ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
זהירות, הוא עוד ילמד את הילדים שלנו לא לשנוא ערבים 

זהירות, הוא עוד ילמד את הילדים שלנו לא לשנוא ערבים

 
 
צביקה בשור

מה בסך הכל רצה יוסי שריד בהחלטה ללמד את שירי מחמוד דרוויש? להראות לילדי ישראל התמימים שיש פלסטינים, שהם רוצים עצמאות ושיש להם לפחות משורר אחד ענק באמת? "חס וחלילה", יצאה הזעקה באדיבות המחנה הפונדמנטליסטי, "עוד מעט הם יתחילו לחשוב בעצמם, ואז איך נצדיק את מעשינו?"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
(מחמוד דרוויש, מתוך שיר שעלול להשחית את הנוער)
 (מחמוד דרוויש, מתוך שיר שעלול להשחית את הנוער)   
על דרכים שאיש לא דרך מלבדנו; על דרכים שחנכו צעדינו העקשים.
כאן עוד נחרות על הסלעים האחרונים: יחי החיים, יחי החיים!
ונצלל בתוכנו. אחרינו אופק חדש לציפורים החדשות.


 
דרוויש. לפעמים הוא רק משורר ענק
 דרוויש. לפעמים הוא רק משורר ענק   
מה ביקשנו בסך הכל? מדינה אירופית מתוקנת? איפה. בסך הכל רצינו לבוא ולהודות סוף סוף שיש אומה ערבית שמסתובבת לה באופן חופשי למדי במזרח התיכון, שחלק מהאומה הזאת יושב, לפי השמועות, בתוככי ארץ ישראל התנ"כית ומכנה את עצמו בשם העם הפלסטיני. אפילו לא חשבנו לדבר על כיבוש. באמת לא חשבנו שיעשו לנו בעיות. בכל זאת, שנות אלפיים.

אבל איפה. מסתבר שעם כל מה שמספרים לנו על אינטרנט מהיר, הפרטה וליגת על בכדורגל, נשארנו בדיוק אותו דבר כמו בתקופה שבגרוש היה חור והוצאנו. אותו שילוב מחריד ומייאש של קנאים דתיים שחונים ולאומנים שונאי זרים. שוב הצלחנו להוכיח לעצמנו שבשעת צורך אנחנו בהחלט יכולים להראות ולהישמע כמו אייטולה היידר.

כי היום (שני) הגישה סיעת הליכוד בכנסת הצעת אי אמון בראש הממשלה. דבר סביר ביותר, שכיח מאוד ודמוקרטי להפליא. אז למה אתה עושה כל כך הרבה רעש, אתם בטח שואלים. מה הפאניקה פתאום? אה, שכחתי להגיד שכל מטרתה של הצעת אי האמון הזו היא לסתום למשורר גדול את הפה, רק בגלל שהוא ערבי. כן, מסתבר שעם כל הצבא הגדול שלנו, עם כל הטלוויזיות הגדולות והבטן השבעה, אנחנו לא רוצים לשמוע על האלה שם שמספרים לנו שהם גרים ממש לידנו, אבל האמת היא שהם כרגיל נרמסים תחתינו.


 
 
מחמוד דרוויש הוא משורר פלסטיני, מה לעשות. עם כל הרצון הטוב ועם כל הניסיונות שלנו להדחיק את העובדה, האיש הוא פלסטיני. המשורר הדגול הזה, שהשירה שלו מסוגלת לתאר את הארץ הזאת שאנחנו מתים בשבילה כל הזמן לא פחות טוב מגדולי משוררי ישראל, הוא גם פלסטיני. לפעמים הוא גם מעז לכתוב על זה בשיריו, אבל לא תמיד. לפעמים מחמוד דרוויש הוא רק משורר ענק.

אז חשב שר החינוך שילדי ישראל צריכים להכיר את הכתיבה של האיש המופלא הזה, אפילו הוא פלסטיני. למרות שהוא ערבי, שריד העיז לחשוב ולהכליל כמה משיריו הלא פוליטיים של דרוויש בתוכנית הלימודי של עוללי מדינת יהודה. שריד לא בחר שירים מתריסים, לא בחר אמירות מזעזעות, רק כמה שירים שאולי יצליחו לדבר אל ילדים שחיים על אותה האדמה שעליה דרך גם דרוויש ולקחת אותם טיפה גבוה יותר. אז הוא חשב, השריד הזה. אז הוא חשב.

אבל לא. מדינת ישראל עדיין לא מסוגלת לקבל ערבי בתוך תוכנית הלימוד שלה. "הוא עוד ילמד את הילדים שלנו לא לשנוא כל כך הרבה, ואז איך נצדיק את מה שאנחנו עושים?", חשבו המוחות של מחנה הגזענות הישראלי, "איך נשמור על התקווה?". אז הנה לכם, אי אמון אחד, על מגש, בברכת השף אריאל, המכונה אריק. חבר הכנסת זבולון אורלב מהמפד"ל, קואליציה להזכירכם, כבר הודיע שיתמוך בהצעת אי האמון. לרגע לא חשבנו אחרת.

עוד לא נחה הצעת החוק, ומסתבר שהשר בניזרי קלט שמועות על מזימה זדונית ללמד את כל ילדי ישראל את יסודות הנצרות והאיסלאם. "לכל הרוחות, הילדים של מחר עוד ידעו משהו, ואולי ידברו פחות שטויות", חשבו המעילים השחורים של מחנה הפונדמנטליסטים היהודים.

נו, מה נגיד? צודקים. הערבים האלה, רק כוח הם מבינים, ואם מישהו ייתן להם את הכוח הזה, הם עוד יתחילו להגיד לאנשים איך לחשוב.



 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by