ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
ראש הנשה 
שנהיה לראש ולא לזנב 
 
 שנהיה לראש, ולא של חסה    צילום: GettyImages    
ראש הנשה |
 
דורון פישלר

בתחומי הטכנולוגיה, ישראל היא שילוב משונה של ראש וזנב, הצטיינות ופיגור. כתבה לראש השנה בתקווה לקצת יותר ראשים ופחות זנבות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"שנהיה לראש ולא לזנב", ככה מברכים אותנו כל שנה, בלי לשאול מה אנחנו בעצם מעדיפים. תנו קצת יותר פרטים: על איזה ראש מדובר, בעצם? לשועלים או לאריות? ומה כל כך רע בלהיות זנב? יש זנבות די מגניבים. אנחנו מעדיפים להיות זנב של קנגרו מאשר ראש של חסה. ובכל מקרה, זה לא משנה: הרי אנחנו תמיד גם ראש, וגם זנב, וגם כמה איברים פנימיים באמצע כשבמיוחד בתחום הטכנולוגיה, ישראל היא שילוב תמוה של ראש וזנב, הצטיינות ופיגור.

 

ראש: סטארט-אפ

מודו. בקרוב נדע איך זה ייגמר
 מודו. בקרוב נדע איך זה ייגמר 
 צילום: יח"צ 
 
נכון, בחודשים האחרונים אנחנו שומעים פחות מהרגיל את המשפט "חברת סטארט-אפ ישראלית נרכשה בעשרות מיליוני דולרים", אבל זה נובע בעיקר מכך שהכלכלה העולמית הלכה לעזאזל באופן זמני. בתחום חברות הטכנולוגיה שמתחילות בקטן והופכות, אם יש להן הרבה מזל, למשהו ענק – ישראל היתה ונשארה מלכת העולם. בין אם אלה פרויקטים זעירים באמת של שני אנשים, מחשב ורעיון טוב (כמו "פוקסיטיונס" שנמכרה ליאהו במשהו סביב עשרים מיליון דולר) או פרויקטי ענק שלך תדע איפה הם ייגמרו (כמו מודו, שגורלה עדיין לא ידוע), ישראל מייצרת יותר כאלה מכל מקום אחר בעולם. רק לשם הפרספקטיבה: המתחרה הגדולה ביותר שקמה לישראל בתחום הזה לאחרונה היא הודו. בהודו יש מיליארד בני אדם. בישראל יש הרבה חול.
 

זנב: אייפון

 
אוקיי, אז שמישהו יסביר שוב, ולאט, למה אין אייפון בארץ. כלומר, כזה שאפשר לקנות בארץ, באופן חוקי, במחיר סביר (200 דולר? בסדר מבחינתנו), עם תמיכה בעברית ותמיכה מאפל. בירדן, במצרים ובבוצוואנה אפשר לקנות אייפון מקומי. אצלנו לא. עם פתיחת חנות אפל הרשמית הראשונה בארץ (חנות. רשמית. אפל. בארץ), אמר מנכ"ל iDigital, נציגת החברה בארץ, שהוא לא הולך לדבר על האייפון ושאם יש לנו בעיה עם זה שנשאל את סטיב ג'ובס. סטיב ג'ובס לא עונה לנו לטלפונים, ואנחנו בספק אם גם הוא יודע את התשובה.

כמובן, האייפון הוא רק מוצר אחד, והוא רק דוגמה אחת לבעיה. הרבה מוצרים נתקעים בדרך לארץ, משום מה, ומשאירים את הישראלים חובבי הגאג'טים והטכנולוגיה להסתמך על הדודים באמריקה. נכון, אנחנו ארץ קטנה (מוקפת אויבים) אבל כמה זמן עוד אפשר להשתמש בתירוץ הזה? אנחנו ארץ קטנה וטכנולוגית עם שפם גדול, וחוץ מזה – גם דנמרק היא ארץ קטנה. מישהו נוסע לדנמרק בקרוב?
 
שפם גדול
 שפם גדול   צילום: עמיר פרץ, אתר הכנסת 
 
 

ראש: אינטרנט

חושי העכביש שלנו אומרים לנו שיש לכם חיבור אינטרנט
 חושי העכביש שלנו אומרים לנו שיש לכם חיבור אינטרנט 
 צילום: GettyImages 
 
אם אתם קוראים את המילים האלה, אנחנו כבר יודעים עליכם כמה דברים: כנראה יש לכם מחשב ואתם מחוברים לאינטרנט, ככל הנראה באינטרנט מהיר (כמו כן יש לכם מסך תקין, הראיה שלכם טובה, אתם יודעים עברית ואמרו לכם "שנה טובה" לפחות פעם אחת ביומיים האחרונים). כל אלה אינם מובנים מאליהם - ואנחנו לא מדברים כאן דווקא על אנשי העולם השלישי נטול המחשבים והאורז, שרק מחכים שאיזה ארגון צדקה יבוא וייתן מחשב לכל ילד. תתפלאו, גם ביחס לעולם המערבי אנחנו דווקא מרושתים היטב. הישראלים מבלים בממוצע יותר שעות מול האינטרנט מאשר האמריקאים, הבריטים או אפילו היפנים. נכון, חלק גדול מהשעות האלה משמש לכתיבת טוקבקים מטומטים, הצבעות ל"כוכב נולד" וקיטורים על כך שעדיין אין פה אייפון, אבל עדיין. תשתית האינטרנט המהיר בארץ היא משהו שתושבי מקומות רבים בעולם (שהם לא סן פרנסיסקו) יכולים רק לקנא בו.
 

זנב: גיימינג

משחקי מחשב זה לא רק פק-מן. בעצם, זה גם לא רק סימס
 משחקי מחשב זה לא רק פק-מן. בעצם, זה גם לא רק סימס 
 צילום: יח"צ 
 
מבזק חדשות: בנקודה כלשהי ב-30 השנה האחרונות, משחקי מחשב ווידאו (בעיקר וידאו, האמת) הפסיקו להיות עניין לילדים בני שש והפכו לתעשיית ענק שמגלגלת מיליארדים רבים בשנה, חדרה כמעט לכל בית אב, מעסיקה אנשים בכל גיל ומייצרת גיבורי תרבות בקצב מסחרר. הגיימינג הוא חלק חשוב מתרבות הפופ, בדיוק כמו הטלויזיה, הקולנוע או המוזיקה. כלומר, בשאר העולם. בארץ, היחס לגיימינג נשאר תקוע ב-1982, כשמלבד קומץ קטן יחסית של גיימרים, רובם הגדול לפני גיוס, הציבור אפילו לא מודע לקיומו של העולם הזה. אם תבקש מאנשים ברחוב לתת לך שמות של משחקי מחשב, תשמע "פאק-מן" יותר מכל שם אחר. מבין שלוש קונסולות המשחקים המובילות, שתיים לא מיובאות לארץ באופן רשמי (אם כי לא בעיה גדולה להשיג אותן), וכדי להשתמש בשירותי האונליין של הקונסולות צריך כל מיני עיקופים חצי-פיראטיים. שוק המשחקים כעסק כלכלי כמעט שלא קיים - המשחקים יקרים פחד, כי הם לא נמכרים, כי ממילא כולם מורידים, כי המשחקים יקרים פחד – וחוזר חלילה.
 

ראש: מחקר מדעי

יש דבר כזה, מחקר מדעי. באמת. בעולם שבו ידיעה על מחקר מדעי לא מגיעה לכותרות הראשיות כל עוד מישהו לא טוען שהוא עומד להשמיד את העולם, קצת קשה לשים לב, אבל זה קיים. מדענים, בניגוד ליזמי סטארט-אפ או לכוכבי טלנובלות, הם בדרך כלל לא צעירים או סקסיים ולא מרוויחים מאות מיליוני דולרים, אבל איפשהו, מתחת לכותרות, במחתרת, הם עובדים, והרבה. ישראל מדורגת כבר שנים רבות במקומות הראשונים במספר ובאיכות המחקרים המדעיים המתפרסמים בה. מצד שני, לאור מצב החינוך שלנו, כדאי שנהנה מהסטטיסטיקות האלה כל עוד אפשר, כי בעוד כמה שנים זה הולך להשתנות.
 

זנב: פיראטיות

פיראטיות
 פיראטיות 
 צילום: GettyImages 
 
פעם, ישראל היתה "מדינה של דיסקט אחד". מאז המצב השתנה. היום כבר אף אחד לא משתמש בדיסקטים.

נכון, היום הרעיון של קנית תוכנה חוקית כבר לא נשמע היום מופרך לחלוטין כפי שהיה עד לא-כל-כך מזמן. ועדיין, ישראל מככבת ברשימת המדינות ה"סובלות" מנגע הפיראטיות. על תחום המשחקים, שבו הפיראטיות היא הנורמה והאופציה החוקית היא כמעט איזוטרית, כבר דיברנו; אבל גם במוזיקה, סרטים, תוכנות, וכל דבר אחר שאפשר להעתיק בחינם, ישראל לא קוטלת קנים. זה לא שבשאר העולם אין פיראטיות, אבל במדינות מפותחות אחרות הצליחו כבר להרגיל את הציבור לכך שהאפשרויות החוקיות (iTunes, Hulu, Steam) הן הנוחות והמקובלות יותר לשימוש, והפיראטיות זה בעיקר ל"האקרים". יעני, אנשים שמבינים במחשבים ושלא שמים על החוק. אצלנו כולם מבינים במחשבים ולא שמים על החוק, וגם אין אצלנו iTunes, או Hulu.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by