ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
מגזין חיים ברשת 
אאוטסורסינג לילדים? 
 
מגזין חיים ברשת |
 
עידו גנדל

אתר חדש מציע לכאורה שירותי אאוטסורסינג לתפקידי הורים מסורתיים: שחקן שיקריא לילד סיפור לפני השינה, מאבטח שייצא איתו לטיולים וכו'. אלא שכל הסימנים מצביעים על כך שמדובר בקמפיין שיווקי. עידו גנדל כועס, ומסביר למה המפרסמים טרולים, שדופקים לו את הגלישה בפורומים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עמוס קידר, לכאורה מייסד חברת Kidsourcing
 עמוס קידר, לכאורה מייסד חברת Kidsourcing 
 צילום: צילומסך מתוך האתר 
 
כשנתקלתי באתר הבא, שפורסם בימים האחרונים בפורומי הורות ובאתרים שונים, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, ועל מי – על האנשים שמאחורי המיזם המופרך, או על החברה המודרנית, שהגיעה למצב שבו כבר קשה לדעת אם מדובר בבדיחה או בשירות אמיתי.

כאשר אני מבצע מיקור חוץ (Outsourcing), אני משלם למישהו אחר כדי שיעבוד במקומי. כל עוד המחיר שאני משלם לו עבור העבודה נמוך מהמחיר שאני מקבל מהלקוח, או מהעלות של ביצוע אותה עבודה בעצמי - הרווחתי. זו הסיבה שכאשר אנחנו קונים מחשב של חברה יפנית, למשל, מתברר שהחלקים שלו יוצרו בסין והורכבו במלזיה, התוכנות שמותקנות בו תוכנתו על ידי הודים, לאנשי שירות הלקוחות העולמי יש מבטא פולינזי תמוה והתיקונים נעשים במעבדה אלמונית באיזור תעשיה נידח בארץ. לא כל תשלום עבור עבודה נחשב מיקור חוץ - רק עבור עבודות שהמזמין אמור להיות מסוגל לבצע בעצמו, כמו למשל לנהל את ספרי החשבונות או, אם נעבור לעולם תוכן אחר לגמרי, לשבת עם הילד ולהקריא לו סיפור לפני השינה.
 
 
גילוי נאות: יש לי ילד בן שנה, וכיוון שאני מעורב מטבע הדברים בתחום, אני נדהם בכל פעם מחדש לגלות עד כמה הורים מסוימים, שפויים מכל בחינה אחרת, מוכנים ואף שמחים להסיר מעצמם אחריות ולצמצם ככל האפשר את המעורבות שלהם בחיי הילדים, הרבה מעבר לכורח הנסיבות של הורים עובדים. זה מתחיל בקלטות וצעצועים "התפתחותיים" שמתיימרים לפתח את כישורי השפה של העולל (הרי נוח יותר לתת לו לבהות במסך במקום, נניח, לדבר איתו), ממשיך במשפחתונים לגילאי אפס ומעלה שפועלים עד לשעות מאוחרות, ומגיע עד למחאות קולניות נגד משחיתי הנוער האולטימטיביים, הלא הם האינטרנט והטלוויזיה (כי ממי נשאר לילדים ללמוד, אחרי שההורים ניתקו כל קשר?). כעת נכנס לתמונה גם אתר KidSourcing, שמציע לכאורה שירותים בתשלום שמנתקים את הקשרים האחרונים בין ההורים לילדיהם: שחקן תיאטרון מנוסה יספר לילד סיפור לפני השינה, יוצא יחידה קרבית ילווה אותו בטיולים שנתיים, הוא יקבל הסבר "איך באתי לעולם" מפסיכולוגית, או סתם יישב עם סטודנטית לפסיכולוגיה שתקשיב לו במשך שעה וחצי (225 ש"ח). כדי שההורים לא ירגישו מנותקים חלילה, צוות האתר מבטיח לנסח תקצירים וסיכומי פגישות עבור ההורים ולצלם את הילד בפעולה.

השאלה שכולם שואלים את עצמם היא: האם זה רציני? כל הסימנים מצביעים על כך שהתשובה שלילית. "עמוס קידר", מייסד חברת Kidsourcing (לפחות על פי האתר), הפציע ברשתות החברתיות ובאינטרנט בכלל בתחילת אוגוסט והחל להפיץ את בשורתו, תחילה בטפטוף עדין ואז במלוא העוצמה עם עליית האתר. לטענתו יש לו שלושה ילדים בגילאי 3, 9 ו-12, אך בתמונות המלוקקות שעל שולחנו (המופיעות גם בסרטון התדמית המלוקק לא פחות), מופיעים שלושה ילדים גדולים. גם התואר השני, עליו הצהיר בקפה דה-מרקר, הצטמצם לתואר ראשון באתר החברה. את "פרופסור אהרן שור", שמוכיח – כמו כל שאר המשתתפים באותו סרט – יכולות משחק-יתר מפליגות, לא הצלחתי למצוא בשום מקום אחר וגם ספרו, "חינוך מודרני", לא נמצא בשום קטלוג ספרים בו חיפשתי, כולל זה האוניברסיטאי הארצי. מעניין גם שתוך זמן קצר כל-כך נמצאה לקוחה ותיקה, מרוצה ופוטוגנית ("טלי שוהם") שתסכים להצטלם ולהעיד על איכות השירות.
 
שירותי החברה
 שירותי החברה   צילום: צילומסך מתוך האתר 
 

המסקנה: קמפיין ויראלי של טרולי רשת

איך הרעיון לעשות מיקור חוץ לסיפור לפני השינה הפך לגיטימי?
 איך הרעיון לעשות מיקור חוץ לסיפור לפני השינה הפך לגיטימי? 
 צילום: GettyImages 
 
מי שיטרח לחפש ימצא עוד כהנה וכהנה סתירות משעשעות, והמסקנה היא חד משמעית: לא מדובר בעסק אמיתי אלא בטיזר פרובוקטיבי, קמפיין ויראלי מתוכנן היטב שנועד להלהיט את הרוחות וליצור התעניינות ציבורית רחבה באתר, מוצר או שירות שונים לגמרי, שבוודאי ייחשפו בקרוב.

לפחות מבחינה אחת, הקמפיין הצליח: הנה, הוא הגיע ל-nana10. אבל הוא מעלה שתי שאלות מטרידות מאד: השאלה הראשונה היא, כאמור, איך הגיעה החברה המערבית למצב שבו רעיון שכזה נתפס, לפחות בעיני חלק מהאנשים, כלגיטימי. זו שאלה מרתקת, אבל לא ממש קשורה למחשבים ולטכנולוגיה. השאלה השניה והרלוונטית יותר היא זו: מה יהיה הסוף? הרשת היתה מאז ומתמיד כר פורה למתיחות, מידע כוזב והטרדות מכל הסוגים, אך אלה הגיעו בעיקר מטעם אנשים פרטיים ולהנאתם החולנית. כעת, לאט אבל בטוח, גורמים עם אינטרסים כלכליים פורצים את גבולות הבאנרים ומודעות הטקסט ומשתלטים על כל חלקה טובה, תוך התעלמות מכללי האתיקה והנימוס הבסיסיים, כמו הגרועים שבטרולי הפורומים והצ'אטים.

אם אני, כהורה, רוצה להיכנס לפורום הורים כדי לקבל עצות ורעיונות, איך אני יכול לדעת שאני מדבר עם אנשים אמיתיים ולא עם אנשי מכירות במסווה? למה השאלה הלגיטימית שלי צריכה להידחק לארכיון הפורום ולא לקבל תשובה, בזמן שכולם עסוקים במענה לפרובוקציה מטופשת של משרד פרסום?
 
 

טשטוש ההבדל בין מפרסם לגולש בפורומים

נכון להיום, עדיין יש דרכים להבדיל בין מקורות מידע אמיתיים ופרסומיים. כאשר משתמש חדש מופיע בפורום וממליץ על משהו שעולה כסף, תמיד יהיה מי שיבדוק ויבשר לכולם שאותו משתמש נרשם רק אתמול למערכת ושכדאי לקחת את דבריו בערבון מוגבל. משרדי הפרסום עדיין מחוברים מדי למסורת של הפרסום הישיר והמיידי, ויעיד על כך האתר של Kidsourcing. אלא שבמירוץ החימוש בין הצרכנים למפרסמים, לא רחוק היום שבו נראה חפרפרות של ממש, סוכנים רדומים שזו תהיה עבודתם: להשתתף לאורך זמן בפורומים וצ'אטים רבים, תחת זהויות שונות כמובן, ולמכור זהויות אלה לצורך פרסום לכל המרבה במחיר. אז באמת אפשר יהיה, כמו שאומרים, לסגור את האינטרנט וללכת הביתה. אולי ככה יתפנה לנו קצת זמן להקריא לילדים סיפור לפני השינה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by