ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
קללה שלא כתובה בתורה 

קללה שלא כתובה בתורה

 
 
אורי רודריגז-גרסיא

לבג"צ לא ממש היתה ברירה כשהורה לא לפתוח בחקירה כנגד הרב עובדיה יוסף על התבטאויותיו נגד מערכת המשפט. לעובדיה אין בעיה לצטט מבחר קללות מהמקורות ולהפנות אותה נגד אישים שונים, ובמקרה של בית המשפט, שלא ממש יכול להחזיר לו, זה גם די נוח. אבל עובדיה שוכח דבר אחד: עם ההשפעה שיש לו, זה יכול להיגמר רע

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב עובדיה. קללות לגיטימיות?
 הרב עובדיה. קללות לגיטימיות?   
פסיקת הבג``צ אתמול (שני) באשר לעתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון היתה צפויה מראש. המערכות הפוליטית והדתית בישראל, שקשורות זו בתוך זו, לא היו עומדת בזעזוע של זימונו של הרב עובדיה יוסף לחקירה פלילית. איש לא יחשוד בשופט אהרון ברק בהתרפסות או בכניעה לתכתיבים חרדים, אולם גם ברק הבין אולי, כי לעיתים אין ברירה אלא לנקוט ב"איפה ואיפה" על מנת שלא להצית פתיל.

השאלה שנותרה באוויר היא האם מדובר באמירות שהן "מלשונו הציורית של הרב", ב"דברי-תורה" שאנו ההדיוטות לא נבין לעולם, או שמא מדובר בהתבטאות חמורה כלפי אושיות מדינת ישראל, שבמקרה אחר היתה מובילה לבטח להעמדה לדין? מן הסתם, תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה.

בראיון ברדיו מיד אחרי פסיקת בג"צ, חזר אלי ישי, בן טיפוחיו החדש של הרב יוסף, על עמדת ש"ס הנושנה כי "דבריו של הרב לא הובנו כראוי". לטענת ישי, השימוש בקללות התנ"כיות "בועלי נידות" ו"רשעים" היא לגיטימית, מאחר ולפי חוקי ההלכה הנוקשים ברק, חבריו השופטים ואף אני, אתה וכולנו בועלי-נידות ורשעים.

עובדיה כבר הספיק לקלל בעבר אישי ציבור במבחר קללות מהמקורות: "בת נעוות המרדות" (לשולמית אלוני), "עיזה עיוורת" (לבנימין נתניהו), "צורר ישראל" (ליוסי שריד) ועוד כהנה וכהנה. כל הביטויים האלה מופיעים כולם כאחד בתורה שבעל-פה (משניות, גמרא וכדומה) והשימוש בהם אופייני לתקופה דנן.
 

השימוש בביטויים דלעיל, נועד בימי קדם לתאר יהודים ש"הוציאו עצמם מקהל ישראל", על ידי התנהגות לא מוסרית. אבל השימוש בביטויים כאלה חייב כינוס של הסנהדרין (בית-הדין הרבני שהיה קיים באותה תקופה), כל החלטה על חרם, נידוי, כינוי וכדומה הייתה טעונה אישור של הסנהדרין, ואבוי לו למי שכינה את שכנו "רשע" על דעת עצמו.

זאת ועוד: המנהיגים הרוחניים של היהדות, בכל דור ודור תמיד הקפידו לכבד את מערכת החוק והמשפט של כל משטר בהם חיו. לא מצאתי שום אסמכתות היסטוריות לכך שרבנים כינו בתקופת אירופה הפיאודלית מלכים או שופטים בביטויים מעין אלה. מקובל היה להשתמש בביטוי כגון "גזירות", אולם אף שופט או מלך אירופי לא זה לכינוי "רשע" בפרהסיה, קל וחומר שופט יהודי.


נוח לו לרב יוסף להוציא את השופט ברק, אישים פוליטיים ונבחרי-ציבור אחרים מ"קהל ישראל". רק שבמקרה כזה אין לו ליהודי אישור לקיים שום שיג-ושיח עם האדם הנ"ל, וכמובן שלא לעשות עימו עסקים. על הרב עובדיה יוסף, שיונק מצד אחד מפטמת הממשל הציוני ויורק עליה בשניה נאמר בכתובים "טובל ושרץ בידו". אם הממסד, המיוצג על ידי השופט ברק בין השאר הוא "רשע", הלא שאין לתת לו כלום - וכמובן שלא לקחת ממנו מאה מיליון שקלים לרשת "אל המעיין".

בפסק-הדין כתב השופט ברק כי "דבריו של הרב קשים והם פוגעים במעמדו של הרב עצמו. לא כך מתבטא גדול בתורה ומנהיג פוליטי". אדם בתפקידו ובמעמדו של הרב יוסף חייב להיזהר כפל-כפליים באמירותיו הציבוריות. לעיתים קרובות נחשבות אמירות אלו או אחרות של הרב יוסף ל"פסק הלכה" ממש (עיין ערך: לחטט באף בשבת וללכת בין שתי נשים).

הרב יוסף, בדרשותיו שמועברות בעזרת הלוויין לכל קצווי עולם לא נזהר בדבריו מעולם. הסערה הנוכחית תחלוף במהרה, והחרדים המכנים בינם לבין עצמם את הבג"צ בחידוד "בית-דין של מטה" ימשיכו לנהוג כמנהגם. כאמור, ידיו של ברק כבולות. הוא אינו יכול להורות על פתיחת חקירה נגד הרב יוסף שתערער את היציבות במדינה. אך המסר שנשלח היום מבית-המשפט העליון הוא ברור: חכמים, היזהרו בדבריכם, התואר "רב" אינו נותן לאיש את הזכות לריב, גם אם הוא נחשב כמנהיג רוחני.


 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by