ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
בטחון אישי 
מאגר ביומטרי? בכיף! 
 
 מידע זורם בכפות ידיך    צילום: GettyImages    
בטחון אישי |
 

האזרחים בפאניקה: הממשלה מתכננת לאסוף מידע ביומטרי מכל אדם למאגר מרכזי. האם מדובר בצעד מסוכן לקראת הפרה מוחלטת של פרטיותנו, או בפתרון מעשי לבעיות דוחקות?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאגר מידע ביומטרי
 מאגר מידע ביומטרי 
 צילום: אילוסטרציה, GettyImages 
 
הרוחות באינטרנט המקומי סוערות: הממשלה מתכננת להקים מאגר מידע ריכוזי, שיכיל מידע על טביעות האצבעות ותווי הפנים של האזרחים, ולהכריח אותם לתת את המידע הנ"ל. המחוקקים טוענים שהמאגר יפעל לטובת הציבור בתחומים של מלחמה בפשיעה ושל השירותים לאזרח; ארגוני זכויות הפרט זועקים שמדובר בהפרה גסה של זכויות היסוד. מומחים מתריעים מפני סכנות אקזוטיות שמאגר כזה עלול לגרום, ומעל כולם – הטוקבקיסטים המזועזעים שמביעים את חרדותיהם מפני "האח הגדול". אלא שרוב התגובות הללו הן, כמו תמיד, פבלוביות, וגם הדעות המקצועיות יותר מבולבלות לעתים. אז כדאי לנסות ולהבהיר – האם המאגר הזה באמת יהיה כל כך נורא? ומאיזה צד מגיעה הסכנה הגדולה באמת?
 

כל הדברים הטובים

 
אין שום ספק שבשימוש נכון, השילוב של תעודות זהות ביומטריות ושל מאגר מרכזי יכול לסייע במניעה של פשעים שונים, בפענוח של פשעים שבוצעו ובאיתור ולכידת עבריינים למיניהם. כמו כן, כל מי שנזקק לשירותים עירוניים או ממשלתיים כלשהם יודע כמה זמן מתבזבז בנסיעה למוסדות ובהמתנה בתורי-ענק. זיהוי באמינות גבוהה יאפשר העברה של רבים מהשירותים הללו לאינטרנט, והדבר יחסוך לאזרחים המון זמן, כסף ובלגנים. במקביל, כבר כיום הולכים ומתרבים המקרים של גניבת זהות, שקל לבצע אותה דווקא מפני שאמצעי הזיהוי הנוכחיים פרימיטיביים כל-כך. איש לא תמים מספיק כדי להאמין שהמאגר ימגר לחלוטין כל אפשרות לגניבת זהות, אך התהליך יהיה מסובך מאד ולכן גם נדיר.
 

מה יש לכם להסתיר?

המערכת מאובטחת מספיק כדי לא להגיע לידי הציבור?
 המערכת מאובטחת מספיק כדי לא להגיע לידי הציבור? 
 צילום: GettyImages 
 
התומכים בהקמת המאגר, ובמיוחד הטוקבקיסטים שביניהם, טוענים שאדם שומר חוק אינו צריך לחשוש מפני חשיפה של מעשיו. לדבריהם, השכל הישר אומר שאם המאגר נועד למנוע פשיעה, ומישהו מתנגד להקמתו, הרי שאותו אדם מתנגד בעצם למניעת פשיעה – ואיזו סיבה יש לו להתנגד, אלא אם הוא עצמו עבריין? כמובן, יש מקרים בהם אדם לא מעוניין שמעשיו יחשפו אפילו אם הם לגיטימיים בעיני החוק, משום שלא החוק הוא הבעיה אלא תגובת האנשים בסביבתו: החל בהומוסקסואל שאינו מעוניין לצאת מהארון וכלה באדם שמתכנן מסיבת הפתעה. אך כיוון שהמערכת מיועדת לשימוש רשויות אכיפת החוק ולא לעיון הציבור, כל עוד לא בוצע פשע, אין שום סיבה שהמעשים הסודיים הללו יגיעו לידיעת מי שאינו צריך לדעת.

בהתחשב במורכבות הנושא, זוהי טענה פשטנית למדי, אך לא הרבה יותר מקולות שנשמעים לעתים קרובות מהצד השני, שמפריחים ססמאות נוסח "לא רוצה שיידעו עליי הכל" מבלי לנמק או להסביר, למשל, מדוע תעודת הזהות הקיימת נחשבת בעיניהם לגיטימית ואילו המאגר הביומטרי לא. רבים מביעים חשש שטביעות אצבעות תמימות שלהם בזירות פשע יובילו למעצרם ולהרשעתם – תוך התעלמות מהעובדה שאם הן אכן תמימות, לא תהיה בעיה להוכיח זאת לשוטרים או, במקרה הכי גרוע, לצאת זכאים מחמת הספק (וידוע כמה אנשים מזוכים כבר כיום במשפטים למרות עדויות מפלילות בהרבה). ברור גם שהרשויות מודעות לכך, ולא יבזבזו את זמנן במעצר והאשמה של המונים על סמך עדות כזו בלבד.
 
השלטון לא צריך את האצבע שלכם כדי לעקוב אחריכם
 השלטון לא צריך את האצבע שלכם כדי לעקוב אחריכם   צילום: פליקר, JJ & Special K, רשיון CC by 
 
 

סכנות מדומות ואמיתיות

עזבו, כולם עוקבים אחריכם כל הזמן
 עזבו, כולם עוקבים אחריכם כל הזמן 
 צילום: GettyImages 
 
כל אותם אזרחים מודאגים שוכחים עובדה פשוטה אחת: שלטון אינו זקוק למידע ביומטרי כדי לדכא את אזרחיו עד עפר, לעקוב אחר כל צעד שלהם ולעצור אותם – ואפילו "להעלים" אותם – על סמך לא יותר משמועה. לא חסרות דוגמאות היסטוריות לכך. תיאורטית, יכול להיווצר גם מצב הפוך של מדינה שרושמת כל צעד של האזרח, אך מתייחסת אליו בכבוד ומעניקה לו חרויות כמעט בלתי מוגבלות. מה שיקבע את היחס אינו קיומו או אי-קיומו של מאגר, אלא החוק והעמידה בו.

אפרופו, מתנגדים רבים למאגר מתייחסים גם להפרה לכאורה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, סעיף 7 א', לפיו "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו". אך הם אינם מסבירים באיזה אופן מאגר שכזה חודר לפרטיות ולצנעה יותר מכל אמצעי זיהוי אחר נפוץ, כגון רישום שיחות בסלולרי, מעקב פעולות בבנק או בכרטיס האשראי ומאגרי מידע קיימים של משרד הפנים. כל אחד מאלה חודר לפרטיותו של האדם לא פחות מכל מידע ביומטרי שאפשר לאסוף.
 
הבעיה האמיתית היא זליגה של המידע לידיים הלא-נכונות. כל ילד מכיר את מאגר משרד הפנים שדלף לרשת ומכיל נתונים על כל אזרחי ישראל משנת 2006 ואחורה. מה יקרה אם המאגר הביומטרי ייחשף באופן דומה? בשנים האחרונות מדברים רבות על הצורך בתוכנית להגנת עדים. תוכנית שכזו תוכל לשנות את זהותו של אדם בכל המובנים המקובלים ולהסתיר אותו מפני חורשי רעתו, אך היא תתקשה לשנות את טביעות אצבעותיו ואת תווי פניו. אם נתוני המאגר יגיעו לידי גורמי פשיעה, הגנת העדים תאבד את כל כוחה. לדוגמה נוספת, אם סוכן חשאי ישראלי יגיע בזהות בדויה למדינה עוינת, שהצליחה להניח את ידה על המאגר, הוא ייחשף בקלות.

באופן טבעי, האמינות הגבוהה של הזיהוי הביומטרי תפחית מהעירנות של אנשי הביטחון. אם האקר מתוחכם יצליח לפרוץ למאגר ולהחליף, נניח, בין פרטים של מחבל לפרטיו של איש אבטחה בכיר, אותו מחבל יוכל לעבור דרך כל מנגנוני ההגנה בקלות גדולה בהרבה משהוא מסוגל כיום. המחוקקים מרגיעים בהבטחה שהמידע יישמר בסודיות מרבית ותחת הגנה כבדה, על ידי רשות מיוחדת. עד כמה אפשר לסמוך על הצהרות כאלה? שאלה מצוינת.
 
הפחד מזליגת מידע והחלפתו על ידי האקרים
 הפחד מזליגת מידע והחלפתו על ידי האקרים   צילום: ASAP Images 
 

הסכנה הכי אמיתית

אנחנו מפיצים על עצמנו מידע בלי חשבון
 אנחנו מפיצים על עצמנו מידע בלי חשבון 
 צילום: ASAP Images 
 
העיסוק הלוהט במאגר משכיח, ואולי נועד להשכיח, שתי בעיות חריפות ועמוקות הרבה יותר, שהמאגר הוא רק הסימפטום להן. הראשונה היא שבישראל של היום, מסתבר שהאזרח כלל אינו סומך על נבחריו אף על פי שהוא זה שהעלה אותם לשלטון. בדמוקרטיה כמו ישראל, "המדינה" לא אמורה להיתפס כגוף זר ועוין אלא כרצון העם עצמו, והעובדה שהמצב בפועל שונה מעידה יותר מכל על בעיה מתמשכת במודעות הפוליטית של האזרחים. כל עוד זו מתקיימת עלולים להתחולל דברים חמורים הרבה יותר מהמאגר הביומטרי, והמלחמה בו עשויה להיות בזבוז אנרגיה שחיונית למאבק החשוב באמת.

הבעיה הנוספת היא שהמאגר הוא שק חבטות נוח לזעם נגד "הממסד", בזמן שכמעט כל אזרח כיום מפיץ ברצון ובלי חשבון מידע על עצמו. כל מי שעונה לסקרים בכנות, מוסר את פרטיו לצורך הגרלה או מבצע, משקיע בכרטיס אישי באתר הכרויות, כותב בלוג אישי או מבצע שיחות קולניות בסלולרי במקומות הומי-אדם, משחרר כמויות אדירות של מידע פרטי ביותר. למשל, ידוע שבמקומות עבודה מסוימים בוחנים את ההיסטוריה של מועמדים לעבודה באינטרנט, וכל אתר מעריצים או עמוד בית שטותי שפתחו בגיל ארבע-עשרה נבדק בדקדקנות. ובאיזו קלות הציבור מוחל על הפלישה לפרטיותם של אישי ציבור וסלבריטאים? נכון, חלקם מזמינים זאת מטעמים של יחסי ציבור, אבל לא כולם ולא כל הזמן. בהינתן קלות-הראש הזו כלפי מידע פרטי, של האדם עצמו ושל אחרים, קשה להאמין שהמאגר הביומטרי יסכן את פרטיותו של האזרח הממוצע יותר משהוא מסכן אותה ממילא בעצמו. אלא שבניגוד לבלוגים ולפפראצים, הרישום הביומטרי יכול לתרום לבטחונו של האזרח ולהקל על חייו. בהינתן כל השיקולים נ"ל, אולי לא כדאי למהר ולפסול אותו על הסף.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by