ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
אינטרנט מהיר 
הצנרת החדשה של הרשת 
 
 אינטרנט מהיר באמת: מפצל לרשת אופטית EPON    צילום: יח``צ    
אינטרנט מהיר |
 

בעוד רוב הישראלים מדשדשים במגהביטים ספורים לשניה, העולם עובר לרשתות תקשורת בסיבים אופטיים שמציעות קצב תעבורה מהיר הרבה יותר וקצב Upload שזהה לקצב ההורדה. אז איך זה עובד?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כאשר גולשים באינטרנט באמצעות המחשב האישי, רוב הסיכויים שאי-שם בדרך, בין שרתי האתרים שבחו"ל לבין המחשב עצמו, המידע עובר גם דרך קווי תקשורת מיושנים מנחושת וכבלים מתכתיים אחרים. המדיום המתכתי הזה הוא אחד מצווארי הבקבוק הגדולים ביותר שמפחיתים את מהירות האינטרנט, והפתרון – סיבים אופטיים עד הבית – נמצא ממש מעבר לפינה ומבטיח קצבי הורדה והעלאה מהפכניים. ביפן זה כבר קיים, ואפילו בסין חלק מהגולשים עוקפים בקלילות את חבילות הגלישה המהירות ביותר שמוצעות בישראל. איך נראית תשתית הסיבים העתידנית, ומדוע הגולש הישראלי עדיין אינו נהנה ממנה?
 

אינטרנט במאה מגהביט לשניה

אות נקי מהפרעות, קצב העברת נתונים גבוה מאד
 אות נקי מהפרעות, קצב העברת נתונים גבוה מאד 
 צילום: GettyImages 
 
ישראל מחוברת לרשת הכלל-עולמית דרך הכבל האופטי התת-ימי "מד נאוטילוס", שמגיע מסיציליה לתל אביב ולחיפה ואשר ממנו מתפצלים קווים אופטיים בעלי קיבולת גבוהה לספקיות האינטרנט ולשאר הלקוחות המרכזיים. מהשרתים שלהם מתפצל הקו, שוב בתווך אופטי, אל מרכזיות ושרתי משנה וכך הלאה עד למרכזיות הקצה (של בזק, הכבלים או החברות הסלולריות). בבזק, מדובר על מרכזיות ה-ADSL שמהן עובר המידע ב"נחושת" עד למודם הביתי. קווי הנחושת הם בעלי רוחב פס קטן יחסית, ובנוסף האות נחלש בהם בצורה משמעותית עם המרחק מהבית למרכזיה: מעבר לחמישה קילומטרים בערך, חיבור ADSL פשוט אינו מעשי.

לדברי סטיבן הס, מנהל השיווק בחטיבת ה-FTTH (היינו, Fiber To The Home) בחברת PMC-Sierra, הפתרון לבעיה הוא רשתות PON (רשת אופטית פסיבית). ברשתות אלה, התקשורת בין מרכזיית הקצה לבתים מתבצעת דרך סיב אופטי, בעל טווח של עד שלושים קילומטרים, שהפיצול הסופי שלו נעשה באמצעות רכיבים פסיביים שאינם דורשים חשמל או ארונות תקשורת גדולים ויקרים. הסיב יכול להגיע עד לפתח הבניין ואפילו ישירות לתוך המודם שבדירה, ובכך להשיג אות נקי מהפרעות בקצבים גבוהים במיוחד. כבר כיום הטכנולוגיה תומכת בקווים של 1 ג'יגהביט, ואלו מתפצלים למספר לקוחות ומספקים לכל לקוח העברת מידע בקצבים של עד 100 מגהביט לשניה.
 
טרמינל לרשת EPON מבית PMC-Sierra
 טרמינל לרשת EPON מבית PMC-Sierra 
 צילום: יח"צ 
 
רשתות PON לאינטרנט הביתי הותקנו לראשונה ביפן, שם התחרות העזה בין חברות התקשורת גרמה לכך שאפילו אינטרנט ב-50 מגהביט לשניה לא השביע את רצון הלקוחות (אפרופו היוזמה החדשה של בזק). הסטארט-אפ הישראלי המצליח Passave, שנקנה בשנת 2006 על ידי חברת PMC-Sierra, התחבר לענקית התקשורת היפנית NTT ופיתח את ציוד התשתית המתאים עבור השרתים והמרכזיות. ציוד זה, שמהווה למעשה את ה"אינסטלציה" של הרשת, שקוף למשתמש הקצה אך מתבטא במהירות החיבור ובאיכותו. בימים אלה ממש, PMC וחברות אחרות עוסקות בפיתוח של רכיבים לרשתות 10 ג'יגהביט לשניה, שאמורות להיפרס ברחבי העולם החל משנת 2011 לערך. חיבור כזה יאפשר קצבים מהירים עוד יותר ו/או חיבור של צרכנים רבים יותר לאותה מרכזיה. שדרוג של רשת 1GBit ל-10GBit לא יצריך החלפה של תשתית הסיבים, רק של רכיבים במרכזיות עצמן ושל המודם בצד הלקוח.
 
 

עולה כיתה, אך לא בבית ספרנו

כבל מידע ובו סיבים אופטים
 כבל מידע ובו סיבים אופטים 
 צילום: GettyImages 
 
מהירות הגלישה באינטרנט בישראל סובלת מצוואר בקבוק משמעותי נוסף, והוא אותו כבל תת-ימי שמחבר את הארץ לשדרת האינטרנט העולמית. מבחינה זו, קיים גבול ששום שיפור תשתית בין המרכזיה ללקוח לא יוכל לעבור. אלא שצורת מחשבה זו, מסביר הס, מתעלמת מהיתרונות הרבים האחרים של רשתות הסיבים האופטיים. כמו רשת הכבלים, גם רשת PON (וליתר דיוק EPON – Ethernet PON) מסוגלת לשרת את כל צורכי התקשורת והטלוויזיה הביתיים, כולל שידורים בחדות גבוהה. כל עוד שידורים אלה נעשים בתוך ישראל, למשל על ידי ערוצי טלוויזיה ושירותי VOD מקומיים, הם יוכלו לפעול במהירות שיא ללא תלות בקישור לשאר העולם. הדבר פותח פתח גם ליוזמות מקומיות כגון "וידאומטים" וירטואליים, שרתי גיימינג או תחנות רדיו ברמת העיר ואפילו השכונה, שיספקו תכנים יחודיים ונגישים באיכות שידור מעולה. כלומר, הסיבים האופטיים עד הבית לא רק יתנו לנו את אותו הדבר יותר מהר, אלא גם יתנו תנופה מחודשת לשירותי תוכן כחול לבן.

מדוע, אם כך, אף חברה אינה ממהרת לפרוס רשתות PON בארץ? פריסת התשתית הראשונית אמנם יקרה יחסית, אך היא מחזירה את ההשקעה דרך עלויות התחזוקה הנמוכות ודרך הלקוחות שיצטרפו לשירות החדש. הס מסביר כי שדרוג תשתיות מסוג זה מתבצע, לרוב, באחד משני מקרים: כאשר יש תחרות עזה בין חברות על הלקוחות, או כאשר קיימת תנופת בנייה בקנה מידה גדול שמצריכה ממילא פריסה של תשתיות חדשות. המקרה הראשון הוא זה שאירע ביפן, ואילו המקרה השני מתקיים כיום בסין, שם נבנות ערים שלמות שכל שירותי התקשורת בהן מתבססים על PON והאינטרנט הפרטי מגיע למהירויות של כ-30 מגהביט לשניה. ישראל מדינה טכנולוגית, אך השוק בה קטן יחסית והתחרות, ככל הנראה, עדיין לא מספיק חזקה כדי להניע את המהלך. ייתכן שבסופו של דבר, המאבק בין השירותים הקוויים לטלפונים הסלולריים הוא שיכריע את הכף, אך השלב הזה עוד לא נראה באופק.

 
בתוככי הכבל
 בתוככי הכבל   צילום: GettyImages 
 
 
עם זאת, לא הכל אבוד. דווקא כיוון שרשתות סיבים אופטיים הן "צנרת" כוללנית שמסוגלת לטפל בתקשורת מכל הסוגים, הפריסה שלהן יכולה לשרת יוזמות מקומיות ולהתבצע במסגרתן, כפי שנעשה באמסטרדם (CityNet). רשתות מקומיות יוכלו להתחבר לשירותים הארציים הקיימים ולספק ערך מוסף לתושבים, ובבוא היום להוות חלק אינטגרלי מפריסה ארצית כוללת.

וכמובן, אין לשכוח שהסיב האופטי הוא חלומו של כל משתף קבצים – כי בניגוד לטכנולוגיות אחרות, התעבורה בו היא סימטרית לחלוטין וקצב ה-Upload זהה לקצב ההורדה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by