ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
נוסטלגיה 
זכרונות מגאוסיטיז 
 
 הוליווד 8811, גאוסיטיז: אתר מעריצים מס` 19 של אליסיה סילברסטון (צילומסך)   
נוסטלגיה |
 
דורון פישלר

גיאוסיטיז היה פעם כל מה שיכולנו לחלום עליו: הוא היה פייסבוק, מייספייס וטוויטר - והוא היה בחינם. דורון פישלר חוזר לאתונה 5515 ולהוליווד 5342 ונזכר באומנות בניית האתרים (ובאליסיה סילברסטון)

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ההודעה שהתפרסמה בסוף השבוע על סגירתה של GeoCities תפסה המוני גולשים בהפתעה. מאות אלפי גולשים פערו עיניים וכאיש אחד אמרו בתדהמה: "מה, גאוסיטיז עדיין קיים?".

מה שמפתיע הוא לא שיאהו סגרו את השירות הזה, אלא העובדה שהיא לא טרחה לסגור אותו עד היום. נסו להיזכר: מתי בפעם האחרונה ביקרתם באתר בגאוסיטיז? אם התשובה היא "לא זוכר", אתם לא לבד. אם התשובה היא "מה זה לעזאזל הגאוסיטיז הזה שאתה מדבר עליו?", נראה הגעתם לרשת אחרי שנת 2000.
 

גאוWTF

 
לפני פייסבוק, לפני מייספייס, לפני ישראבלוג, לפני בלוגר, היתה גאוסיטיז. האתר הזה, של חברה מבברלי הילס (הכתובת הפיזית שלהם הכילה את המיקוד 90210. בלי צחוק) הציע לאנשי האינטרנט הצעירה דבר בלתי נתפס: אירוח אתרים. בחינם. תמורת מחיר הוגן ביותר של 0 דולרים, היית מקבל 2MB (שני מגה-בייט! שניים!) של נפח אחסון כדי לשים בהם אתר מעריצים לאליסיה סילברסטון, תמונות מהטיול לגרנד קניון או את התאוריה שלך בקשר לאזור 51.

בזמנו, חינם היה ביג דיל. זה היה לפני העידן שבו קיבלתם מייל חינם, איחסון תמונות בחינם, שיתוף קבצים בחינם ושיתוף וידאו שזה כל כך מובן מאליו שהוא יהיה חינם שאף אחד לא טורח אפילו להזכיר את זה. אם רצית אתר, היית צריך לשלם עליו. אני רציתי אתר, אבל כסף לא היה לי, ובכל מקרה לא התכוונתי לשלם על משהו באינטרנט (קניות באינטרנט זה לא בטוח). את אתר הבית הראשון שלי פתחתי בגאוסיטיז ברגע ששמעתי על השירות הזה, אבל חודשים אחר כך עוד תהיתי איך לעזאזל הם עושים כסף מלחלק דברים בחינם. לא הייתי צריך לדאוג. הם עשו כסף, והרבה: עמוד הבית של גאוסיטיז היה אחד מעשרת האתרים הפופולריים ביותר באינטרנט. כמה שנים אחרי שנפתחה, החברה היתה שווה מיליארדים. בשלב הזה הם בוודאי היו עוברים לבברלי הילס אלמלא כבר היו שם.
 
Hollywood/Hills/5342 (צילומסך)
 Hollywood/Hills/5342 (צילומסך) 
 

זכרונות מאתונה 5515

הכתובת הראשונה שלי באינטרנט היתה גאוסיטיז.קום/אתונה/5515. האתרים בגאוסיטיז היו מסודרים בשכונות, כל אחת מהן קרויה על שם עיר בעולם ואמורה לאכלס אתרים שעוסקים בנושא מוגדר כלשהו. ב"הוליווד" היו אתרי בידור וקולנוע, ב"קייפ קנברל" אתרי מדע וטכנולוגיה, וכו'. אני לא רציתי לכתוב על אף אחד מהדברים האלה, אלא סתם לקשקש על עצמי ועל החיים. מה שנקרא היום, "בלוג". לגאוסיטיז לא היתה קטגוריה כזאת, מה שמראה כמה לא מחוברים למציאות הם היו. בחרתי ב"אתונה", השכונה שהוגדרה כעוסקת ב"חינוך, ספרות, שירה ופילוסופיה", כי זה היה לא-קשור בדיוק כמו כל האחרים, וכיוון שבתור שכונה לא כל כך פופולרית, היו שם עדיין מספרי בתים שווים.

אחרי שבחרת שכונה, היית צריך לבחור מספר בית. המספרים היפים באמת – כמו 8888 או 5000 – היו, כמובן, תפוסים. לעצמי הצלחתי לצוד את המספר החינני למדי 5515. אנשים עם פחות מזל הסתפקו בכתובות כמו "Paris/Opera/7239". פראיירים. רק בשלב מאוחר יותר התחילו להציע בגאוסיטיז כתובות ישירות, כמו geocities.com/DoronFishler.

כאן מגיע הקטע הקשה: אחרי שבחרת לעצמך כתובת, היית צריך לבנות לעצמך אתר כדי לשים שם. וכשאני אומר לבנות אתר, אני מתכוון לבנות. אתר. לא למלא טופס, לא לבחור עיצוב מוכן, אלא לפתוח תוכנת HTML (או notepad, זה גם עובד), לקדד, לעצב, לשים את התמונות במקום הנכון, לדבג ולהעלות באמצעות ממשק FTP. כדי לפרסם את ההגיגים שלך על אליסיה סילברסטון היית צריך לדעת (סוג של) שפת תכנות. נכון, אמנם היתה לגאוסיטיז גם מערכת ליצירת אתרים אוטומטיים דרך האתר, אבל האתרים האלה היו מכוערים פחד (לא מכוערים כמו עמודי מייספייס, אבל מכוערים). כשמסתכלים על זה היום, זו נשמעת כמו דרישה מטורפת ממשתמשי אתר. אף אחד לא צריך ללמוד שפת תכנות כדי לשים תמונות בפייסבוק.
 
Hollywood/6488 (צילומסך)
 Hollywood/6488 (צילומסך) 
 
 

עיר רפאים

באתרים בגאוסיטיז יכולת לפרסם מה שבא לך, עם כמה הגבלות בסיסיות: בלי סקס, בלי פרסומות, בלי חומרים לא חוקיים ועם לינק לעמוד הראשי של גאוסיטיז בכל עמוד באתר. לגאוסיטיז עצמם, כמובן, היה מותר לשים פרסומות באתר שלך. פעם בכמה חודשים היו מתעוררים תושבי השכונות ומגלים שדחפו להם איזו פרסומת ב"סימן מים" או פרסומת מרחפת שמסתירה את הצד הימני של האתר. זה שהשינויים האלה היו דופקים לאנשים את העיצוב – זה לא ממש הטריד את גאוסיטיז. רצית חינם? אתה מקבל את מה ששילמת עליו. כשיום אחד בעטו אותי החוצה מהאתר בלי התראה מוקדמת – אני אפילו לא זוכר איזו מתקנות השימוש הפרתי לכאורה, אבל אני לא מודה בכלום - ניסיתי מיד לקחת מחדש את הבית הישן, אבל גיליתי שאתונה 5515 כבר היה תפוס על ידי איזה אתר על רייקי. משכתי בכתפיים ועברתי לאתר אירוח חינמי אחר, כי בשלב הזה גאוסיטיז היו רחוקים מלהיות המשחק היחיד בעיר.

בשנת 1999, בשיא הבועה, גאוסיטיז נמכרה ליאהו במיליארדים. אנשי יאהו, כדרכם, מיד עם רכישת האתר שינסו מותניים, הפשילו שרוולים ויצאו להפסקת צהריים. כשהם חזרו היה כבר 2004, לכל אחד היה בלוג, אף אחד כבר לא ניהל "עמוד בית" וגאוסיטיז היתה עיר רפאים. האתרים המעטים שלא נעלמו נשארו לא-מתוחזקים מאז האלף הקודם, ונשארו מלאים בשלטי "Under Construction" ועמודי חדשות שסיפרו שאליסיה סילברסטון עומדת להופיע ב"באטמן ורובין" בקרוב. מי שרצה נוכחות באינטרנט היה יכול לעשות את זה בקלות ובחינם בהרבה דרכים אחרות, ומי שרצה אתר רציני, לא רצה טובות או פרסומות, והיה מוכן לשלם על זה כמה גרושים.

גאוסיטיז הוא פרק חשוב בתולדות האינטרנט. אבל אף אחד לא יכחיש שזה פרק שכבר עברנו מזמן. מעטים מאוד יבכו בגלל זה, אבל לפני שאתם צוחקים, תזכרו: שום דבר לא נמשך לנצח. קחו לדוגמה את כל הטוויטר והפייסבוק הזה שלכם, שכרגע הם כל חייכם - מתישהו, בתוך חמש או עשר או 15 שנים מהיום, עוד תקראו הודעה קטנה באינטרנט על זה שהם נסגרו בשקט. זה לא יהיה מאוד אכפת לכם. אתם רק תגידו "מה, הטוויטר הזה עוד קיים?".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by