ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
0XP 
על אלימות במשחקי מחשב 
 
 GTA IV: המשחק שמשחית את הנוער?    צילום: יח``צ    
0XP |
 
דורון פישלר

האם משחקי מחשב יגרמו לכם להיות אלימים? מדור הגיימינג לאנשים שלא יודעים שום דבר על גיימינג מנסה ללבן את הסוגיה אחת ולתמיד

 
 
 
 
 
 
 
 
 

"משחקי מחשב גורמים לאלימות"

- הוא פחות או יותר הדבר היחיד שאנשים שרחוקים מעולם הגיימינג יודעים עליו. בתקשורת הישראלית הרי כמעט ולא מכירים בקיומם של משחקי מחשב: לא תמצאו דיווחי ספורט על אליפות העולם ב-FIFA08 או ידיעות במדורי הבידור על משחק חדש ושובר קופות שיצא לשוק. כשמשחקים מגיעים לכותרות, זה תמיד בהקשר של אלימות. איזה רוצח במילדטאון, טנסי, טוען שהוא עשה את זה בהשפעת משחקי מחשב. קרה מקרה מזעזע של אלימות בבית ספר בהרצליה או בחולון, והתגלה כי הילדים האלה שיחקו ב-GTA מדי פעם, משחק שגם בו הרביצו לאנשים. לאן הגענו.
 

משחקי מחשב גורמים לאלימות?

 
ברור שזה לא פשוט עד כדי כך. השאלה האם משחקי מחשב אלימים יכולים לגרום להתנהגות אלימה במציאות מלווה את עולם משחקי המחשב כמעט מהעידן שבו עיגולים צהובים ברחו משדים אדומים בתוך מבוכים כחולים. פעם בחודש, בערך, מתפרסם מחקר חדש שקובע שכן, משחקי מחשב אלימים גורמים לאלימות. שבועיים אחר כך מתפרסם מחקר שקובע שהם לא. בכך השאלה הזאת די דומה לשאלת הקרינה מטלפונים סלולריים, שהיא כידוע מסרטנת, או לא מזיקה לחלוטין - תלוי איזה מחקרים אתם בוחרים לקרוא.
 

משחקי מחשב לא גורמים לאלימות

הסימס. יש למישהו בעיה עם זה?
 הסימס. יש למישהו בעיה עם זה? 
 צילום: יח"צ 
 
בואו נבהיר דבר אחד לפני הכל: "משחקי מחשב", ככלל, לא מעודדים אלימות, ובשביל לדעת את זה לא צריך שום מחקר, צריך רק לראות פעם משחק מחשב. "משחקי מחשב" הוא תחום ענק שמכסה המון תחומים, מסוליטייר ועד Gears of War. הרוב הגדול של משחקי המחשב לא כולל אלימות משום סוג, ובוודאי שלא מעודד אותה. אני רוצה לראות מישהו שיטען ברצינות שנגינה ב"גיטר הירו" מעודדת נערים לירות בחבריהם לכיתה. כך גם Diner Dash, הסימס, Spore, סופר מריו גלקסי ופיפא, ואלה הם כמה מהמשחקים הנמכרים והמשוחקים ביותר של השנים האחרונות.

כן, יש גם משחקים אלימים. יש גם משחקים אלימים מאוד מאוד. אבל ההתייחסות למשחקי מחשב כמקשה אחת, גדולה ואלימה, רק מעידה על בורות מוחלטת. קיימים גם סרטים המכילים אלימות מזוויעה, ובכל זאת אף אחד לא טוען באופן גורף ש"קולנוע גורם לאלימות". אמור מעתה: משחקי מחשב אלימים גורמים לאלימות. או שלא.
 
 

משחקים משפיעים עליך.

מי שהעביר פעם שעות במרתון של "טטריס" בוודאי מכיר את ההרגשה - אתה קם, הולך לסלון, ומוצא את עצמך מנסה לסדר בראש את הספה, השידה והשולחן זה על זה בצורה שישלימו שורה. למשחקי מחשב יש נטיה להשתלט על דפוסי המחשבה: כל גיימר בעל רישיון נהיגה יכול להעיד שאחרי מרתון של משחק מרוצים פרוע כמו BurnOut, פתאום מקבלים דחף להיכנס בכח במכוניות גם על הכביש האמיתי. ואחרי מסיבת רשת של Call of Duty שנמשכה כל הלילה, זה כנראה לא יהיה רעיון טוב לדחוף לידו של גיימר אקדח אמיתי ואז לקפוץ מאחורי פינה ולהפתיע אותו.
 
פתאום הכל נראה כמו טטריס (צילומסך, מתוך "הסימפסונס")
 פתאום הכל נראה כמו טטריס (צילומסך, מתוך "הסימפסונס") 
 

אף אחד לא מת ממשחק

אבל לא על ההשפעה קצרת הטווח של המשחק מדברים המתנגדים למשחקים. הטענה שחוזרת בכל פעם מחדש היא שמקרי רצח מזעזעים (וכל רצח הוא הרי מזעזע) נעשו על ידי אנשים ששיחקו במשחקים אלימים והושפעו מהם. הנושא הזה לא נחקר באופן מדעי רציני, וסביר מאוד שגם לא ייחקר לעולם, כי הוא מבוסס כולו על אנקדוטות. "רצח בהשפעת מה שלמד ב-GTA" היא כותרת שטותית בדיוק כמו הסיפור על הילדה בת ה-11 שחילצה את משפחתה ממכונית לאחר תאונה בעקבות מה שלמדה ב-GTA. שתיהן חסרות משמעות. יש הרבה מה לדון בנושא של הצגת האלימות בתקשורת בחברה המודרנית, שבה ילד יכול לראות מראות זוועה בחדשות של שמונה. אבל אין סיבה לבודד את המשחקים מכל היתר. אם הדיסק של GTA היה נשבר, אנשים עלולים לפתוח במקום זה טלויזיה, ולראות שם את "הוסטל" בערוץ הסרטים. זה יהפוך אותם לאזרחים טובים יותר?

חוץ מזה, רוב האנשים יודעים לעשות את ההפרדה בין המשחק לבין המציאות, ולא לתת לאינסטינקטים המשחקיים להשתלט על התנהגותם מחוץ למשחק. לקבוצת האנשים שיודעת לעשות את זה יש כינוי: "מבוגרים".

אנשים שאינם כלולים בקבוצת המבוגרים, שלצורך העניין נקרא להם "ילדים", מתקשים לפעמים לעשות את ההפרדה הזאת (זה בסדר, המצב הזה עובר עם הזמן). למרבה המזל, האנשים האלה גם לא יכולים מבחינה חוקית לנהוג או לאחוז בנשק, כך שניצלנו.

אילו רק מישהו היה בודק בשבילנו את המשחקים ואומר לנו איזה מהם מתאימים לילדים ואיזה מהם לא!

אה, רגע, יש מישהו כזה.
 
סמלי האזהרה על משחקים בתקן האירופי
 סמלי האזהרה על משחקים בתקן האירופי 
 

משחקים מגיעים עם דירוג גיל.

כל משחק שיוצא היום בעולם מגיע עם תוית על האריזה. הצבע והעיצוב המדויקים משתנים בהתאם לארץ הייצור של המשחק: בארה"ב מי שאחראי על הוא גוף בשם ESRB, והם נושאים את האותיות C, E, T, M או A. באירופה יש תקן שונה, שכולל ציון גיל (12+, 7+ וכו') שלו מתאים המשחק. בארץ, הועבר ב-2007 חוק שמחייב משחקים להגיע עם דירוג הגיל לפי התקן האירופי, דבר שלא שינה הרבה לאף אחד כיוון שרוב המשחקים בארץ ממילא מגיעים מאירופה, עם הסימנים עליהם. הרעיון הוא שהורים יבדקו את המשחקים שהם קונים לילד לפני שיחליטו האם הם מתאימים לו והאם לתת לו לשחק בהם.

בתאוריה, כל זה עובד מצוין, אבל במציאות, רוב ההורים לא מודעים לקיומו של החוק הזה, לקיומו של הדירוג בתקן כלשהו, וממילא רוב משתמשי המשחקים בארץ מורידים אותם באינטרנט ולא קונים אותם - כך שהם לא רואים את האריזה, ובטח לא שואלים את ההורים שלהם מה להוריד ומה לא. וזאת בעיה, אבל זו לא בעיה במשחקי מחשב אלא בעיה בחינוך. יש משחקים שלא מתאימים לילדים, בדיוק כפי שיש סרטים וספרים שלא מתאימים לילדים. תפקיד ההורים הוא להשגיח על מה שהילד שלהם צורך.

בתכלס, דירוגי הגיל לא ממש נחוצים, ברוב המקרים. הנה רמז להורים מתלבטים: אם המשחק נקרא "הרוג, חסל והשמד הוכחות", ועל העטיפה שלו רואים אדם מנסר חייזר לשניים ומשפריץ דם לכל עבר - נראה שהוא לא מתאים לילדים. אם למשחק קוראים "בית הצחוק של ברבי" ועל העטיפה יש דובי צעצוע ולבבות, סביר להניח שהוא לא יגרום לבת שלכם לדחפים רצחניים.
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by