ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
תורת המשחקים 
תורת המשחקים של הישרדות – פרקים 32 ו-33 
 
 נפילה מפוארת    צילום: גיא קרן    
תורת המשחקים |
 

התואר היקר של נטע-לי לא עזר לה להבין את עצמה ואת המשחק, והאנשים הישרים ממשיכים להתקדם בלי שום סיבה • ניתוח פסיכולוגי ואסטרטגי של הפרקים האחרונים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רוב הצופים, אם לא כולם, חשו שנעשה צדק במועצת השבט האחרונה. אופיר ("צופי") שיחק משחק מלוכלך, נבזי וחתרני כמעט לאורך כל הדרך, וזה מצוין – אבל משהו באופן בו עשה זאת עורר אי-שקט, מעין תחושה מעיקה שהנבזות הזאת לא מגיעה רק מתוך הבנה של המשחק והתלהבות ילדותית ממנו, כמו אצל אריק ("אריק"), אלא ממקום עמוק יותר – מהאישיות עצמה. וזה, רבותיי, כבר מטריד. גם נטע-לי, שמפגינה לאחרונה התנהגות מטרידה לא פחות, ניצלה היטב את המעמד והראתה למושבע איגור מאיפה משתין הדג. אפשר היה לחשוב שתקופת הצינון הקצרה בוילת המושבעים תיתן לו פרספקטיבה על הטעויות שלו במשחק, אך כמו רוב בני האדם, הוא העדיף להימנע מחשבון נפש וטיפח במקום זאת את הטינה שלו – וכך זכה לחטוף עוד סטירה. על אף שני המאורעות המשמחים הללו, נותרנו בתחושה שהדברים היו יכולים להתנהל בצורה נכונה הרבה יותר. בואו ונראה כיצד.
 

נסיך הגלות והשפל ומנגנוני ההגנה של הפרינססה

"אבל לא עשית מה שרציתי! לא סגדת לי מספיק!", נטע לי מטפחת את האגו השברירי
 "אבל לא עשית מה שרציתי! לא סגדת לי מספיק!", נטע לי מטפחת את האגו השברירי   
הדרמה הגדולה ביותר, אותה ייצרה נטע-לי בפרק הקודם ושהועלתה שוב באכזריות במועצת השבט, היתה סביב השאלה מדוע בחר אריק להדיח את אמה של נטע-לי במשימת הפרס במקום את אחיו של איתי. אריק אמנם זכה, אך הוא ויתר על הפרס לטובת האחרים ונותר כמו כלבלב נטוש עם פיתה ריקה. במקום לומר תודה או אפילו סתם לשתוק, נטע-לי בחרה לתקוף אותו חזיתית על ההדחה ההיא. בעולם טוב יותר, כך היתה השיחה מתנהלת:

נטע-לי: "אני מנסה להבין איך קרה שבחרת באיתי."
אריק: "מה זה משנה, לכל הרוחות? אולי לא שמת לב, אבל זו היתה משימה אישית! ובכל מקרה קיבלת מה שרצית!"
נטע-לי: "אז מה? היית חייב לוותר לי! כולם חייבים לוותר לי! אני הכי מקסימה בעולם והתואר שלי עלה שישים אלף שקל!"
אריק: "נחשי מי תהיה המודחת הבאה? רמז: לא מירית."

אבל במציאות, נסיך הגלות והשפל התפתל והתרפס שוב ושוב בפני מפגן הטפשות והאגו של הפרינססה, ויש סיכוי טוב שהוא יתחרט על כך בהמשך. נטע-לי אינה נרקיסיסטית לחלוטין: עובדה שהיא מבינה שמירית תנצח אותה בקלילות אם שתיהן תגענה לגמר, והיא אפילו מוכנה להודות בזה בפני כולם. העניין הוא אחר: האגו שלה פשוט שברירי, וכל איום זעיר עליו – כל כישלון או פגם שייראה כאשמתה – נתפס כאסון שחייבים למנוע בכל מחיר. הוכחה נוספת לכך ראינו במשימת הווטו, כאשר הסתבר שהיא אספה את קלפי המזלות בסדר שגוי. "אה, לפי הסדר?" מלמלה, כאילו לא ידעה טוב מאד שאלו הן הדרישות. האגו הפגיע לא הרשה לה אפילו להודות בשגיאה הטבעית הזו, והיא ניסתה להסוותה כאי הבנה של ההוראות – דבר שאפשר לתרץ, במקרה הצורך, כאשמת זוארץ ש"לא הסביר כמו שצריך". כך נראים מנגנוני ההגנה הפסיכולוגיים המפורסמים בפעולה. זה מצחיק כשזה בטלוויזיה, אבל זה קורה לנו ומסביבנו כל הזמן. אפרופו, אתם קולטים שלנטע-לי יש תואר בפסיכולוגיה?!

 
"אה, צריך לפי הסדר?", נטע-לי מתרצת
 "אה, צריך לפי הסדר?", נטע-לי מתרצת   צילום: גיא קרן 
 
 

פועלים ללא מחשבה תחילה

נעבור לרגע לאי הגלות, לדו-קרב הטטריס. משהו משונה קרה שם: ההוראות לא התייחסו לרצף של משבצות, וגם בפועל המתחרים הניחו את הצורות שלהם בכל מקום שהתחשק. אם כך, איזו חשיבות יש ל"חסימה" ומדוע השקיעו בה זמן? גם הבחירה של אריק להתחיל מהמרכז, בהינתן שלא חייבים לשמור על רצף, היתה מיותרת לגמרי. מה כן צריך היה לעשות?

הטקטיקה האינטואיטיבית היא למהר ולהניח על הלוח את הצורות הגדולות, כדי לתפוס כמה שיותר משבצות לפני שנהיה שם צפוף מדי. למעשה, קשה לדמיין מצב בו שימוש בלוחות הקטנים בהתחלה יביא תועלת. השיקול היחיד הנוסף הוא אילו צורות נשארו בידי היריב, והוא בא לידי ביטוי רק כשהאזורים הריקים נהיים מוגבלים.

ככל הנראה, המתמודדים לא הקדישו יותר מדי מחשבה לענין וטרחו, במקום זאת, למזער את גודל וכמות האזורים הריקים על הלוח באופן כללי. אך זה לא היה המקרה היחיד של פעולה ללא מחשבה בפרקים האחרונים, ואנחנו לא מדברים על ניסיונות רמאות באמצעות ליחשושים וקירצוצים, ולא על השתחצנות ושירה באמצע משימת חסינות, כשצריך לעמוד ביציבות על קיסם מעל למים.
 

כולם צריכים את הנחשים

אפילו נטע לי יודעת שמירית תקרע אותה בלי מלח
 אפילו נטע לי יודעת שמירית תקרע אותה בלי מלח 
 צילום: גיא קרן 
 
הקבלה ל"הישרדות" והכניסה למשחק הן אולי שבירת השגרה הגדולה ביותר שהאדם הממוצע יכול לייחל לה. לכן מצחיק היה לראות את השורדים משחקים דמקה על הלוח המאולתר "כדי להתנתק משגרת החיים על האי". עם זאת, הם צודקים: הם פיתחו שגרת חיים וגרוע מכך, גם שגרה מחשבתית שממשיכה לפעול כעת, בנסיבות שונות לחלוטין מאלה בהן נוצרה.

בעבר, הדבר החשוב והנכון ביותר לעשות היה להיפטר מה"נחשים" – אותם מתמודדים שמראים נטיה לתחמנות ולהדחה יזומה של חפים מפשע. המתמודדים ה"ישרים" צריכים להיפטר מהם כי הנחשים מסכנים אותם, ואילו הנחשים האחרים צריכים להיפטר מהם כי הם מהווים תחרות. אבל עכשיו, לקראת הגמר, התמונה מתהפכת. דווקא נטע-לי היא שניסחה את העניין בצורה הטובה ביותר: מירית תקרע אותה בהתמודדות על לב המושבעים. כלומר, כולם כבר יודעים עם מי יש להם עסק, ואם לגמר יגיעו גם ישרים וגם נחשים, ברור מי ינצח.

לכן, כל מתמודד ישר צריך לשאוף להגיע עם כמה שיותר נחשים לגמר כדי להגדיל את סיכוייו. גם כל נחש צריך לשאוף להקיף את עצמו בנחשים, כדי שלא יצטרך להתמודד מול ישרים. במילים אחרות – איתי, יואב ומירית היו צריכים לעשות מאמצים אדירים להעיף זה את זה ולמצוא דרכים לגרום לאריק, אופיר או נטע-לי להעדיף אותם על פני האחרים. לרוע המזל, כולם עדיין שבויים בתורת הלחימה הקודמת וגם בסכסוכים האישיים שלהם מכדי להבחין בשינוי. מירית עדיין היתה טרודה בלנקום את נקמת מעיין. איתי, שיכור כנראה משרשרת זכיותיו בשרשרת, עסוק בלדמיין שיואב מהווה איום בוער, ועוד מבחינת המשימות, ואילו יואב... טוב, למה כבר אפשר לצפות ממתמודד שמבקש שישאלו אותו על מי הוא סומך, ואז עונה "אף אחד"?
 

לא עניין של מזל

יותר טוב מלזכות בפרס. אופיר ופול
 יותר טוב מלזכות בפרס. אופיר ופול 
 צילום: גיא קרן 
 
עוד נושא ראוי לציון הוא משימת הווטו. אחד הממצאים המפורסמים בחקר הזיכרון האנושי הוא כלל "שבעה פלוס מינוס שניים" למספר הפריטים שאדם יכול להחזיק בו-זמנית בזיכרון לטווח קצר. לרוע המזל, היכולת הזו אינה כוללת בהכרח את הסדר הנכון של הפריטים ולכן, למרות כל מאמציהם, שלושה מתמודדים נפלו כאשר נדרשו לזכור שבעה מזלות, ושניים נוספים נכשלו בזכירת שמונה. נחמד היה גם לראות את אופיר מבצע את הדבר הנכון ו"מקבץ" את המזלות לקבוצות שמקלות על הזכירה, כפי שאנו מקבצים את הספרות במספר הטלפון שלנו כמעט בלי לשים לב. זה לא עזר לו לשרוד הפעם, אבל לפחות הוא ניצח במשימה, לראשונה במשחק כולו, ואם זה מה שעושה אותו מאושר עוד יותר מאשר זכיה בפרס הכספי של המשחק – מי אנחנו שנקלקל את השמחה.
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by