ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
חארה קרופט 
 
 לחרמנים בלבד   
 
עידן זיירמן, גיימר

לארה קרופט חוזרת אלינו בפעם המי-יודע-כמה, במשחק אפל וקודר יותר. עידן זיירמן מפנה השבוע קריאה נרגשת למפתחי המשחק - 'בבקשה תפסיקו, אנחנו נכנעים'

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אני עדיין זוכר את הפעם הראשונה בה ראיתי אותה, קופצת לתוך הבריכה הפרטית שלה וצוללת למשך כדקה לפני שהיא טיפסה החוצה. 'אני חושבת שכדאי שאני אצא מהבגדים הרטובים הללו', היא לחשה לי. ואז המסך נהיה שחור.

ברגע הראשון בו הבזיקה לארה קרופט על מסך המחשב, היא כבר הפכה לכוכבת. לתופעה. לגיבורת תרבות. העובדה שמאחוריה עמד לו משחק חזק, אשר הצליח להסוות בצורה מתוחכמת את היותו עוד משחק פלטפורמה מן השורה, רק סייעה לה לעלות לגדולה. מכאן והלאה, זה היה רק עניין של זמן עד שחברת הפיתוח Core Design תעשה את הצעד המתבקש ותחזיר את לארה קרופט למשחק נוסף. ואז לעוד אחד. ועוד אחד.


תחיית המתים

במוקדם או במאוחר, התחילה הגברת בעלת הגזרה הבלתי-אפשרית להראות סימני זקנה. הנוסחה הקבועה של קפיצה ממקום למקום ברחבי מקדשים עתיקים התחילה לעייף. אפילו חמוקיה של הגברת קרופט התחילו להיות מושכים פחות ופחות, כאשר משחקים חדשים יותר הציגו לנו דמויות נשיות אחרות, כאלו שתכונות האופי שלהן מפותחות יותר מאזור החזה שלהן.

בעולם המודרני, כך הבינה חברת הפיתוח של המשחק, יש פחות ופחות מקום לשודדת הקברים הברונטית. לכן, החליטו אנשי החברה לעשות את כל מה שהורים רחומים (אם כי מעט חולי נפש) היו עושים. בסוף המשחק הרביעי בסדרה - הם הרגו את לארה.

אבל כמו בכל סרט אימה טוב, המוות מסמל רק את ההתחלה. בחדרי חדרים, עבדו המפתחים בחברת Core Design על התוכנית להחזיר את לארה לחיים. במשך שנים, ישבו המוחות הטובים ביותר בחברה ומלמלו משפטים כמו 'אלמנטים של תפקידים והתגנבות...' ו- 'עלילה אפילה עם דיאלוגים רבי-משמעות'.

עכשיו, סוף כל סוף הגיע הזמן להסיר את הלוט, לחשוף לפניכם את המשחק החדש בכיכובה של לארה ולגלות את האמת... והאמת המזעזעת היא, שכמו שכבר ראינו ב'בית קברות לחיות', תחיית המתים היא אף פעם לא רעיון טוב. לארה קרופט החדשה נראית פחות כמו לארה קרופט ויותר כמו כלתו של פרנקנשטיין - מוטציה מוזרה של המון רעיונות חצי-אפויים אשר לעולם לא היו ראויים להשתלה בגוף של לארה קרופט מלכתחילה.


מלאכית האפילה במלכודת

המשחק החדש בסדרה נפתח בירייה. לארה קרופט, שהצליחה להתגבר על העובדה שהיא אמורה להיות קבורה מתחת לטונות של סלעים במצרים, מבקרת את חברה הותיק, פרופסור וון-קרוי, בפריז. בינתיים, גל רציחות מוזר משתולל ברחבי פריז, ובדיוק כאשר לארה מתחילה להתעמת עם הפרופסור, הפרופסור מצטרף לרשימת הקורבנות. כל זה היה הרבה פחות מוזר אם ללארה היה זיכרון כלשהו מהרצח, אבל כל האירוע יותר מדי מטושטש במוח שלה.

עם עובדה אחת אין ויכוח: לארה היא האחרונה שנצפתה בזירת הרצח, וכעת היא החשודה העיקרית ברצח. כמו כל בחורה טובה, לארה לא נשארת בזירת הפשע בניסיון להסביר לרשויות שנפלה כאן טעות, והיא מבלה את תחילת המשחק בבריחה מהרשויות.

מכאן והלאה, הרעיון הכללי יהיה מוכר לכל חובבי המשחקים בסדרת טומב רייידר: על לארה לקפוץ, לרוץ, לשחות, לירות ולטפס דרך שורה של משימות, אשר יחשפו את הסוד מאחורי פרשת גל הרציחות. בדרך, היא תאלץ להתעמת עם ארגון מסתורי, אדם מסתורי עוד יותר עם כפפה מוזרה, בחור שקט בשם קרטיס, אוסף של ציורים עתיקים וגזע עתיק בשם 'נפילים'. עוד יום רגיל בחייה של לארה קרופט, לא? ובכן, לא בדיוק.
 

בחורה קשה לשליטה

 
נתחיל מהנושא הבולט ביותר (וכן, אני יודע מה אתם חושבים כשאני אומר את המילה 'בולט'). השליטה בלארה היא פשוט זוועתית. כנראה שבניסיון לגרום לתנועה של לארה להיות מציאותית יותר, הלכו חברי Core Design ויצרו מערכת מזעזעת, בה התנועה של לארה לא רציפה וחלקה כפי שהיא צריכה להיות.

אתם עלולים לחשוב שזו לא בעיה רצינית מדי. לשליטה גרועה, אחרי הכל, אפשר להתרגל. עם זאת, גם מספר שעות לאחר שתתחילו לשחק במשחק, לארה תמשיך בעקשנות לעשות לכם בעיות. עליה על סולם, למשל, דורשת מכם בסך הכל ללחוץ על הכפתור המוליך למעלה, כאשר אתם נמצאים בבסיסו. זה נשמע מאוד אינטואיטיבי וקל, עד שתגלו כי כחצי מהירידות שלכם בסולם מסתיימות בעליה מחודשת עליו.

גם יכולת הכיוון האוטומטית של לארה חוזרת במשחק החדש, ומאפשרת לה לפגוע בדייקנות מעוררת-יראה באויבים הטיפשים המאכלסים בדלילות את השלבים השונים. לרוע המזל, שליפת הנשק וכניסה למצב הכיוון האוטומטי של המשחק משנה לחלוטין את השליטה בלארה. לא מספיק שהיא מכוונת את הנשק באופן קבוע על האויבים, היא גם מפנה אליהם את פניה, ובכך גורמת לשחקן לאבד לחלוטין את השליטה על דמותה. כל אלה הן רק דוגמאות קלות, אגב, ביחס לבעיית העצירה המהוססת של לארה לאחר כל כמה צעדים, או לפני פניות חדות במיוחד.

ככל שתעמיקו לתוך המשחק וקטעי הפלטפורמות השונים ידרשו מכם יותר ויותר דיוק, כך הבעיות האלה ילכו ויבלטו יותר. כאמור, לא מדובר בסידור מקשים לא נוח במיוחד, מדובר במערכת מסורבלת ומגושמת עד כדי כאב. צפו לבובת הוודו של לארה קרופט על מדפי החנויות, בקרוב.
 
 
חוק המיחזור

אחרי שכיסינו את נושא הממשק הזוועתי, אתם עלולים לחשוב שלא יישארו יותר מדי דברים רעים להגיד על המשחק. אחרי הכל, זה משחק בסדרת טומב רייידר וכולם כבר צריכים לדעת למה לצפות, נכון?

לכאורה, כן. הבסיס של המשחק הוא ללא ספק טומב רייידר: אוסף של מלכודות מוות השולחות את השחקן שוב ושוב לכפתור ה'טען משחק', קטעי פלטפורמות בעייתיים הדורשים דיוק מושלם ופאזלים מוזרים הדורשים מהשחקן להתרוצץ ממקום למקום תוך כדי משיכה של ידיות. הבסיס הזה של המשחק, ממוחזר ככל שיהיה, הוא דווקא הנקודה החזקה ביותר שלו. אם השליטה בלארה הייתה סבירה יותר, אולי אפילו היה ניתן לסבול אותו למשך יותר מרבע שעה בכל פעם.

אבל הבסיס הזה של המשחק, כפי שמפתחיו הבטיחו לנו, נקבר מתחת לערימה של ניסיונות לשכתב את לארה. המון רעיונות חדשים התווספו למשחק בניסיון להפוך אותו לאפל ומורכב יותר מהמשחקים הקודמים בסדרה. סטטיסטית, זה נראה כמעט בלתי אפשרי שאף אחד מהרעיונות האלה לא יעבוד, אבל המשחק הזה רק מצליח לחזק את הדעה השלילית שהייתה לי על סטטיסטיקאים מאז ומתמיד.


יורים לכל הכיוונים

בואו נתחיל בעיצוב השלבים הכללי. לכאורה, מפתחי המשחק ניסו ליצור הרגשה של עיר חיה: לארה לא נזרקת מנקודה לנקודה ומבצעת את המשימות שנכפו עליה, אלא מסתובבת בעיר אחת גדולה, מדברת עם אנשים, ואלה מצביעים לה בעדינות בכיוון הנכון אותו היא צריכה לחקור.

על הנייר זה נשמע הרבה יותר טוב. בפועל, אל תצפו לעיר בסדר הגודל של GTA. למעשה, אל תצפו אפילו למסך בסדר הגודל של המסך הראשון ב- Quake. באזור בו לארה אמורה להסתובב בחופשיות, יש בערך שלושה אנשים המסוגלים לדבר איתה ושני בניינים אליהם היא יכולה להיכנס. כמו כן, מהרגע בו לארה תכנס לבניין בו היא צריכה לבצע משימה, היציאה תינעל ולארה לא תוכל לעזוב את המקום עד שהיא תשלים את המשימה.

במשימות עצמן, יוצרי המשחק ניסו לרסס רעיונות חדשים לכל עבר על מנת ליצור 'חווית משחק חדשה לחלוטין', כפי שהקופסה של המשחק טוענת. אבל כמו כל ירי לא מבוקר – גם כאן התוצאות הרות אסון והאלמנטים החדשים רק מצליחים לפגוע בבסיס הסביר של המשחק. קחו לדוגמה את אלמנט ההתגנבות.


עוגה חצי-אפויה

כן, כעת לארה יכולה להתגנב בשקט ממקום למקום, לגשת לאנשים מאחור ולשבור להם את המפרקת בתנועה זריזה. בפועל, בקושי תשתמשו באפשרות הזאת. המשחק לא יוצר תחושה שמשהו רע הולך לקרות אם יבחינו בכם ובכלל, יריבים אנושיים במשחק הם כל כך נדירים, עד שאפשרות ההתגנבות במשחק כמעט ולא תזכה לשימוש מצדכם.

גם הדיאלוגים במשחק פשוט הופיעו משום מקום ונדחפו לתוכו בכוח. רובם מובילים לאותה התוצאה, או לתוצאה שונה רק במעט, אם תבחרו באפשרויות שונות במהלך הדיאלוג. במקרים אחרים, ההשפעה של הדיאלוגים מוקצנת מעבר לדרוש. בשיחה עם אחד האנשים במשחק, למשל, הופיעו לי על המסך שתי אופציות זהות כמעט לחלוטין. ההבדל ביניהן היה שאחת האפשרויות הובילה להמשך השיחה והאפשרות השניה, ללא כל סיבה הגיונית, גרמה לו להתעצבן עלי ולירות בי. בסך הכל, כל האפשרות הזאת מיותרת לחלוטין והייתי מעדיף שההתפתחויות בעלילה יועברו על ידי סרטוני קישור.

דוגמה נוספת לרעיון חצי-אפוי, היא האפשרות לשלוט בדמותו המסתורית של קרטיס, אבל אל תצפו לנסים ונפלאות. השליטה בקרטיס זהה כמעט לחלוטין לשליטה בלארה, והוא מופיע לפרק זמן כה זניח, עד שלא ברור מדוע דחפו אותו למשחק מלכתחילה.


משחקים בתפקידים

אבל, ללא כל צל של ספק, האלמנט המטומטם ביותר שנכנס לשלבים במשחק הוא 'אלמנט התפקידים' – שם קוד לסדרה של תכונות בהן ניחנה לארה, אשר משתפרות ככל שהיא מתקדמת במשחק. נשמע נחמד, לא? אם תבלו הרבה זמן בריצה – לארה תוכל לרוץ מהר יותר. אם תבלו הרבה זמן בטיפוס על קירות – יכולת הטיפוס של לארה תשתפר. זו הייתה התאוריה. בפועל, אין לכם באמת בחירה באיזו יכולת מיוחדת אתם הולכים להשתמש.

במהלך המשחק אתם עלולים להגיע לדלת שאתם לא מסוגלים לפרוץ. מה עושים? מסתובבים קצת, מחפשים סולם שאפשר לבעוט בו או תיבה שאפשר לדחוף ובתגובה, לארה תמלמל לכם 'אני מרגישה חזקה יותר', ותוכלו לפרוץ את הדלת הנכספת. אל תחשבו שיש כאן חופש פעולה כלשהו. אם אתם צריכים לשפר את הכוח שלכם ע'י הזזת ארגז, היו סמוכים ובטוחים בכך שקיים בדיוק ארגז אחד בכל השלב שיכול לשפר את הכוח שלכם. כל שאר הארגזים מלאים בצמר גפן מתוק, כנראה.
 
 
 
העיצוב קודם לכל

גם מבחינה גרפית המשחק בוחר לערבב איכויות שונות לחבילה לא-בריאה אחת. כשהמשחק רוצה להראות טוב, הוא מסוגל להראות נהדר. לארה, למשל, נראית פשוט מעולה בגרסתה הנוכחית. השיפור במראה נובע בעיקר מהעובדה, שבהשוואה למשחקים הקודמים, היא נראית קצת יותר אנושית, עם פרופורציות קטנות מעט יותר. כמו כן, חלק מהמסכים במשחק נראים טוב למדי, עם המון פרטים קטנים בהם ניתן להבחין ברקע.

לרוע המזל, ברוב ההזדמנויות המשחק פשוט לא טורח לנסות להרשים אתכם. על כל סביבה מפורטת ומרשימה אחת, תתקלו לפחות בחמישה מסכים מכוערים וחסרי-פירוט. על כל אנימציה חלקה וטבעית אחת, תקבלו שני באגים גרפיים ודקה אחת של ירידה דרסטית בקצב הפריימים לשניה. נראה כי מפתחי המשחק לא התאמצו להוציא את כל היכולות של המחשב האישי לפועל.

בנוגע למוסיקה, הדיעה שלי רעה עוד יותר. היא מורכבת ממקטעים קצרים למדי, החוזרים על עצמם שוב ושוב ושוב. הוסיפו לכך את הדיבוב שמצליח, במקרה הטוב, להיות סביר, ותתחילו להבין מדוע ברוב הפעמים בהם שיחקתי במשחק אפילו לא טרחתי להדליק את הרמקולים.

התלונה הטכנית המעצבנת ביותר, היא העומס של הבעיות הטכניות במשחק. במשחק יש מספיק באגים על מנת להקים מדינה משלהם: כתוביות יבזיקו על המסך ללא כל קשר למשפט אותו הדמות אומרת באותו הרגע, העקבות אותן לארה קרופט משאירה יופיעו גם באוויר ובאגים חמורים יותר ילכדו את השחקן וימנעו ממנו להתקדם הלאה.


הקש האחרון

אבל לבסוף, אנחנו מגיעים לנקודה העיקרית בה טומב רייידר מתמוטט סופית. מוקדם יותר אמרתי כי החלק ה'קלאסי' במשחק, החלק המזכיר את כל משחקי טומב רייידר הקודמים, הוא הנקודה החזקה ביותר שלו. לרוע המזל, גם החלק הזה מתחיל להתפורר.

המשחק עמוס עד בלי סוף במלכודות-מוות הדורשות מהשחקן להטעין משחקים שמורים, קטעים מטופשים בהם השחקן נאלץ להרוג את לארה באמצעות נפילה שוב ושוב עד שהוא קולט לאן בדיוק צריך לקפוץ וקטעים 'סתומים' בהם אין לשחקן שום רמז לאן צריך להתקדם. כתוצאה מכך, השחקן נתקע פעמים רבות, חסר כל רעיון לאן הוא צריך ללכת, עד שהוא מגלה כי הקיר שמאחוריו, הוא בעצם קיר שניתן לטפס עליו, או שהתקרה מאפשרת לו להיתלות עליה.

השורה התחתונה היא שעיצוב השלבים הסתום הזה, בשילוב עם כל התלונות האחרות אותן הבעתי בכתבה (אשר גורמות למשחק להראות כמו אוסף מקושקש של רעיונות חצי-גמורים), הופכות את 'טומב רייידר: מלאכית האפילה', לחוויה משעממת ומתסכלת. הדחף הבסיסי להמשיך ולשחק אכן נמצא שם – ולו רק בשביל לגלות לאן מתפתחת העלילה או בשביל להגיע לקטעים הבודדים אשר כן מצליחים ליצור אצל השחקן תחושה של הנאה. אבל בסך הכל, הניסיון להחיות את לארה קרופט, נכשל לחלוטין.

גולשי האתר, עזרו לי לפנות אל מפתחי המשחק בקריאה נרגשת: לארה היא בחורה טובה, בסך הכל. היחס הזה לא באמת מגיע לה. אז תעשו לנו טובה, תהרגו את לארה עוד פעם. לפני שזה יהיה מאוחר מדי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by