ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
מדעי ה-WTF 
יום הפיי: 3.14159265 סיבות לחגוג 
 
 ממאכלי החג המסורתיים    צילום: ויקיפדיה    
מדעי ה-WTF |
 

רגע לפני פורים, כל הפרטים על חג נוסף שמתחיל ב-פ': יום הפיי. אז מה זה, למה האמריקאים כותבים תאריכים בצורה הזו, ואיך נשמע פיי?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רכיבים: 3.1415 כוסות קמח...
 רכיבים: 3.1415 כוסות קמח... 
 צילום: ויקיפדיה 
 

לפני עשרים ושתים שנים בדיוק, בארבעה-עשר במרץ 1989, קם גיק מארץ הגיקים, פיזיקאי מסן פרנסיסקו בשם לארי שו, והכריז על חג חדש: יום הפיי. התירוץ לחגיגות היה הדמיון בין התאריך (בייצוג האמריקני, 3/14) לבין הספרות הראשונות של המספר המפורסם. מנהגי החג כוללים, מאז ועד היום, אכילת עוגות פאי מכל הסוגים ודיבור, בין ביס לביס, על פיי ועל חשיבותו. דומה מאד לליל הסדר, רק עם פאי במקום מצות, ועם מספר בעל אינסוף ספרות אחרי הנקודה במקום יציאת מצרים. פאי קצת קשה לנו להציע לכם דרך המחשב - יש מתכון, אם אתם רוצים - אבל על פיי אנחנו יכולים בהחלט לדבר.

 

הקטע עם התאריך

אמיר פיי גוטמן. חוגג?
 אמיר פיי גוטמן. חוגג? 
 צילום: בוצ'צ'ו 
 

קחו עיגול, לא משנה מאיזו עדה, ומתחו חוט מנקודה כלשהי על ההיקף שלו אל הנקודה שנמצאת בדיוק ממול. גזרו שם את החוט. כמה קטעי חוטים כאלה תצטרכו כדי להקיף את העיגול כולו? קצת יותר משלושה, וליתר דיוק קצת יותר מ-3.141592653589793238. המספר המדויק מכונה, בשביל הקיצור, בשם פיי. היוונים הקדומים היו הראשונים שעסקו במספר הזה באופן מתמטי, אך לא הם העניקו לו את שמו. האות היוונית הקטנה (?) זכתה לראשונה בכבוד יוצא הדופן בשנת 1706, והגיעה להכרה עולמית שלושים ואחת שנים מאוחר יותר, דרך עבודותיו של מתמטיקאי-העל לאונרד אוילר.

 

פיי מופיע - לא, רגע, לעזאזל עם כל זה. כאילו שחסר מידע על פיי באינטרנט! בשביל זה לא צריך את מדעי ה-WTF. הדברים המעניינים באמת הם אלה שמסתתרים מתחת לאף, אלה שאנחנו מקבלים כמובנים מאליהם בלי לשאול שאלות, אלה שלא מופיעים במקום הראשון בתוצאות החיפוש בגוגל. במילים אחרות, למה לכל הרוחות מציינים האמריקנים את התאריך כ-3/14 ולא כ-14/3?

 
 

הסברים לא רציניים

 

יש הטוענים שהמקור לפורמט התאריך האמריקני הוא השפה המדוברת בארה"ב, בה נוהגים לומר קודם כל את החודש ורק אז את היום, למשל, January 1st ולא 1st of January. מי שטוען כך לא הבחין, לרוע המזל, באחד התאריכים החשובים ביותר לכל אמריקני - 4th of July...

 

טענה אחרת שהושמעה היא שבזמן ההתנתקות מאנגליה, האומה החדשה ניסתה לנער מעליה כל סממן אנגלי, כולל המוסכמות לציון תאריכים. למרבה המבוכה, גם הסבר זה נופל לאור העובדה שהצורה האמריקנית דווקא היתה קיימת באנגליה באותם ימים, והפכה לנדירה יותר עם הזמן. אולי אלה דווקא האנגלים שרוצים להתבדל מכל סממן אמריקני!

 

 

כוונון מדויק

טינה פיי. חוגגת? (אז מה אם לא מבטאים אותו דבר)
 טינה פיי. חוגגת? (אז מה אם לא מבטאים אותו דבר) 
 צילום: יח"צ 
 

האם אפשר למצוא הגיון כלשהו בפורמט האמריקני? האינטואיציה שלנו, שרגילה לפורמט אחר, אומרת כמובן שלא; אבל עם קצת מאמץ אפשר להתגבר על ההטיה ולראות את היתרון של התחלה בחודש דווקא: הדבר נותן לנו מסגרת ייחוס ראשונית טובה. כשאנו רוצים למסור לאדם אחר מידע על מיקום כלשהו, במרחב או בזמן, הדרך היעילה לעשות זאת היא להתחיל בגדול ולהצטמצם משם. נניח שאתם מחפשים את הסלולרי שלכם בבית, ואומרים לכם שהוא נמצא מאחורה, במדף השלישי מלמעלה, מאחורי הדלת הימנית... עד כאן קיבלתם הרבה מידע, אבל תכל'ס אתם עדיין לא יודעים אפילו לאיזה חדר לגשת. כך גם עם התאריכים: אם אומרים שמשהו קרה בארבעה-עשר, אין לנו מושג עדיין על איזה חודש מדובר. היום? בפברואר? באוקטובר האחרון? ציון החודש בהתחלה נותן לנו "עוגן" כללי להתמצאות, ומספר היום בחודש מוסיף את הכוונון המדויק הנחוץ.

 

בסדר, תגידו, אז למה הם לא אומרים קודם כל את השנה (כפי שנעשה בתקן הבינלאומי לייצוג תאריכים ושעות ISO 8601)? שאלה לגיטימית, ועם זאת פתירה: בהרבה מקרים, השנה היא עוגן גדול מדי. נחזור לדוגמת הסלולרי האבוד: אם תשאלו איפה הוא והתשובה תתחיל ב"בכדור הארץ, במדינת ישראל...", אתם תתעצבנו מאד, נכון?

 

 

זה טוב ליהודים?

אז עכשיו, כשהשתכנעתם שהשיטה האמריקנית דווקא הגיונית, אפשר להתחיל לתהות מדוע הם אינם מיישמים אותה גם על כתובות. בישראל אנו אומרים, לדוגמה, "רחוב החתול 12", ואילו באמריקה יגידו "Twelve Cat St" (המספר נכתב כאן כמילה כדי למנוע שיבוש בהצגה משמאל לימין) גם בזה אפשר למצוא הגיון מסוים: ברחובות ארוכים כמו אלה שבניכר, אזכור מספר הבית בהתחלה יכול להקל מאד על חייו של הדוור השכונתי. בארצנו הקטנטונת, לעומת זאת, בה רוב מספרי הבתים הם דו-ספרתיים, ייתכן שדווקא שם הרחוב הוא העוגן השימושי ביותר.

 

בזכות פורמט התאריכים שלהם הרוויחו האמריקנים את יום הפיי, ולנו לא נותר אלא להסתפק בפירורים, תרתי משמע. לעומת זאת, הם לעולם לא יוכלו להנות כמונו מיום הקירוב לפיי, שנחגג בצניעות בעשרים ושניים ביולי. כידוע למי שמספיק חנון, 22 חלקי 7 זה בערך 3.14286, וזהו הקירוב הרציונלי (במובן של חלוקת שני מספרים שלמים) של חכמי יוון העתיקה לפיי. בחג זה מותר לאכול, מן הסתם, גם קירובים לפאי, וזה כולל עוגות ופיצות עד כדי קבוע.

 

 
600 הספרות הראשונות של פיי (עיבוד: עידו גנדל)
 600 הספרות הראשונות של פיי (עיבוד: עידו גנדל) 
 
מקס וידיד
 מקס וידיד 
 צילום: מתוך הסרט "פאי" 
 

לכבוד יום הפיי אספנו מספר סרטונים מעניינים בנושא. קודם כל, יש את הטיפוס שהפך את 32 הספרות הראשונות של פיי (כולל ה-3 שלפני הנקודה) ליצירה מוזיקלית מרובת כלים. פיי רגיש ומלודי יותר אפשר למצוא בשיר Pi של קייט בוש, אך הגרסה המוזיקלית הממכרת ביותר בה נתקלנו עד כה היא השיר חסר השם הזה, שמגיע עד 190 ספרות אחרי הנקודה ופשוט חייב להפוך לרינגטון.

 

המספר המיתולוגי נתן את שמו, בין השאר, גם לסרט לא כל כך מוכר, שונה ומטריד מאד, בו מתמטיקאי צעיר בשם מקס מאמין שהוא מגלה את הסוד המספרי של הקיום, נרדף על ידי מספר גורמים שמעוניינים להניח את ידם על הסוד הזה ומאבד, במקביל, את שפיותו. הנה סצנה בלתי נשכחת ומעוררת מחשבה מאותו סרט. יום פיי שמח!

 

 

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by