ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
מדע בדיוני 
רוברט סילברברג ועם הספר 
 
 מתוך עטיפת ``שמים לוהטים בחצות``   
מדע בדיוני |
 
מוניקה פוקס

איך הגיעה אביבה מבאר שבע לספר מדע בדיוני של רוברט סילברברג? ומתי כללה אימפריית ארץ ישראל השלמה את מצרים, סוריה ועיראק? על הקשר של הסופר רוברט סילברברג ליהודים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מי שמכיר את ספריו המפורסמים יותר של רוברט סילברברג (1935-), סופר המדע הבדיוני הוותיק ועטור הפרסים, יודע שהם מציירים בדרך כלל עולמות שונים ורחוקים מאד – הן בזמן והן במקום – מזה שלנו, ובוודאי יתפלא למצוא ברשימת הפרסומים שלו ספר ושמו "אם אשכחך ירושלים" (1970). ספר נדיר זה, שאינו מודפס עוד, הוא כרך עבה עם תמונות ואינדקס נרחב, והוא עוסק בהולדתה של מדינת ישראל, מימי הרצל ועד למלחמת ששת הימים. למעשה, סילברברג ביקר כאן זמן לא רב לאחר המלחמה וסייר ברחבי הארץ לצורך כתיבת הספר. כך, ניתן לשער, מצאה דמות בשם "אביבה מבאר-שבע" את דרכה לתוך הספר "שמים לוהטים בחצות" (1994), שעוסק בעולם שלאחר שואה אקולוגית.
 

נחמן הטלפאת ואביבה מבאר שבע

למות מבפנים
 למות מבפנים 
 צילום: עטיפת הספר 
 
אביבה אינה הדמות הישראלית-יהודית היחידה ביצירותיו של סילברברג. לדוגמה, בספר "למות מבפנים" (1972), הגיבור דיויד זליג מציג בפני הקורא את ספרייתו, וגם המיליונר ממוצא יהודי לומברוסו ("האדם הסטוכסטי", 1975) מחזיק בביתו אוצר בלום של ספרים ומעל כולם – התלמוד. אפילו בעתיד הרחוק, בפלנטה רחוקה ונידחת, טלפת ישראלי בשם נחמן בן-דב ("על פני מיליארד שנה", 1969) שותף לגילויו של מאגר מידע חייזרי עצום ומסתורי. ללא ספק, לסילברברג יש פינה חמה בלב לעם הספר. לדבריו, מכל הדתות, הוא מרגיש קרוב ביותר דווקא לבודהיזם, אך ניכר שהיהדות, היהודים ומדינת ישראל מעסיקים אותו לא מעט. במאמר זה ננסה לבחון, מתוך הסתכלות בספריו, את טיב הקשר המיוחד הזה.

אותו מסע של סילברברג לארץ ישראל מצא את מקומו גם ב"למות מבפנים", שם מספר דיויד זליג כך:
"בקיץ ההוא, הייתי עובד-מחקר תמורת 85 דולר לשבוע – היתה זו האחרונה בסדרה הבלתי נגמרת של המשרות המוזרות שלי – עבדתי אצל סופר מקצועי ידוע, שכתב ספר עצום-מימדים על המזימות הפוליטיות שהיו כרוכות בהקמתה של מדינת ישראל. שמונה שעות ביום הייתי עובר בשבילו על ערימות עיתונים ישנים בקרביים של ספריית אוניברסיטת קולומביה." (עמ' 31)

סילברברג עצמו הסביר, מאוחר יותר, שהסופר עבורו עבד זליג הבדיוני היה הוא עצמו, והוא אכן נעזר באדם נוסף לביצוע התחקירים לספר, אלא שאדם זה, בניגוד לזליג, לא היה קורא מחשבות (או לפחות לא הסגיר את יכולתו לעשות זאת).
 

סילברברג, ירושלים ומלחמת ששת הימים

כנפי לילה
 כנפי לילה 
 צילום: עטיפת הספר בעברית 
 
ההתעניינות של סילברברג בישראל לא היתה אקדמית בלבד. בהקדמה ל"אם אשכחך ירושלים" הוא מתייחס להתקפה של צבאות ערב ב-67' ושואל: מדוע, בתור יהודי חילוני שגדל בניו יורק, שבקושי יש לו קשר לדת היהודית, הוא מרגיש כאילו תקפו חלק ממנו?

גשות עמוקים עוד יותר הוא מביע, שוב דרך דמויותיו, בספר "כנפי לילה" (1969):
"העיר יורשלם שוכנת בלב הארץ במרחק לא מועט מן היאור תיכון על רמה קרירה מעוטרת טבעת הרים נמוכים, שוממים, זרועים סלעים. נדמה לי, שכל חיי לא היו אלא הכנה לקראת ההצצה הראשונה שלי על עיר-הזהב הזאת , שדמותה הייתה ידועה לי כה יפה. כאשר ראיתי, אפוא, את צריחיה וחומותיה מתנשאים במזרח, הרגשתי יותר תחושה של שיבה הביתה מאשר חרדת-קודש." (עמ' 160)

ההזדהות של סילברברג עם העם היהודי התחילה אולי במלחמת ששת הימים, אך לא הוגבלה לה. כחובב נלהב של ארכיאולוגיה – למעשה, הוא אף ערך ספר בנושא זה שיצא לאור בעברית בשם "הרפתקאות גדולות בארכיאולוגיה" (1967) - הוא מעיד על עצמו שקרא רבות על העבר הרחוק של העם היהודי, ואפילו השואה מוזכרת בספריו. אבל רוברט סילברברג הוא בראש ובראשונה סופר מדע בדיוני. הספרים שלו עוסקים בעתיד, לא בעבר. כיצד אדם כזה, שהמומחיות שלו היא בהפלגה על כנפי הדמיון, רואה את ישראל ואת עם הספר בעתיד?
 
 

אימפריית ארץ ישראל השלמה

Up the Line
 Up the Line 
 צילום: עטיפת הספר 
 
ב"שמים לוהטים בחצות", המקום היחידי בכדור הארץ שלא סובל מהשואה האקלימית הוא ארץ ישראל, ולא סתם ארץ ישראל אלא אימפריית ארץ ישראל השלמה. ב"על פני מיליארד שנה", הטלפת נחמן בן דב מספר ש:
"[...] הוא לא יצא מתחומי ישראל לפני הגיעו לגיל שלושים, אם כי הרבה לנוע בתוך המדינה. הוא גדל בקהיר, למד בתל-אביב ודמשק, התגורר בעמאן, ירושלים, אלכסנדריה, חיפה, בגדאד וערים ישראליות חשובות אחרות. אחר גברה עליו התשוקה למסעות, והוא התגייס לעבודת ט``פ בקיבוץ בן גוריון על המאדים." (עמ' 81)

ג'וד אליוט, מדריך תיירים מתחיל לטיולים בזמן ("Up the line", 1969), חי בעולם בו המטבע הישראלי חזק להפליא, מושגים יהודיים כמו תפילת הקדיש שגורים בפי כולם והשמות העבריים נפוצים. המורה הראשון של ג'וד, נאג'יב, הוא סורי במקור שמשפחתו התגיירה מטעמי מסחר. ג'וד (שאגב, אינו יהודי כלל) מציין שלא היה סומך עליו בתור חבר במועצת המנהלים של בית הכנסת שלו – אילו היה מבקר בבית כנסת.
 

שישראל תחזיר לערבים את מצרים וסוריה?

 
סיפור הומוריסטי בשם "הדיבוק ממזל טוב 4" (1974) מספר על התיישבות ישראלית בכוכב מרוחק. גם שם יש חרדים ויש חילוניים עם שמות ישראליים למהדרין, אך גם יצורים מקומיים בשם קוניבארו. העלילה עוסקת בחילוני בשם שמעון, שחי בקיבוץ ומגלה דיבוק יהודי שהשתלט על אחד הקוניבארו.

השגשוג של ישראל העתידית משפיע, כמובן, על גאוותם – שלא לומר יהירותם – של יהודי העתיד. כאשר נחמן בן דב מתבקש להעביר מסר טלפתי באופן שנוגד את הכללים, הוא

"הביט בי כאילו הצעתי שישראל תחזיר לערבים את מצרים, סוריה ועיראק."

עם זאת, היהודים העתידיים של סילברברג אינם מושלמים בשום פנים ואופן. הם חוטאים וטועים לא אחת. אך במקביל הם בעלי יצר שרידה, אשר במצבי לחץ מתגלים כבעלי תושיה ודבקות במטרה, והם לעולם אינם מתוארים כאנשים אכזריים וחסרי מוסר, כמו דמויות אחרות באותם ספרים ממש.
 

הכנסת האורחים היהודית

שדרך בכבשן
 שדרך בכבשן 
 צילום: עטיפת הספר 
 
ומה בנוגע לדת? כאן מתגלית העדפתו האישית של סילברברג במלוא עוצמתה.
"יש הרבה יהודים בישראל", אמר בן-דב, "אבל אני בן הדת הבודהיסטית-אוטנטית. אולי שמעת על אבי. מרדכי בן-דב, מנהיג הקהילה הבודהיסטית הישראלית?"

מצד שני, גם היהדות נשארת רלוונטית ורבת משמעות בעולמותיו העתידיים של סילברברג. כאשר שדרך מרדכי, רופאו האישי של שליט העולם ("שדרך בכבשן", 1976), יוצא לחופשה כדי לנקות את הראש ולנסות לגבש פתרון לבעיה סבוכה שהוא נתון בה, הוא יוצא לטיול מסביב לעולם (תחת השגחה כבדה וסמויה) ומגיע גם לירושלים. שם, בכותל המערבי, הוא פוגש ביהודי דתי בשם מישך יעקב. מישך הוא יהודי זך וצנוע למופת: הוא מתגורר עם אחותו ושני ילדיו הבוגרים, היחידים מהמשפחה ששרדו את וירוס רקבון האיברים שקטל שני שליש מהעולם. מדובר במשפחה דתית, שקטה וצנועה, המארחת את שדרך לארוחת ערב מבלי לדעת שהוא בעצם אדם חשוב. כמובן שמישך שואל למקור שמו של שדרך, ושדרך עונה שגדל במשפחה נוצרית דתית, ולכן קיבל שם מהתנ"ך (ספר דניאל). השניים שמחים לגלות שלפחות בשמותיהם, הם חברים ואחים לגורל. מישך עצמו גדל בקיבוץ שהוקם בגליל עם קום המדינה, נלחם במלחמת ששת הימים, ולמרות מצבו העגום של העולם כולו באותה עת, הכנסת האורחים שלו מעוררת השראה ממש.
 
לסיכום, מספרים רבים של סילברברג עולה קשר עמוק ואישי עם העם היהודי ותולדותיו. הסופר רואה בארץ ישראל בית שאיננו מולדתו, ואת עם ישראל הוא מוצא ראוי להערכה ולכבוד הן בזכות ההיסטוריה שלו והן בזכות מהותו הפנימית. נראה שעל סמך הערכה זו, הוא אף צפה לו גדולות ונצורות בעתיד, במידה כזו שכיום, שאפילו הציונים המושבעים ביותר יקבלו את הנבואות הללו בגיחוך קל. למרות כל זאת, הוא בוחן את היהודים במבט מפוכח וריאליסטי שאזהרה בצדו: איש איננו מושלם, גם לא בני העם הנבחר, והעתיד האוטופי לא יגיע בכוחות עצמו.

* המחברת מבקשת להביע את תודתה לנעם ניומן, חובב סילברברג נלהב, על המידע וההפניות; לעידו גנדל על עריכת המאמר; וכמובן לסופר רוברט סילברברג עצמו, ששיתף פעולה וענה לשאלות בקבוצת הדיון ובאימייל.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by