ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
כרגיל, התקשורת אשמה 

כרגיל, התקשורת אשמה

 
 
עידו קינן

ראיון מיוחד עם האיש שהדליק את הרשת עם מתיחת מטאליקה: "המתיחה הזאת היא רק קצה הקרחון של המהומה שאפשר לגרום באמצעות האינטרנט; אנשים רעבים הרבה יותר לדרמה מאשר לאמת"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
גם על צלמי-עיתונות אני לא סומך. אשלי (צילום עצמי)
 גם על צלמי-עיתונות אני לא סומך. אשלי (צילום עצמי)   
לכבוד החופש הגדול, הצעה לבילוי לכל המשפחה: תמורת 10 אלפיות (בדולרים), תוכלו לשחק פיינטבול עם נשים עירומות, ואם תרצו, גם לקיים עימן יחסי מין. באמת? לא, זו פשוט "מתיחה מתוחכמת", לפי הוושינגטון טיימס. מה מתוחכם באיש שמצלם סרט פורנו בו יורים לכאורה בנשים עירומות ומעביר אותו לעיתונות? אולי אריק אשלי יודע את התשובה.

אשלי (29), גרפיקאי פרילאנסר והסולן והכותב של להקת האינדי הקנדית Unfaith, הצליח למתוח את התקשורת האמריקאית והעולמית, כשפרסם שמטאליקה תבעה את להקתו על הפרת זכויות יוצרים בכך שהשתמשה ברצף האקורדים E ו-F.

אשלי טען שבסך הכל ביצע ניסוי כדי להעריך "עד כמה אמריקה נכונה לקנות סיפור יוצא מן הכלל כל כך – משונה כל כך – כאילו הם טוענים לבעלות על רצף של שני אקורדים".
 
פיינטבול-עירום. מתוך אתר Hunting For Bambi
 פיינטבול-עירום. מתוך אתר Hunting For Bambi   
מה הוביל אותך לבצע את המתיחה הזאת? אתה עושה את זה הרבה?
"ניהלתי את ScoopThis.com בין 1997-2000. בימים ההם, כתבתי פארודיות באופן קבוע. בימים אלה זה הרבה יותר נדיר, ואני עושה את זה עבור אתרים אחרים (במקרה הזה, www.411mania.com)".

התקשורת נפלה הרבה עם מתיחות שלך?
"האתרים הקטנים יותר נפלו. אבל זו הפעם הראשונה שכלי תקשורת גדולים כמו MSNBC ואננובה הוּלכו שולל".

האם התכוונת לעשות פארודיה על מטאליקה, על התקשורת או על שתיהן?
"במקור, הכוונה היתה לעשות סאטירה על מטאליקה ועד כמה מי שמכונים 'מעריצי' האינטרנט שלהם מוטים-לרעה. התקשורת כתבה את עצמה לתוך הסיפור על ידי כך שהיא מה שהיא".


האם אתה ביקורתי כלפי האצבע הקלה של מטאליקה על הדק התביעות?
"אני מנסה לא לשפוט איש על דברים עליהם התקשורת דיווחה. ואני חושב שעכשיו אנחנו יודעים למה. התקשורת לא מציירת דיוקן יפה של אף אחד. אפילו בסיקור הסיפור הזה, שעוסק ספציפית באי-דיוקים שהתקשורת מדווחת בלי בושה, CNN הגדירה את אנפיית' 'להקה נוצרית פופּית', מה שאנחנו לא – ואת האתר המקורי שאירח את הפארודיה כ-'SpoofThis.com' (כשהוא למעשה ScoopThis.com). איך זה בתור אירוניה? איך מישהו יכול לשפוט מישהו אחר בהתבסס על מה שנאמר בתקשורת?"

אז על מי אתה סומך?
"על אף אחד. ולכן השם, Unfaith ["אי-אמונה" – ע"ק]. אמונה עיוורת מובילה לשאננות. פקפוק והטלת ספק דוחפים אותי להתעלות על עצמי כל הזמן, כי אני לא לוקח שום דבר כמובן מאליו. לדוגמה, אני לא בונה על זה שהסיפור הזה יהפוך אותנו למפורסמים. אני ממשיך להטיל ספק, ועובד כאילו שום דבר לא ישתנה בעוד שבוע מעכשיו. ברגע שאתה מתחיל להאמין בדברים כמו הייפ, אתה מתחיל לעגל פינות ולא לעבוד קשה".
 
לא פופ נוצרי. אנפיית`
 לא פופ נוצרי. אנפיית`   
אתה משתמש באינטרנט למצוא מידע שהתקשורת לא תמיד מספקת (כמו למשל התמליל המלא של התביעה של מטאליקה נגד נאפסטר)?
"אני משתמש באינטרנט כל הזמן. אבל זה לא אומר שאני סומך עליו".

אתה לא חושב שהאינטרנט נותן לצרכני התקשורת כוח שלא היה להם קודם, כמו גישה למידע שלא היה נגיש פעם בקלות? אתה חושב שהם משתמשים בכוח זה בחוכמה, או מבזבזים אותו בהורדה של שירים פיראטיים ופורנו?
"האינטרנט יצר חברה בה לכל אחד יש קול זהה. העולם רואה עכשיו שייתכן שזה לא גן-העדן שהוא חשב שזה יהיה. דמוקרטיה אין פירושה בהכרח אנרכיה. אין גוף מפקח על האינטרנט. המתיחה הזאת היא רק קצה הקרחון של המהומה שמישהו יוכל פעם לגרום".

מי אשם לדעתך בחדירת המתיחה לתקשורת? האם זה בגלל שהתקשורת עצלנית, או ההיפך הגמור – כי העיתונאים עובדים מהר ככל האפשר כדי להיות הראשונים לפרסם מבזק, עד שהם שוכחים (או לא מחכים) לבדיקת העובדות?
"אני חושב שחלק גדול מזה זה לרצות להיות בין הראשונים להעלות את הסיפור. המשמעות של פרסום ראשון היא שהקוראים ידברו על כלי התקשורת שלך כמקור לסיפור בשיחות ליד מתקן המים (או המקבילה המקוונת למתקן המים: קבוצות דיון מקוונות), מה שבטווח הקצר אכן ימשוך יותר אנשים ועסקים".

ובטווח הארוך? אתה חושב שהתקשורת מאבדת את הקהל?
"אני בספק. אם זה הוכיח משהו, זה שבאופן כללי אנשים רעבים הרבה יותר לדרמה מאשר לאמת. התקשורת בסך הכל נותנת להם את מה שהם רוצים. בסופו של דבר, הציבור הוא המממן האמיתי של כל הפרסומים הללו".

אתה מאשים את האינטרנט, שהפך את התקשורת לפזיזה יותר, ואת צרכני החדשות לתובעניים יותר?
"האינטרנט מאפשר לך לפרסם משהו בתוך שניות. לעיתונים מודפסים יש לוח זמנים אחר. זה כמו שמדינות מסויימות מכריחות אותך לחכות שבעה ימים ברכישת נשק. הרבה אנשים לא אוהבים את תקופת ההמתנה המחוייבת הזאת, אבל היא בכל זאת מונעת מאנשים לעשות דברים טפשיים בלהט הרגע. האינטרנט הוא בדיוק כמו העיתונות המודפסת – רק בלי תקופת ההמתנה המחוייבת".

האם הסיפור הזה גורם לך להעריך את התקשורת פחות?
"כן, מאוד".
 
 
לארס אולריך סולח (מתוך שידורי MuchMusic)
 לארס אולריך סולח (מתוך שידורי MuchMusic)   
למה לדעתך זכתה המתיחה לכזאת הצלחה? האם זה בגלל שמטאליקה היא נושא חם בקרב משתמשי האינטרנט (בגלל פרשת מטאליקה וכל הפארודיות שבאו בעקבותיה)?
"זה היה שילוב של גורמים. ראשית, ההיסטוריה של מטאליקה היא חלק מהסיבה שאנשים היו כל כך להוטים להאמין שהנחת היסוד של הסאטירה היתה אפילו מתקבלת על הדעת. בנוסף, החיקוי של עמודי הרשת הרשמיים של מטאליקה ו-MTV, כשכל האפשרויות מתפקדות ב-100%, היה יותר קשה מכפי שזה נראה. ולבסוף, בחירת המילים של כתבת המתיחה המקורית היתה חשובה. זה חייב היה להיכתב בצורה אמינה-למחצה".

אתה לא מפחד שתהפוך לאישיות לא-רצויה בתקשורת בעקבות המתיחה הזאת?
"אם כלי התקשורת הוכיחו משהו דרך זה, זה שהדבר היחיד שאכפת להם הוא הדרמה. כל עוד תספק להם משהו דרמטי לכתוב עליו, הם יאהבו אותך. הפשע היחיד שהתקשורת לא תסלח לך עליו הוא שתהיה משעמם".

אתה לא מפחד מתביעות?
"לא ממש. אולי אני תמים, אבל אני חושב שהפארודיה הזאת העבירה בסופו של דבר נקודה לטובת הלהקה. ככל שזה יימשך זמן רב יותר, תוכל מטאליקה להגיד 'רואים איך התקשורת מתנהגת? רואים איך המעריצים מתנהגים? שום דבר שהיינו אומרים או עושים לא היה מעביר את הנקודה שלנו יותר טוב מזה'".

איימו עליך כבר בתביעה?
"טרם, אבל אני עדיין צעיר".

אשלי כבר יודע שאין לו מה לפחד ממטאליקה. בראיון לערוץ המוזיקה הקנדי MuchMusic, אמר מתופף הלהקה, לארס אולריך: "אני אוהב לצחוק, וחשבתי שזה היה די מחוכם. אנשים עוקצים את הלהקה קרוב לעשרים שנה. זה חלק מהעניין של להיות מטאליקה. זו היתה אחת היותר טובות ששמעתי. הבעיה היא שיש אנשים שהאמינו לזה, שזה די פאתטי, אבל זה בסדר, אני לא יכול להגיד לכולם איך לחשוב".
 
 
כמוזיקאי, מה עמדתך בסוגיית נאפסטר ורשתות ה-P2P?
אשלי: "זו גניבה. עם זאת, אני חושב ששיתוף P2P יכול להיות דבר נפלא, אם שני הצדדים (היוצרים והמעריצים) יגיעו לעמק השווה. ההצעה שלי היא להגביל את כל ה-MP3-ים המסחריים לדקה או שתיים. במילים אחרות, שירותי ה-P2P ישמשו לשיתוף טיזרים לשירים במקום השירים עצמם.

בדרך זו, אם מישהו שומע על שיר או אלבום והוא יושב על הגדר בנוגע לרכישה, והרדיו לא משמיע אותם באיזור שלו, הוא יכול ללכת להוריד את הטיזרים. ממש כמו עם סרטים, רק שבמקרה הזה אתה יכול להוריד חצי מהמוצר, ולא אחוז קטן ממנו. זה די והותר כדי לדעת אם אתה מעוניין לקנות אותם או לא. אתה יכול אפילו להמליץ על השיר לחבר, ולהמליץ לו להוריד את הטיזר ב-MP3, וכו'. כך משתמש ה-P2P מרוויח, וכמוהו גם היוצר. שני הצדדים מרוויחים.

אני לא יכול לחשוב איזה נימוק יכול להיות למשתמשי ה-P2P להתעקש לקבל גישה לשיר שלם. זה לא יכול להיות יותר הוגן מזה. כרגע, באמריקה, מועברים חוקים שיכולים לשלוח מישהו לכלא לתקופה של עד חמש שנים על הורדה בלתי חוקית של שיר אחד בלבד. משתמשי ה-P2P צריכים להבין שאם יהיו חמדנים מדי, יכול להיות שהם יגמרו בלי כלום. מציאת פשרה מיידית – כמו קידום טיזרים של שירים – עשויה להיות הדרך הטובה ביותר להציל טכנולוגיה נהדרת ועם פוטנציאל להיות שימושית לפני שיהיה מאוחר מדי".
 

***

עוד על המתיחה מחר (ב') בניוזלטר חיים ברשת.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by