ב-Online
 
 
 
 
 
 
קישורים שימושיים
 
 
ביקור מוצר 
Leapster 2: קונסולה חינוכית לילדים 
 
 Leapster 2, קונסולת משחקים חינוכית    צילום: יח``צ    
ביקור מוצר |
 

קונסולת משחקים ניידת ומודרנית לילדים, בעלת ערך מוסף חינוכי? זה יכול להיות רעיון מצוין, אבל ה-Leapster 2 לא עומד בציפיות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
משחקים חינוכיים נמצאים מטיבם בעמדת נחיתות: הם צריכים להתמודד עם האטרקטיביות של המשחקים הרגילים מבחינת גרפיקה, סאונד ומשחקיות, ובמקביל לספק ערך מוסף חינוכי בלי להפוך לטרחניים ומשעממים. הקונסולה הניידת Leapster 2 מהווה ניסיון אמיץ ומעניין בכיוון זה, אך לרוע המזל נראה שמתכנניה ומשווקיה לא לקחו כמה דברים חשובים בחשבון.

יתרונות: קל לתפעול, סאונד מצוין, משחקים מובנים טובים

חסרונות: כבד ולא אמין, דורש ידע מוקדם באנגלית, יקר מדי ביחס לתמורה, אופציית החיבור לרשת בעייתית

מחיר בעת הפרסום: 499 ש"ח לקונסולה, 129 ש"ח לכל משחק נוסף

ציון סופי: 6.5
 
 
הקונסולה הניידת Leapster 2 מבית Leap Frog מתיימרת להיות המשחק שכל ההורים חיכו לו: למעלה ממיליון נמכרות בעולם מדי שנה, היא מלמדת אנגלית (האזנה, קריאה וכתיבה) וחשבון בהצלחה שהוכחה במחקרים (שערכה Leap Frog עצמה, כמובן), והיא מגניבה מספיק כדי שגם קהל היעד – בני 4 עד 8 לערך – יאהב אותה.
 

החומרה

ליפסטר 2 בקופסה
 ליפסטר 2 בקופסה 
 צילום: יח"צ 
 
כבר עם ההוצאה מהקופסה ניתן לראות שהליפסטר הוא מוצר רציני: לא פלסטיק סיני זול ורעוע, אלא פלסטיק סיני מוצק ומעוצב היטב, עם לחצני שליטה נוחים מאד שמוצבים בהתאמה לגודל כף היד של ילד. למעשה, מבוגר שינסה להשתמש בקונסולה יצטרך לאמץ את האגודלים בזוויות לא נוחות – ובמקרה זה, זוהי דווקא נקודה לזכותה. עם הכנסת הסוללות (4xAA, לא כלולות) מתגלה הבעיה הראשונה: הדבר הזה כבד. כ-430 גרם ברוטו, הרבה מעבר למה שילד יכול להחזיק בנוחות לאורך זמן. בתוספת העובי הניכר של הקונסולה שמקשה על האחיזה, נראה שגם ילד שלא ירצה להניחה מהידיים ייאלץ לעשות זאת לעתים קרובות.

מתחת לתא הסוללות נמצא שקע לכרטיס SD שמאפשר לשמור משחקים שהורדו מהרשת, ציורים שצוירו בקונסולה עצמה וכו'. מסיבה לא ברורה, ההמלצה היא להשתמש בכרטיסים של עד 256 מגה – כרטיסים עתיקים שכבר קשה להשיג ושמחירם גבוה. עוד תמצאו בקונסולה חיבור USB (מצורף כבל), יציאה סטנדרטית לאוזניות, חיבור למחסניות משחקים וכן לחצני בקרת עוצמת קול, בהירות מסך וכו'. המסך עצמו הוא מסך מגע שניתן לתפעל באצבע או – עדיף – בעזרת הסטילוס המצורף והנוח, שמאוחסן בשקע מותאם וקשור בחוט חזק כדי שלא יילך לאיבוד.

עם הדלקת המכשיר מופיעה אזהרה מבהילה מפני התקפי אפילפסיה, ואחריה אנימציות הפתיחה והתפריט הראשי. כבר כאן מתגלה בעיה נוספת: אולי בגלל מנגנון זיהוי המגע, התצוגה לא נראית טוב, כאילו מתבוננים בה דרך רשת חוטים דקה. שום משחק בהגדרות לא הצליח לתקן את המצב. זו אינה בעיה שמונעת שימוש, אך ממכשיר יקר שכזה אפשר לצפות ליותר. לעומת זאת, הרמקול הפנימי הפתיע לטובה והשמיע, למרות גודלו המצומצם, מוזיקה, אפקטים וקטעי דיבור באיכות גבוהה מאד.
 
 

המשחקים

ליפסטר 2
 ליפסטר 2 
 צילום: יח"צ 
 
הקונסולה הגיעה עם משחק מובנה בשם "Dragon Kingdom". מדובר למעשה בשני יישומים: הראשון הוא תוכנת ציור קטנה וחביבה, שמאפשרת לצבוע בעזרת העט או האצבע על גבי רקעים שונים, להוסיף "חותמות" מונפשות ואפקטים אחרים ולשמור את התוצאות בכרטיס הזיכרון. תוכנה זו משכה את תשומת לבו של בן שנתיים והעסיקה אותו במשך זמן רב, ויש לה פוטנציאל לעניין גם ילדים בוגרים קצת יותר – אך מלבד מילים ספורות באנגלית (המשוב שמתקבל בעת לחיצה על כלי הציור) היא לא מלמדת דבר.

היישום השני והעיקרי הוא משחק ללימוד איות (באנגלית) או חשבון, שבו השחקן שולט בדרקון וצריך לנווט אותו לעבר עננים שנושאים תשובות נכונות, תוך התחמקות מעננים חורשי רע או נשיפת אש עליהם. למשחק ארבע דרגות קושי, החל מהבחנה בין אותיות למספרים וכלה בכפל, השלמת סדרות ואיות מילים. הוא חמוד, ממכר ומותאם לגיל הרך: הקצב רגוע, בלתי אפשרי להיכשל לגמרי, הפידבקים טובים וכן הלאה. הבעיה היא שכדי לשחק בו, על הילד להבין מראש אנגלית – למשל, כאשר הוא מקבל הנחיה קולית "Count backwards to two starting with the number five". בשוק הישראלי, סביר להניח שילדים רבים יתוסכלו מהוראות כאלה שאינם מבינים. כאשר הילד חוזר וטועה, המשחק מציע "רמז" – לרוב בדמות התשובה הנכונה, בתוספת הסבר רחוק ממושלם.

התשובה הנכונה, אגב, נמצאת תמיד על הענן השני או השלישי שמגיע, עם העדפה (כך התרשמנו) לשלישי. ילד שיתפוס את העיקרון הפשוט הזה יוכל להגיע רחוק מאד במשחק מבלי להבין כלום, וניתן היה לצפות ממשחק חינוכי שלא ייפול בדברים טריוויאליים כאלה. מכשול נוסף הוא ההשמעה של מילים והברות על רקע מוזיקה ואפקטים בעוצמת קול דומה. למרות איכות הרמקול, אפילו נסיין מבוגר עם אנגלית טובה לא הצליח להבדיל בין "m" ל-"n", בין "d" ל-"t" ואפילו בין "print" ל-"prince".

עם הקונסולה קיבלנו לבדיקה משחק נוסף ללימוד איות, שמבוסס על הסרט Cars של פיקסאר. חיבור המחסנית וטעינת המשחק היו קלים ופשוטים והמשחק עצמו מושקע ומרשים, אך גם כאן נדרשה ידיעת אנגלית מראש, ואילו דיוק וזריזות התגובה של המשחק ללחצנים היו פחות טובים, עד כדי תסכול.
 
ליפסטר 2 בפעולה
 ליפסטר 2 בפעולה   צילום: יח"צ 
 

החיבור לרשת והמשחק הנעלם

ליפסטר 2. מסך מגע וסטילוס
 ליפסטר 2. מסך מגע וסטילוס 
 צילום: יח"צ 
 
את הליפסטר ניתן לחבר, באמצעות יציאת ה-USB, למחשב כדי להתחבר לאתר החברה (בסיוע דפדפן מיוחד שמותקן מהתקליטור המצורף). בתיאוריה, אתר זה משמש להורים לצורך מעקב אחרי הישגי הילד ואת הילדים לצבירה של נקודות על ידי משחק ושימוש בהן לרכישת תוכנות נוספות. בפועל, מדובר במשאבת כסף שמפתה את ההורים והילדים לרכוש משחקים חדשים ש"יפתחו יכולות נוספות".

השימושיות של האתר, אם נהיה מנומסים, לוקה בחסר. תהליך הרישום מתיש, חלק מהאתר עדיין בבניה, הניווט איטי ולא אינטואיטיבי, וכן הלאה. אפרופו, כאשר לוחצים בתפריט הראשי של הקונסולה על אייקון החיבור לרשת, נשמעת ההודעה "בקשו מההורים לחבר את המכשיר למחשב", אך כאשר עושים זאת מתקבלת הודעת שגיאה, לפיה יש לחבר את המכשיר רק כשהוא כבוי...

עם הכניסה הראשונה לאתר הוצע לנו להוריד חינם משחק נוסף לכרטיס ה-SD. עשינו זאת בשמחה, אך המשחק לא הופיע משום מה בשום מקום בקונסולה, והאפשרות להורידו שוב נעלמה ואיננה. נו, באמת.
 

בעיה של מגע

הדבר המתסכל ביותר בקונסולה הופיע לראשונה לאחר מספר שעות של שימוש סביר ולא רצוף: מסך המגע פשוט הפסיק להגיב. אילו היתה זו בעיית חומרה בלתי הפיכה, ניחא: סביר להניח שעם קצת צעקות היו מחליפים לנו את המכשיר. אלא שהמסך חזר לעבוד אחרי כיבוי והפעלה מחדש, ובהפעלות שלאחר מכן נתקע שוב באופן אקראי, בלי שום סיבה נראית לעין. יכול מאד להיות שזו תקלה נדירה ושלנו היה המזל הרע ליפול עליה. אף על פי כן, כשמדובר במוצר חדש מהקופסה שהתייחסו אליו בעדינות רבה (ולהזכירכם, מדובר במוצר שמיועד להיות עמיד לשימוש ילדים קטנים), תקלה שכזו היא סימן רע מאד. רק חשבו על ילד שמשקיע שעה ארוכה בציור תמונה, ובסוף אינו יכול לשמור אותה בגלל באג שכזה.
 

סיכום

אם נתעלם מבעיית מסך המגע, הקונסולה – בשילוב סיוע צמוד והסברים מצד ההורים – יכולה היתה להיות משחק חינוכי חביב עבור ילדים בטווח הגילאים הנמוך, אך עם כל הכבוד, בשביל זה לא צריך לשלם חמש מאות שקל + העלות הגבוהה של משחקים נוספים. הבאגים והבעיות שהתגלו במהלך השימוש מעידים על מוצר לא מלוטש, שמתפאר במשחקים ממותגים ואופנתיים אך אינו מספק את הסחורה הבסיסית, במיוחד עבור הילד הישראלי. כקונסולה למשחקים יש טובות ממנה, וככלי לימוד יש טובים, זולים ויעילים הרבה יותר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by