ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
האינטרנט של הגולשים 
 
 
עמיחי יעקבי

עמיחי יעקבי מאמין שמותו של איש התוכן קרוב. הגולשים יכולים להסתדר ברשת טוב מאוד גם בלי טובות של אף אחד

 
 
 
 
 
 
 
 
 
גולשת ממוצעת בעצה לאנשי התוכן (אילוסטרציה)
 גולשת ממוצעת בעצה לאנשי התוכן (אילוסטרציה)   
לפני כמה ימים נתקלתי באינטרנט, לא זוכר בדיוק איפה (טוב נו, דווקא כן זוכר אבל לא רוצה להסתכסך עם החברים ממיקסר), בטור שבסופו היה כתוב משהו גועלי ומתנשא, ואני מצטט:"היות והטוקבקים נוטים להיות מוצפים בהשמצות משעממות או באמירות שבח סתמיות (בדרך כלל הסוג הראשון, למעשה), יפורסמו רק תגובות מושקעות, מנוסחות, האומרות דבר-מה בעל ערך – משהו המזכיר מכתב למערכת. אם כוונתכם אחרת, אל תבזבזו את זמנכם", וכמובן שהאפשרות להשארת טוקבקים (תגובות לכתבה) בזמן אמת, היתה חסומה.

מזל שכותב אותו טור לא יכל ממש להשתין על הגולשים העלובים שלו דרך המוניטור, כי אחרת ודאי היתה מצטברת שלולית צהובה ומצחינה (למרות שאני בטוח שכותב הטור מאמין שלשתן שלו גוון תכלכל וניחוח מבושם), בתחתית המוניטור של כל מי שבמקרה קרא את השורות המזלזלות.

כבר הערמתי כאן לא מעט מילים על הגישה הכה מיושנת, האדונית והמלאה מעצמה שחושבת שאנחנו – אנשי התוכן, מאירים את האינטרנט בחוכמתנו, מוכשרים יצירתיים, שנונים ומושחזים, ואילו הם – הגולשים, בסך הכל חבורת אנלפאבתים, בורים, צרי אופקים, שלא מסוגלים לנסח שום אמירה פיקחית יותר מאשר "אני ראשון!!!".

הסברתי שבעיני זאת גישה שעבר זמנה ברגע המצאת המודם. היופי של האינטרנט לגבי הוא באפשרות של הגולשים להגיב, להשפיע, לדרג, לשנות, ולהיות חלק מהתוכן של האתר.
 
היו זמנים. איש תוכן מפעם
 היו זמנים. איש תוכן מפעם   
בניגוד לעיתון נייר שאותו כותבים הכותבים וקוראים הקוראים, כאן ברשת הגולשים שלנו יסיימו לקרוא את הכתבה (ואם היא משעממת ארוכה וטרחנית במיוחד, יעשו את זה בדילוגים גדולים), ואז יכנסו לקרוא את התגובות לכתבה. הם יעברו עליהן אחת אחת, יגיבו להן, ויפתחו דיון חי וערני בינם לבין עצמם.

כמובן שאפשר לחסום להם את התגובות ולמלמל משהו על "מכתבים למערכת", אבל למה לעשות את זה? מה הפאניקה? מה הם יעשו לכתבה היקרה מפז שלנו? יכתבו שהיא לא מעניינת? שמשעמם להם? שיביאו להם תוכן מעניין יותר?

תגידו שאני כורת את הזנב של העכבר שאיתו אני גולש, אבל לדעתי אנשי התוכן (אני והחברים הטובים שלי ממיקסר), עומדים די בקרוב להפוך למיותרים לגמרי. לגולשים כבר מזמן נשבר מזה שמרשים להם או לא מרשים להם, והם מעדיפים מקומות שבהם הם שווים בין שווים. כמות הכניסות לפורומים ולחדרי הצ'אט גדולה פי עשר מהתנועה לכיוון הכתבות, והגולשים יסבירו לכם למה, אם רק תקשיבו להם.

לגולשים יש כל הזמן מה להגיד והם רק מחפשים לעצמם צינורות ביטוי מזמינים. מהפכת הבלוגים (יומני הרשת), שסוחפת וכובשת את האינטרנט בסערה בזמן האחרון מעידה יותר מהכל בעיני, על זה שהקוראים לא מוכנים יותר להישאר בתנוחת ה-אתם-למעלה-אנחנו-למטה (ותודה שאתם מרשים לנו), שמחכה להם בכתבות שלנו, ולהסתפק במגבלות התגובה לכתבה.

אין לי ספק שמותו של איש התוכן קרוב. התוכן הבאמת מעניין באינטרנט שייך לגולשים, ואנחנו, הכותבים בשכר, הפכנו לסוג של גלגל"צ משמימה. איש תוכן כותב בשכר ולפי הוראה, ויספק את ליטרת המילים המבדרת שלו גם אם אין לו השבוע שום דבר להגיד (הוא תמיד יכול להתדיין בפומבי עם חבריו או למחזר טורים ישנים ויותר רעננים שלו מפעם).
 
 
הגולש לעומתו יכתוב רק כשהוא בוער וכשחשוב לו לבטא משהו. הוא חופשי לנסח את הרעיונות המעניינים שלו בלי למרוח, להתחשב בטעם העורך שלו, או להתחנף לקוראים (החכמים והנבונים, אם תשאלו אותי) שלו, כדי לזכות ברייטינג מרשים.

במקום לכתוב עבור הגולשים, אני מאמין שעלינו לפתח יותר ויותר מסגרות שמכבדות אותם ובהן הם יוכלו להתבטא – מקומות שבהם הגולשים יוכלו להשמיע את קולם, להשתעשע, להחליף דיעות, קבצים ותמונות, להתחרות ביניהם, ולקדם את האינטרסים שלהם.

במקום לקשקש ולחשוב שאנחנו טובים מהם, הגיע הזמן שפשוט נשתוק ונקשיב. אנחנו נפתח להם גני שעשועים מרתקים, והם כבר יגיעו לבד מדי יום כדי לעשות כאן חיים.

ומי שעדיין לא מבין את העניין, מוזמן לקרוא את התגובות לטור הזה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by