ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
סרטונים ויראלים 
קמפיין גורילה 
 
  צילום: GettyImages    
סרטונים ויראלים |
 
TheMarker

חלק ממשרדי האינטראקטיב בישראל בטוחים שפיצחו את נוסחת הוויראליות. אז זהו, שלא

 
 
 
 
 
 
 
 
 
זמן קצר לאחר שמכר את החברה שייסד, התבקש היזם אלכס סירוטה להגדיר את סוד קסמה של הוויראליות: תשובתו היתה: "מי שמפצח את הוויראליות, מפצח את הטבע האנושי". האחים סירוטה, נזכיר, יסדו את חברת פוקסי טיונז, תוסף מוסיקלי לדפדפן שנמכר ליאהו תמורת סכום שהוערך ב-30-40 מיליון דולר. בזמן המכירה, לחברה כמעט לא היו הכנסות וגם לא מודל עסקי, אבל היו לה מיליוני גולשים נלהבים שהשתמשו בתוכנה והעבירו אותה לעוד ועוד גולשים.

יוסי ורדי, אחד מהמשקיעים בפוקסי טיונז, ומי שחתום על אחת ההצלחות הוויראליות הגדולות בהיסטוריה של האינטרנט - ICQ - אמר בהקשר זה באותו ראיון כי "היכולת לייצר מוצר שיזכה להצלחה ויראלית היא כישרון נדיר ומולד". כאשר נשאל האם יש נוסחה להצלחה ויראלית ענה ורדי: " זה מסוג הדברים שאי אפשר לתת להם נוסחאות. זה כמו לנסות לכתוב מדריך לכתיבת סימפוניה נהדרת או ליצירת ציור נפלא".
 

כישרון? אל תצחיקו

קידום אגרסיבי כדי לשפר את הסיכויים לזכות בבאזז
 קידום אגרסיבי כדי לשפר את הסיכויים לזכות בבאזז 
 צילום: GettyImages 
 
כישרון נדיר? פיצוח הטבע האנושי? הצחקתם את משרדי האינטראקטיב הישראליים. אם לשפוט על-פי מספר הקמפיינים ה"וויראליים" ששוטפים את הרשת בזמן האחרון, הם כבר מזמן פיצחו את הנוסחה. הדוגמאות האחרונות, בין היתר, הן אתר שהוקם לחברה המספקת שירות סנסציוני לכאורה של שירותי הורות, שהתברר כקמפיין "גרילה" עבור קופת חולים כללית; סוני אריקסון שבחרה לקדם מכשיר שלה באמצעות סרטון "ויראלי" בכיכובו של אייל ברקוביץ' אשר לכאורה מכשירו נגנב; או המשביר לצרכן שקידם מבצע באמצעות תזכיר בכתב יד שלכאורה "דלף" משולחן ההנהלה והופץ במייל, והדוגמאות עוד רבות.

בכל הקמפיינים הללו הדינמיקה דומה: הסרטון, המייל או האתר מועלים לאוויר ומופצים ללא זהות המפרסם או כביכול ללא ידיעתו. במקרה הטוב הם מעוררים הד מסוים על ידי גולשים ערניים, במקרה הרע הם מקודמים באגרסיביות באתרים חברתיים על מנת "לעזור" להד הזה לקרות, ובמקרה הרע במיוחד, החברה עצמה היא זו שתכתוב את הטוקבקים ותייצר את אותו באזז מיוחל, ואז תראה למנכ"ל בגאווה את השיחה הסוערת שמתקיימת סביב הקמפיין המקורי שלו.

כעבור זמן מה, כאשר חשים יוצרי הקמפיין כי הבשילה העת - "נחשף" הגימיק שיווקי בקול תרועה רמה ותקשורתית. או אז השמחה רבה, וכולם מרוצים וטופחים לעצמם על השכם: המפרסם, גם כי זכה לכותרות ובעיקר הוא סבור כי הוא נתפס כחדשני לעילא, ומשרד הפרסום, ובכן, מאותן סיבות בדיוק, רק בסדר הפוך.
 

משרדי הפרסום מרמים

 
אלא שבתוך החגיגה הזאת של "איך שיחקנו אותה והבאנו קמפיין באינטרנט במינימום עלות", נדחק הצידה גורם אחד קטן, פעוט: הגולש, שכל המסיבה השיווקית הזאת מתקיימת על חשבונו ומנצלת את תמימותו. זאת, מתוך הנחה מובלעת כי כאשר תתברר האמת, ישטוף את הגולש גל של אהדה למותג הכה חדשני, מתובל בהערכה (רוויה בהומור עצמי) ליצירתיות הפרסומית שהצליחה להפיל אותו בפח.

אלא שמטרות לחוד ותוצאות לחוד. בפועל, לא בטוח כלל שכאשר יגלו הגולשים את האמת יגיבו דווקא באושר ובאהבה אינסופית, וגם לא בצחוק מפרגן. האמת, ולא משנה בכמה באזז-וורדס תיעטף, היא כי קמפיינים אלה שוללים את זכות הבחירה מהגולש - האם להקליק על באנר, להיכנס ביודעין לאתר פרסומי או לאשר קבלת מיילים שיווקיים. הגולשים, שגם כך חשופים לאינספור פרסומות ומסרים שיווקיים, לוקחים על כורחם חלק בתהליכים שיווקיים שאין הם מודעים אליהם, וכאשר יתברר להם כי נפלו קורבן לתעלול פרסומי, יש סיכויים טובים לכך שיחושו דווקא מרומים, מוטרדים ומעוצבנים - ובצדק. עבודה בעיניים, אין דרך יפה לומר זאת, פשוט איננה קריאיטיב מוצלח.
 
 
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by