ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
לא אהבתם – לא שילמתם 
 
 לא עובדת בשביל אף אחד   
 
מערכת חיים ברשת

חברת תקליטים קטנה המבוססת על הדגם הכלכלי הזה זוכה להצלחה כלכלית, למרות הקרדיט לצרכנים ולמרות שחצי מההכנסות הולכים ישירות לאמנים עצמם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לפעמים נדמה היה שחברות התקליטים לא משתינות לכיוון הסקרים, דעת הקהל וההגיון הבריא. "לעזאזל, אנחנו מוכנים לשלם, אנחנו רוצים לשלם, רק תנו לנו מחיר הגיוני ותנאי שימוש שנוכל לעמוד בהם", אמרו המשתמשים דרך סקרי דעת קהל, מחקרי שוק למיניהם וסתם פורומים, אבל חברות התקליטים לא היו מעוניינות במידע הזה, או לפחות ככה זה נראה.
 
 
חברת תקליטים אחת, קטנה ואלטרנטיווית, מציעה דגם כלכלי מעניין שמבוסס – השם ישמור – על הורדה חינמית של קבצים. חברת Magnatune מברקלי, עליה כותב המגזין Wired, מציעה לגולשים את מה שהיא מכנה "מוזיקה פתוחה" – שמשמעה גישת קוד פתוח לקבצי מוזיקה. במקום לפעול כמו חברות התקליטים הגדולות ונציגתן עלי אדמות, RIAA, היורקות דם (ואש ותמרות עשן ועורכדינים) נגד החלפת קבצים, החברה הזו מעודדת את החלפת הקבצים שלה בחינם.

הרעיון הוא לתת לגולשים לטעום את המוזיקה לפני שהם קונים אותה, ובפרפראזה על דברי ראש ממשלה לשעבר אחד, לא משנה מאיזו מפלגה: ירצו – יקנו, לא ירצו – לא יקנו. מי שכן אהב את המוזיקה ושילם, יוכל גם להתנחם בכך שחצי מהכסף הולך ישירות לאמנים עצמם.

אז נכון, מדובר בחברה קטנה שחתומים בה רק 50 אמנים שאינם אנשי מיינסטרים מפס הייצור של בריטני וחברותיה, אבל מד הכניסה לאתר מראה שגם לסוג כזה של מוזיקה יש ביקוש: כ-1,000 – 25,000 גולשים ביום מנצלים את הזכות המלאה שנותנת החברה להוריד את המוזיקה, להפיץ אותה ולעשות לה רמיקסים.

שעה ששירותי החלפת קבצים חוקיים מקפידים לציין את הגבלות השימוש ("כל הזכויות שמורות" ודומיהם), Magnatune מפיצים את הקבצים שלהם תחת "חלק מהזכויות שמורות" לפי הגדרות של ה-Creative Commons: כמעט הכול מותר לעשות, כל עוד נותנים קרדיט ליוצר המקורי.

הגולשים שבוחרים לשלם, יכולים לבחור את סכום הקנייה מ-5 דולר עד 18 דולר לאלבום. כמו כן מוכרת החברה רישיון לשימוש במוזיקה, כמו למשל כפסקול של סרטים. כ-200 אמנים מבקשים לחתום על חוזה עם החברה, ו-15 מהם מתקבלים.

האתר מניב בין 15,000 דולר ל-20,000 דולר לחודש. 80% מההכנסות מההורדות, ו-20% מעסקאות רישוי. ג'ון בוקמן, העובד היחידי בחברה, אמר כי הוא פיתח את המודל של החברה לאחר שכמה מחבריו המוזיקאים סבלו תחת החוזים הסטנדרטיים של חברות התקליטים. "הם מוכרים אלפי אלבומים, יש להם קטלוג שירים עשיר ושום דבר מזה לא שלהם".

בארי ריטהולץ, אסטרטג שוק להשקעות בינוניות, רואה בחברה גשר לדור הבא של לייבלים מוזיקליים מבוססי רשת. "אני חושב על Magnatune כגוון החדש של לייבלים עצמאיים – ידידותית לאמנים, מבינה את הרשת ומבוססת על שיתוף קבצים". אך הוא מוסיף ואומר כי על החברה למשוך מסה קריטית יותר של אמנים ולקדם יותר את אמניה כדי להפוך לאטרקטיווית ממש.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by