ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
מדעי ה-WTF 
מדעי ה-WTF: קרינה בכל מקום 
 
 קווי מתח גבוה: סכנה גם למי שלא מעיף עפיפונים?    צילום: Getty Images / אימג'בנק    
מדעי ה-WTF |
 

סכנה אמיתית או הפחדה מיותרת? מדעי ה-WTF מתחילים לבדוק את השדות האלקטרומגנטיים שסביבנו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

באחד ממקומוני העיר כפר סבא התפרסמה לא מזמן ידיעה על כך שפרויקט הציור על ארונות הסעף ("ארונות חשמל") בעיר הופסק, שכן הסתבר שארונות אלה פולטים קרינה אלקטרומגנטית שעלולה לפגוע באומנים.

 

הידיעה הזו מצטרפת לשלל דיווחים, הפחדות ו/או דיסאינפורמציה שמופצים בתדירות הולכת וגדלה בתקופה האחרונה בנושאי קרינה, ואנו כאן במדעי ה-WTF החלטנו שהגיע הזמן לתת קצת מידע מסודר בנושא.

 

קונספירציה!

מקור זעיר לקרינה סלולרית: רכזת מדי מים אלחוטיים
 מקור זעיר לקרינה סלולרית: רכזת מדי מים אלחוטיים 
 צילום: עידו גנדל 
 

המילה "קרינה" מעלה בתודעה אסוציאציות שליליות, שמקורן ישן הרבה יותר מרעידת האדמה האחרונה ביפן או מהתאונה בצ'רנוביל. בתקופת המלחמה הקרה, כשדיברו על קרינה, הכוונה היתה לקרינה רדיואקטיבית, וזו - ברמות גבוהות - קטלנית לגמרי.

 

בשנים האחרונות, ההתפשטות המהירה של הטכנולוגיה הסלולרית משכה תשומת לב שלילית מאד לקרינה האלקטרומגנטית של השידורים הסלולריים, באנטנות הבסיס ובמכשירים עצמם. מידת הנזק הנגרם מהקרינה הזו פחות ברור, אך מרגע שאנשים החליטו - מכל סיבה שהיא - שהיא מסוכנת, שום מחקר, תקן או מדידה לא יניחו את דעתם, והם יאשימו בתוצאות המרגיעות את חברות הסלולר (שמושכות כביכול בחוטים מאחורי הקלעים ומונעות פרסומים שליליים). באותה מידה של הגיון קונספירטיבי אפשר, כמובן, להאשים את חברות הטלפוניה הקווית בהטיית המחקרים לרעת הסלולר, ובכלל "למצוא" גורמים אינטרסנטיים מאחורי כל מחקר שהוא.

 

 
 

בין אם יש סכנה בקרינה הסלולרית או אין, לאחרונה עברה התקשורת לעסוק דווקא בקרינה מסוג אחר - שדות אלקטרומגנטיים. בלי להיכנס לפרטים, שדות כאלה נוצרים בכל מקום בו זורם חשמל, והם גדולים יותר ככל שזרמי החשמל גדולים יותר: בכבלי מתח גבוה, בארונות חשמל, בשנאים ביתיים (כמו המטענים של הסלולרי) וכדומה. עיון בדף של ארגון הבריאות העולמי שעוסק בנושא יוצר, אמנם, רושם שאין סיבה לדאגה; עם זאת, בעיני חלק מהאנשים לפחות, כאשר גוף רשמי אומר שאין סיבה לדאגה, זו סיבה לעוד יותר דאגה. את החשש הזה מעודדות, ללא ספק, חברות פרטיות שמבצעות מדידות קרינה. העלות של מדידה כזו היא כמה מאות שקלים, והרבה אנשים מודאגים מיתרגמים להרבה מאד כסף. אז כשלב ראשון, בואו ונוציא את הגורם הכלכלי מהצד הזה של המשוואה ונצטייד במד קרינה משלנו.

 
מד EMF ומר תפוח אדמה (לקנה מידה)
 מד EMF ומר תפוח אדמה (לקנה מידה)   צילום: עידו גנדל 
 

מה ואיך מודדים

מד השדות-האלקטרונגמטיים-בתדרים-נמוכים שבתמונה הוא מכשיר ביתי, פשוט ורב פעמי, שאפשר להשיג כמותו בקלות באיביי במחיר נמוך ממחירה של בדיקה רשמית בודדה (חפשו EMF Meter). אבל לפני שנתחיל במדידות, בואו נדבר קצת על אופן הפעולה של המכשיר הזה ומה אפשר ללמוד ממנו.

 

ראשית, כפי ששמו רומז, הוא מותאם לשדות בתדרים נמוכים - במקרה של המכשיר הספציפי שבתמונה, בין 30 ל-300 הרץ. התדר של רשת החשמל בישראל הוא 50 הרץ, בהחלט בטווח המתאים, אך קרינה סלולרית נמצאת בתדרים גבוהים הרבה יותר. המשמעות היא שאפילו אם נצמיד את המכשיר בנייר דבק לאנטנה סלולרית ענקית, סביר להניח שהוא יגיד שהכל בסדר. הוא גם לא מתאים לבדיקה של דליפת קרינה מתנורי מיקרוגל, ולעוד מספר מקרים שנדבר עליהם מאוחר יותר.

 

שנית, מדי ה-EMF הזולים מודדים את השדה המגנטי בציר (ממד) אחד בלבד, ואילו שדות בעולם האמיתי הם תלת-ממדיים. להמחשה, אם שמים שבשבת מול הרוח, היא מסתובבת במרץ; לעומת זאת, אם מציבים אותה בתשעים מעלות לכיוון הרוח, היא בקושי זזה. כדי לגלות את העוצמה האמיתית של השדה המגנטי בעזרת מכשיר חד-צירי שכזה צריך לבצע שלוש מדידות, בשלושה צירים ניצבים זה לזה, ולסכום את התוצאות במחשבון על פי משפט פיתגורס לשלושה ממדים: מעלים בריבוע כל תוצאה, מחברים את שלושת הריבועים ומוציאים מהתוצאה שורש ריבועי.

 

איך בדיוק מכוונים את המכשיר בשלושה צירים ניצבים? דמיינו שאתם יושבים בתוך קוביה. מדידה אחת יש לבצע כשהמכשיר מונח, כביכול, על הרצפה; השניה תתבצע כשגבו צמוד לפאה שמולכם, והשלישית כשגבו צמוד לפאה שמימינכם או משמאלכם. מסובך מדי? אפשר להשיג גם מכשירים יקרים יותר, שמודדים את עוצמת השדה בשלושת הממדים ומחשבים את התוצאה לבד.

 

 
מד EMF בשלושה צירים (צילום ועיבוד מחשב: עידו גנדל)
 מד EMF בשלושה צירים (צילום ועיבוד מחשב: עידו גנדל) 
 

פרטים טכניים

נקודה שלישית וחשובה היא הכיול. מכשירי מדידה מקצועיים עוברים, או לפחות אמורים לעבור, איפוס וכוונון-מחדש מדי תקופה. המכשירים הביתיים הם מלכתחילה פחות מדויקים, ואין דרך לכייל אותם. לכן, גם אם המכשיר שלכם מצביע על ממצאים חריגים, זו עדיין אינה "ראיה קבילה" ויש צורך במדידה מקצועית ומוסמכת, מהסוג שמגיע עם נייר וחתימה בסוף.

 

איך, בעצם, המכשירים הללו מודדים את השדה? ברוב המקרים, ה"חיישן" אינו אלא סליל עשוי מכבל מוליך. שוב, בהכללה ובלי להיכנס לפרטים, כאשר סליל כזה נמצא בתוך שדה אלקטרומגנטי נוצר בו זרם, והזרם הזה חזק יותר ככל שהשדה חזק יותר. מכשיר המדידה בודק למעשה את הזרם שעובר בסליל, ומסיק ממנו את עוצמת השדה. העוצמה נמדדת לרוב ביחידות שנקראות מיליגאוס (mG), כאשר חשיפה קצרצרה של עד 1000 מיליגאוס (1 גאוס) נחשבת תקינה, וחשיפה ממושכת, של שעות ארוכות, מותרת לערכים של עד 100, 10, 4 או 2 מיליגאוס - תלוי את מי שואלים.

 

מי שמכיר את המשוואות הבסיסיות של התחום יודע שכאשר שדה מגנטי נע ביחס למוליך, התנועה עצמה יוצרת זרם. בפועל, המשמעות היא שאם ננפנף במכשיר המדידה בפראות, התנועה המהירה עלולה לגרום לו להציג, לזמן קצרצר, ערכים גבוהים הרבה יותר מאשר עוצמת השדה בפועל. יש לבצע את המדידות ביד יציבה (או על משטח יציב), במשך מספר שניות לפחות.

 

 

לרדוף אחרי הרוח

מכיוון שטור זה עוסק, בדרך כלל, בדברים שראויים לתגובה "WTF?!", מן הראוי לציין שמכשירים כאלה ומידע עליהם נפוצים מאד גם בתחום הפראפסיכולוגיה, שם הם משמשים למדידת פעילות של רוחות רפאים למיניהן. מה הקשר בין רוחות רפאים לשדות אלקטרומגנטיים? הניחוש שלכם טוב בדיוק כמו שלנו.

 

בשבוע הבא ניקח את מד ה-EMF לסיבוב ונברר איפה יש שדות בחיי היומיום (ומה עוצמתם), איפה אין, והאם הציירים המוכשרים שעיטרו את ארונות הסעף צריכים לברך "הגומל". עד אז, אתם מוזמנים לדיון בנושא בדף הפייסבוק של הח"מ.

 

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by