל". לא, אין לו כל כוונה להתחיל ולשאול מעכשיו את הבלוגרים המסוקרים אם הם מעוניינים בחשיפה שלו או לא. "אם אני אתחיל לשלוח מייל אישור לכל בלוג, המדור אף פעם לא ייכתב".
 
 
דומה שבין השניים אין גשר. הזו רוצה שיכבדו את רצונה בפרטיות גם בתוך הפומביות המוחלטת של הרשת, והזה רוצה להשאיר את הפומבי בפומביותו, גם כשהוא פרטי עד לשד העצמות. מי שאולי מספקת גשר כזה בין האישי לכללי היא "זו שֶ", שכותבת (ומצלמת, וחותכת, ובכלל) את אחד הבלוגים הנפלאים ברשת הישראלית, בלוג אישי ונוגע שכבר זכה לחשיפה נדיבה בכלי התקשורת. "הבלוג שלי נמצא על קו תפר דמיוני שבין הפרטי לפומבי. הוא פרטי באופן פומבי, ופומבי באופן פרטי", היא אומרת.

את התפר הדמיוני והפתלתל הזה שוזרת זו ש בעזרת האמנות. " מבחינתי, הכתיבה האישית שלי היא גם סוג של מסנן לקהל, כלומר, רק מי שרוצה להתקרב כל כך יקרא ויתקרב, אני מתיימרת או מקווה שהקורא יעבור איתי תהליכים רגשיים מסוימים, כך שיותר משאני נחשפת בפומבי, בעצם אני מושכת את הקורא למעין בועה של פרטיות שהכתיבה שלי יוצרת. מבחינתי זו אמנות, ולכן מותר להגיד הכל.

"כשעמוס עוז פורש את האינטימיות של משפחתו ב"סיפור על אהבה וחושך", אנשים מקבלים את זה כמובן מאליו. כנ"ל כשטרייסי אולמן מפרסמת תמונות של כל מאהביה. אחרי חיבוטים ארוכים ורבים, אני סופסוף מרשה לעצמי לקרוא לעצמי אמנית, ומרגישה כמעט בנוח עם זה". ועם זאת, אפילו זו ש מפחדת. מפחדת שהמידע יגיע למי שלא אמור לקרוא אותו, מפחדת שהמגיבים לא יכבדו את הפגיעות של מי שנחשף כמוה. אז איך מתמודדים עם הפחד הזה? "אני עוצמת עיניים ומקווה לטוב".
 
 
ולטובת הבלוגרים שבכם, והכותבים שבינינו, הנה כפתור שיעזור לנו להמנע ממצבים לא נעימים שכאלה בעתיד:
 
 
רוצים להמשיך ולדבר על זה? הצטרפו לדיון בפורום תרבות דיגיטלית בנענע.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by