ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
דבקה, סיפור מלחמה 
 
 הם לא מ-פ-ח-דים! (מתוך חוברת פיקוד העורף)   
 
עידו קינן

איך הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב את המלחמה: עורך אתר הסקופים הבטחוניים חושב שמשקרים לנו כשאומרים שאין מה להילחץ, ונערך לגרוע מכל

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ככה היא רוצה, ביום של הפצצה. דבקה
 ככה היא רוצה, ביום של הפצצה. דבקה   
שעון עומד מדייק פעמיים ביום. לפעמים נראה שאתר דבקה עובד בשיטה דומה: אם יכתבו שם כל יום שהמלחמה תפרוץ הערב, מתישהו זה יהיה חייב להיות נכון, וכשזה יקרה, הם יוכלו לכתוב "כפי שפורסם לראשונה בדבקה". אבל מעבר לטעויות, שקורות בכל כלי תקשורת בתדירות זו או אחרת, יש לעורך האתר, גיורא שמיס, אידיאולוגיה ברורה: הציבור לא מטומטם, והוא יכול להתמודד עם המציאות הקשה.

"אנחנו פחות אופטימיים ממה שמערכת הביטחון הרשמית והממשלה אומרים", מסרב שמיס להרגיע, ומספר על מודעה במהדורה האנגלית של "הארץ", בה ממליץ משרד החוץ הבריטי לאזרחים בריטיים לא להישאר בישראל, ומזהיר מפני אירועים ש"עלולים לערב נשק כימי וביולוגי". גם בתור אדם מן השורה, ולא עיתונאי, שמיס אומר שאזהרה כזאת לא משאירה אותו אופטימי. לדבריו, "לנו ידוע שמירב הסיכויים שהמלחמה תתחיל עוד הלילה".

המלחמה, מודה שמיס, טובה לעסקים: "אתמול עמדנו בפני בעיות קשות מאוד בכניסה לאתר – היתה זרימה מסיבית. בסביבות 17:00-18:00 הורדנו את המודעות באנגלית ובעברית כדי לאפשר למידע לזרום, והחזרנו אותן מאוחר יותר. אתמול היו לנו 286 אלף כניסות, 205 אלף מחו"ל והשאר מהארץ. אם חס וחלילה לא מעדכנים את האתר שעה-שעה וחצי, מיד יש זרם של אימיילים, 'נרדמתם?', 'למה אתם לא מעדכנים?'". בחמשת הימים האחרונים אני מתקשה לחשוב שישנתי יותר משלוש שעות רצוף".
 
 
ההכנות למלחמה לא פסחו על צוות דבקה, שבסיסו (שמיס ועורכת המהדורה האנגלית, דיאנה שלם) ממוקם בירושלים: "הכנו לנו מערכות מחשבים מקבילות במקומות אחרים בארץ, וסידרנו אספקת חשמל עצמית וקשר טלפוני לווייני. אם לא יהיו רשתות טלפונים וחשמל, אנחנו נפעיל את המערכות האלה". בכל מקרה, מבטיח שמיס, הוא את ירושלים לא עוזב.

אבל למרות הביקוש הגדול למה שהוא מוכר (האתר נגיש חינם; הניוזלטר השבועי עולה 120 דולר ל-48 גליונות), שמיס לא מרוצה: "ראיתי כתוב בעיתון: 'קצין בכיר אמר לכתבנו, שבמלחמה הזאת אנחנו נשב בטריבונה'. אני חושב שזה משפט שיש בו זלזול בדעת הקהל. לא יכול להיות שבתשע בערב יגידו לא להכין את החדרים האטומים, ובתשע בבוקר יגידו כן להכין. זה פסיכולוגיה של כיתה א'. זה כמו להגיד לילד, 'תקנה עשר מחברות, אבל בעצם תקנה רק את העטיפות למחברות, ואנחנו נגיד לך מתי לקנות את המחברות'. אני חושב שזה נובע מגישה של אנשים שאין להם אמונה בציבור, שחושבים שהוא היסטרי ושהם מפקחים עליו. אני חושב שאנחנו עוברים דברים לא קלים, ורוב האנשים מגלים בגרות. יש להם רמת אינטליגנציה גבוהה, ולא צריך לדבר אליהם כמו ילדים בכיתה א'. זה היה ככה ב-91', וזה חוזר עכשיו".

אתה חושב שהגישה שלך נובעת מזה שאתה באינטרנט, לא חלק מהעיתונות הממוסדת?
"אני רק יודע שעיתונאי צריך לעשות את עבודתו בצורה רצינית, ולא רק דרך המקורות שלו. זו עבודת שטח. אני חושב שאנחנו מבצעים את העבודה בצורה מקצועית. לא רוצה להיכנס להגדרות 'ממסדים' וכל מיני דברים כאלה. אנחנו לא תלויים במקורות ולא באף אחד בצורה כלכלית. זה מה שלימדו אותי מגיל 14.5 לעבוד בעיתונות. העיתונאי הוא הפרט האחרון במערכת. הקורא, הידיעה שמוגשת לו, התוכן והצורה בה הדברים מוגשים – עם פירוט והסברים – זה כלל יסודי בכל עיתונות בעולם. אני מתקשה לראות את זה בארץ. אולי כמה בודדים".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by