ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
מדעי ה-WTF 
מדעי ה-WTF: אז איפה יש קרינה? 
 
 אומנות קטלנית: ארון סעף עם ציור ושדה אלקטרומגנטי משמעותי    צילום: עידו גנדל    
מדעי ה-WTF |
 

רמות הקרינה האלקטרומגנטית מדירות שינה מעיניכם? מדעי ה-WTF יוצאים לבדוק היכן באמת, אם בכלל, יש סכנה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

בשבוע שעבר דיברנו על קרינה אלקטרומגנטית בתדרים נמוכים (EMF/ELF) ועל אופן השימוש במד קרינה ביתי לתדרים אלה, שכמותו אפשר להשיג בקלות בפחות ממחירה של בדיקת קרינה מקצועית. כעת הגיע הזמן למבחן המעשי: האם רמות הקרינה בבית ובשכונה מהוות סיכון בריאותי?

 

האותיות הקטנות

להזכירכם, בכתבה זו אנו מדברים אך ורק על קרינה אלקטרומגנטית בתדר נמוך (עד 300 הרץ), לא על שום דבר אחר. שידורים סלולריים, קרינה רדיואקטיבית, מיקרוגל, רדיו חובבים או השלט של מכונית הצעצוע של הילד - לגבי כל אלה, דיה לצרה בשעתה.

 

צילומי המדידות בכתבה זו אינם מייצגים מדידות רשמיות וחד-משמעיות, ואין להתייחס אליהם ככאלה, אלא כאינדיקציות ראשוניות בלבד. כפי שציינו בשבוע שעבר, מדידות קרינה במכשיר מהסוג המצולם צריכות להתבצע בשלושה צירים נפרדים. למען הפשטות, המכשיר הוצב עבור כל צילום בזווית שהראתה את התוצאה המקסימלית. הדבר אמור לתת קירוב טוב למדי לעוצמת השדה בפועל, ולעולם לא פחות ממנה.

 

 
 

עוד אותיות קטנות

אנשים אוהבים לפחד מדברים ולשנוא אותם. אין הסבר אחר ליחס המופרך שבין הסכנה הזעירה - אם בכלל! - שבקרינה לבין עוצמת הרגשות השליליים שהיא מעוררת. הנושא נחקר באינטנסיביות כבר עשרות שנים, ואפילו המחקרים המבהילים ביותר (שהם טיפה בים, ועשויים להיות פגומים כמו כל מחקר אחר) מדברים רק על עליה מסוימת באחוזי סיכון למחלה ספציפית כזו או אחרת. זה לא מפריע לכל מיני "מומחים" לספר סיפורים על רדיקלים חופשיים, מוטציות גנטיות ושאר ירקות. יש להם אפילו החוצפה לטעון שהקושי בהוכחת האפקטים הללו משמש עלה תאנה עבור הקונספירציות הממסדיות והמסחריות - בזמן שהם עצמם מתמקמים להם בנוחות בנישה האפורה והקטנה הזו, ומפחידים את הציבור למטרותיהם בלי לספק עדויות ברורות. כן, קראו את הפסקה הזו שוב, זה קריטי.

 

רבים משווים את נזקי הקרינה, כביכול, לסכנה שבעישון, ומצביעים על השנים הארוכות שנדרשו עד שהממסד הרפואי הכיר והודה בנזקי הסיגריות. טענה זו היא לא יותר מכשל לוגי בסיסי: הממסד טרם הודה גם בהשפעות האיומות של האזנה למוזיקה של מוצרט. אז מה? הדמגוגים הגדולים יוסיפו גם שאלה אישית נוקבת: "האם אתה, שלא מאמין שהקרינה מסוכנת, תסכים לחיות עם סלולרי צמוד לראש?" ולזה יש רק תשובה אחת: "ואם אסכים, זה יזיז אותך במשהו מעמדתך?".

 

יצוין שהח"מ אינו כותב בשליחות החברות הסלולריות, חברת החשמל או כל מוסד אחר שרלוונטי לנושא, ואין לו שם חברים או מניות.

 

 

קדימה, לעבודה

ברור שאת הפנאטים לא נצליח להחזיר למוטב, אך מה בדבר האחרים שמעדיפים פשוט ללכת על בטוח? לקחנו את המכשיר המדידה והתחלנו לבדוק מה קורה בסביבה בה אנו חיים.

 
קרינה בצמוד לקומקום חשמלי פועל
 קרינה בצמוד לקומקום חשמלי פועל 
 צילום: עידו גנדל 
 

מטבח: כפי שציינו בשבוע שעבר, קרינה אלקטרומנגטית נוצרת בכל מקום בו עובר זרם חשמלי, ובמטבח יש לא מעט מכשירים זוללי חשמל שיוצרים בסביבתם המיידית שדות אלקטרומגנטיים חזקים. בתמונה משמאל הצמדנו את מד הקרינה לקומקום חשמלי בפעולה וקיבלנו תוצאה של 67.1 מיליגאוס (להזכירכם, התקן המחמיר לחשיפה לזמן ממושך הוא 2 מיליגאוס). עם זאת, במרחק של כשלושים סנטימטרים מהקומקום כבר לא היה זכר לשדה הזה. בצמוד למנוע של המיקסר, שנמצא בחלקו האחורי, מדדנו בעת פעולה נמרצת למעלה מ-700 מיליגאוס. בצד הקדמי הגענו בקושי ל-10.

 

מקורות קרינה לא צפויים נמצאים בכל מכשיר שכולל שעון, כגון מיקרוגל דיגיטלי או תנור אפיה (אפילו אלה המכאניים). מי שנשען עליהם, גם כשאינם עובדים, ייחשף, בנקודת המגע, לשדה של עד כמה עשרות מיליגאוס. גם כאן, התרחקות של עשרים-שלושים סנטימטרים מספיקה כדי להיות בטוחים לגמרי.

 

עם זאת, ישנם דברים שאי אפשר להתרחק מהם יותר מדי, ושיש בהם מנוע חשמלי חזק מאד שיוצר שדה בהתאם: מקצפים ידניים, מוט בלנדר, מטחנת תבלינים וכדומה. אנחנו נוטים - או חייבים - להחזיק אותם ביד ממש, והקרינה מהם פרועה ביותר: מאות מיליגאוס ומעלה, כשהמקסימום המוגדר בתקן עבור חשיפה קצרה הוא אלף מיליגאוס! ספקנים ככל שנהיה, כאן אין ברירה אלא להמליץ על שימוש מינימלי במכשירים שכאלה. מכל השאר אין מה לדאוג.

 

 

חדרי מגורים: השמועות מספרות ששקעי החשמל שבקיר פולטים קרינה. זה לא נכון. הבעיה מתחילה כשמחובר לשקע מכשיר בעל הספק גבוה, כגון שואב אבק, ובזמנים כאלה אנחנו ממילא לא נוהגים לבלות יותר מדי סביב השקעים. מקורות הקרינה המשמעותיים יותר הם דווקא השנאים והמטענים שמחוברים דרך קבע לחשמל, ופולטים קרינה בתדר נמוך גם כאשר המכשיר לו הם שייכים מכובה. בתמונה למטה הצמדנו את מד הקרינה למטען סוללות, שהפיק שדה של 136.2 מיליגאוס. במקרה מדובר במטען של GP, אך גם מטענים של חברות אחרות יוצרים שדות דומים. אל תישנו עם דבר כזה ליד הראש.

 

 
קרינה בצמוד למטען סוללות
 קרינה בצמוד למטען סוללות   צילום: עידו גנדל 
 

מהצד השני של הקיר המצולם נמדד שדה אפסי, וכך גם במרחק של כשלושים סנטימטרים מהמטען. ככלל, מרחק של כחצי מטר בקו אווירי יספיק כדי להגן עליכם מהקרינה של מטענים ושנאים למיניהם. שימו לב שישנם שנאים מודרניים, קלים וקטנים מאלה הרגילים. גם הם פולטים קרינה, אך בתדרים גבוהים יותר ממה שהמכשיר שלנו מודד.

 

מכשירים נוספים שאפשר למצוא בחדר, כגון מערכת סטריאו, רדיו-שעון בחיבור לחשמל וכדומה, מתנהגים מבחינת הקרינה כמו השנאים: שדה חזק בטווח של סנטימטרים ספורים, שום דבר במרחק של חצי מטר ומעלה.

 

 

מחשב: ההפתעה האמיתית הגיעה מצד המחשב הנייד של הח"מ, שמופיע בתמונה למטה. מתחת למקלדת, בדיוק במקום בו מונח בדרך כלל שורש כף יד ימין בעת הקלדה, נמדדה קרינה קבועה בעוצמה של כמעט 50 מיליגאוס. אנו מניחים שהסיבה לכך היא ששם נמצא המעבד (אם הבנו נכון את השרטוטים הלא-ברורים). במקומות אחרים על פני המחשב הקרינה נעה בין 1 ל-10 מיליגאוס. נייד אחר שבדקנו הגיע לעוצמות של 20 מיליגאוס לכל היותר, וגם זה במקומות רחוקים קצת יותר מהידיים של המשתמש. עדיין, אם אתם חוששים מהקרינה ומשתמשים בנייד בצורה אינטנסיבית בבית, כדאי לחבר אליו מקלדת חוטית. מזו לא יוצאת שום קרינה בתדר נמוך. גם המחשב הנייח הפתיע לטובה בחולשת השדה שהוא מפיק - אולי בזכות כלוב המתכת של ספק הכוח והמארז עצמו.

 

 
קרינה מקסימלית ממחשב נייד (שלא ברור עד כמה הוא מייצג)
 קרינה מקסימלית ממחשב נייד (שלא ברור עד כמה הוא מייצג)   צילום: עידו גנדל 
 
קרינה סתם כך ברחוב
 קרינה סתם כך ברחוב 
 צילום: עידו גנדל 
 

בחוץ: רציתם לברוח מכל הקרינה הזו לרחוב? שימו לב שאין מעליכם (או קבורים מתחתיכם, בשכונות חדשות) חוטי חשמל. במספר שיטוטים מקריים בעיר גילינו שדות של 2-10 מיליגאוס לאורך רחובות שלמים. התמונה משמאל (6.3 מיליגאוס) צולמה ברחוב שכזה, בלי שום ארון חשמל או מקור קרינה אחר נראה לעין אחר בטווח של מטרים רבים - פרט לחוטי החשמל שלמעלה.

 

בצמוד לעמודי חשמל גדולים, אלה שמוצמד להם שלט "מתח גבוה!", הצלחנו למצוא שדות של עד כמאה ומשהו מיליגאוס. אבל אתם לא באמת צריכים סיבה כדי לא להישען עליהם, נכון?

 

למרבה האירוניה, כששמנו נפשנו בכפנו והתייצבנו לרגלי עמוד מתח גבוה בינעירוני, המקסימום שהצלחנו למדוד היה 0.8 מיליגאוס (אגב, העמודים בתמונה נראים רחוקים הרבה יותר מכפי שהיו באמת). האם ייתכן שהקווים הללו לא היו פעילים?

 

 
הפרדוקס: כלום קרינה לרגלי קו מתח גבוה
 הפרדוקס: כלום קרינה לרגלי קו מתח גבוה   צילום: עידו גנדל 
 

סיכום

את הכתבה הקודמת התחלנו בסיפור על ביטול הפרויקט של ציור על ארונות סעף בכפר סבא מחשש הקרינה. הארונות הללו, בהתאם לעומס עליהם, אכן יוצרים שדות ניכרים, והתמונה בראש הכתבה מציגה דוגמה קיצונית שמצאנו במקרה (389 מיליגאוס בנקודה ה"חמה" ביותר). עם זאת, בהנחה שהאומנים אינם מציירים עם האף והלשון, רק קצות האצבעות עשויים להיחשף לקרינה שכזו, וגם זאת לזמן מוגבל ביותר. יש כל כך הרבה דברים אחרים וחמורים יותר לדאוג מהם!

 

(אפשר להמשיך לדבר על זה בדף הפייסבוק של הח"מ)

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by