ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
לתרבות הישראלית יש אימייל 

לתרבות הישראלית יש אימייל

 
 
גדי שמשון

לא רק לתחת, כמאמר המשורר, יש היגד תרבותי משל עצמו, גם הרשת הישראלית מנסה. זה יצליח. פעם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אין ממה לפחד?
 אין ממה לפחד?   
את רוב העבודות של יעל אלרוד אתם מכירים, מדרך הטבע. וזה כי אלרוד, בוגרת מחול בתלמה ילין וקולנוע בסם שפיגל, היא במאית פרסומות עסוקה (והנה מגיע הגילוי הנאות – היא נשואה לחבר שלי). אלרוד יצרה לאחרונה את "suspense is in the air", יצירת וידיאו-ארט קצרה, העוסקת בשילוב הבלתי אפשרי שיוצרת חווית הטיסה לחו"ל – הציפיה לחופשה אידילית והדרך אליה במטוסי סילון מודרניים, הרוויה בחרדות שהתעוררו מאז ה-11 בספטמבר, חרדות שלא משוככות על ידי עלוני הדרכה לשעת חירום מדוגמים ודיילת בלונדינית, מדוגמת אף היא.

היצירה, הכוללת גם את הסיוט הקולקטיבי של מטוס הנכנס בתאומים של עזריאלי באותה שפה ויזואלית מתקתקה של פרסומות, הוקרנה לפני מספר שבועות באירוע "פובידיליה", שנערך לרגל צאת ספר בשם זה. כמקובל בכל מה שידם הארוכם של אנשי היחס"צ לא טיפלה בו, גרר האירוע כמה שורות קצרות להפליא במדורי התרבות, ונגמר. הוידיאו-ארט עצמו נגיש דרך האינטרנט, באתר "קונספציה", שבאופן די עקרוני ונלבב נותן במה ללא מעט יוצרים שטרם חוללו על ידי אותה ידם הארוכה.
 
אני כולי ישראלי?
 אני כולי ישראלי?   
צ'קליסט למינימום חובות תרבותיות בטקסט עד כה: יוצרת, יצירה, עולם הפרסום, אלטרנטיב או איך שקוראים לזה, להם, גילוי נאות ברוח הזמן וקצת פוסט-מודרניזם לייט. כל אלו יכלו אולי להשתלב בצורה אורגנית יותר, קצת פחות דחוסה, אבל העיקר שיש את מצרכי היסוד בכל טקסט עם מינימום היומרה לדיון תרבותי. זה לא הרבה, אבל במציאות בה ההיגד התרבותי המשמעותי ביותר הוא הפגנת היוצרים מול הבית של הניר-מוזסים, זה אמור להספיק. ורגע, נוסיף את האינטרנט: לא רק שאתם קוראים את זה באינטרנט, הנה ההערה המתבקשת על אותו כותב תגובות מניאק שעובר באדיקות על כל מילה שלי, ולהתלונן שזה משעמם אותו. עקרונית, אפשר לסיים את הטור כאן.

הטור הזה התכוון להיות הצעד הראשון במסע בן אלף מילין, או לפחות ת"ק פרסאות, סביב השאלה האם הרשת הפכה כבר לחלק מהשיח התרבותי במדינה. יש כוונה לנווט את המסע הזה בלי לעבור בתחנות "במה חדשה", "האייל הקורא" והשיר ההוא של דודי לוי, הפעם. עצירה לסנדביץ' בתחנות התרבוש המוצהרות ברשת, "וואלה תרבות" והאפיגון בגיל החביון שלה, "מיקסר" של נענע, תישקל באהדה (/// הערה לעצמי: האם להשאיר את העקיצה למיקסר, בהנחה שאני רוצה להמשיך לכתוב שם?). זה תוכנן להיות, וזה יהיה, זיון שכל ארוך ואיטי כנגד הקיר, שמדי פעם נשוב אליו בטורים הבאים.

העיתונאי והסופר שי גולדן החל לפרסם בוואלה תרבות, והיה הכותב הראשון שהחל באינטרנט ונלקח לעיתונות המיינסטרים הכתובה, ידיעות אחרונות. הוא חזר מהפלירט עם העתונות הכתובה, וכיום עורך וכותב בוואלה. בדבריו אפשר לשמוע הד ברור ומריר לעובדה שמחוץ לרשת לא היו מאפשרים לו לפרסם טקסט כמו זה שפרסם השבוע על אריק שרון.
 
 
גולדן: "אין תרבות אינטרנט בישראל. להוציא כמה דמויות עם תעוזה ומעוף שמתוות דרך (גיא אסיף בוואלה! הוא הדוגמא הכי טובה, או עוזי וייל בנענע, שפירמט את המוצר העיתונאי שלו למדיום הנכון). מרבית השיח התרבותי האינטרנטי מתקיים בין הכותבים לעצמם ומספר מצומצם של טוקבקיסטים, חלקם מעורערים בנפשם וממילא דמויות שוליים תרבותיות חסרות היגד של ממש.

"המדיום האינטרנטי, בגלל רוחב מנעד התכנים שלו (להוציא בתי אבות כמו YNET, קנטינה צה"לית לכל דבר, במסווה של היפר זול - כך או כך, מדובר בחרא של אתר ובחרא של היגד תרבותי ועיתונאי) מאפשר פופ-אפ'ס של תופעות תרבותיות קיצוניות, סגנונות כתיבה ונוסחי שיח חדשים. אבל, הם מעידים יותר על הכותבים והעורכים ולא מחלחלים לשיח העיתונאי הרחב יותר, להוציא מקרים בהם יש מעבר מהאינטרנט לכתובה, ואז אפשר לסמן תופעה ספציפית של מאן דהוא כזה או אחר. וגם אז, אווירת השכתובים האלימה בתקשורת הכתובה לא מאפשרת ביטוי אמיתי לשיח החדש. "שי גולדן" כמשל, לא מלמד כלום על השיח האינטרנטי וזליגתו לתרבות העברית, כך גם תופעות כמו "בננות", "ברכה גולשת", ואפילו "קופידון", שעיקר פועלם ברשת.
 
 
הרוב המוחלט עסוק בטיפוח תדמית הייטק
 הרוב המוחלט עסוק בטיפוח תדמית הייטק   
"לשאלה האם הנוער, הצרכן העיקרי של האינטרנט, מושפע מהכותבים ומסגנונם, גם כן אין משמעות של ממש. הנוער ממילא מצוי בסוג של וואקום תרבותי. עד שלא יתחיל להיות דיאלוג של ממש בין כלל המדיה (הכתובה, האלקטרונית, האינטרנט וכו') לא נוכל לדבר על דיסקורס של תרבות אינטרנט. בדידים, כן. תופעה, לא. אין חיה כזאת, דיסקורס תרבותי אינטרנטי. יש דיסקורס תרבותי של וואלה! או של נענע, אבל האינטרנט עצמו, כממשק שמתכתב עם עצמו ומפרה את עצמו, אינו קיים עדיין".

שוקי גלילי, עורך net מגזין ומראשוני העיתונאים המכסים את הרשת: "זה לא הדוט-קום שהיה בועה, אלא שהכל אצלנו בועה. כמה אנשים בכלל צורכים תרבות בארץ הזו? מגיעים לרמה אינטלקטואלית, תסלח לי, גבוהה מגובה הדשא? כמה אנשים קראו בחיים שלהם ספר חשוב אחד? כמה תלמידי תיכון יודעים בע"פ את המילים של התקווה?

"אבל נבנית מין אשליה כזו שכולנו חכמים, כולנו נבונים, וכולנו גם מבינים באינטרנט. בכלל, כולם פה מבינים בהכל. אולי בגלל זה התיאטרון הקולנוע והמוזיקה הישראליים עושים כל כך הרבה כסף. כמה זה כולנו? חמשת אלפים איש? עשרת אלפים?

"יש מגזרים במדינת ישראל שנורא חשוב להם לחשוב שאנחנו מדינה מערבית, תרבותית ומתקדמת. האמת המרה היא שאנחנו הרבה יותר קרובים לעולם השלישי מאשר למערב. רוב תושבי ישראל לא צורכים לא תרבות ולא אינטרנט, כי שניהם עולים כסף שאין להם. ואלו שיש להם, לרוב עסוקים בתחזוק תדמית תרבותית והייטקית מאשר בצריכה של תרבות והייטק".
 
אורי ברוכין, עורך "הקולקטיב" וצרכן תרבות כפייתי (וגם חתן "פרס הלמו לפלצנות אינטלקטואלית", ותודו שכאן מתאים לאזכר את התואר הלא-בלתי-מחמיא הזה): "תרבות, מעצם הגדרתה, היא מילה שמניחה קיום של פילטר. האינטרנט הוא מקום בלי פילטרים. ככה שיש באינטרנט בישראל איים של תרבות, אבל קשה לחבר אותם בגדול לתרבות שמחוץ לרשת".

יש תרבות מחוץ לרשת?
"בישראל? בטח. זה אחד מתחומי הייצוא המצטיינים שלנו. בעיקר נגנים של מוזיקה קלאסית. בעיקרון, בישראל אין תרבות ואין תרבות שוליים. אין בישראל שום מצב של תרבות להמונים, רק של תרבות המונית. המושג תרבות של מדינה מניח ממסד שפועלים בתוכו ומחוצה לו יוצרים. הוא מניח את קייומו של מיינסטרים שמרני-אליטיסטי ותרבות נגד אלטרנטיבית/רדיקלית. בישראל אין את המנעד הזה, רק רמץ שנשאר ממדורת התחייה של התרבות העברית, וחבורה של אנשים ומוסדות חבוטים ומקוצצים שמנסים להפיח בו חיים לשווא".

השבוע כתבתי על סדרת הטלוויזיה "שבתות וחגים". מישהו די בכיר מאלו האחראים לשיווק הסדרה טרח להסב את תשומת לבי לכך שלמרות הלהבות שחצבתי כנגד הכבלים, המחביאים לכאורה את יצירת המופת הזו, הרי שהם משקיעים בה לא מעט, כולל תשדירים יקרים בערוצים 2 ו-10. או קי. הטעות הלא חיננית שלי הוכיחה - שוב - שלפחות מבחינת יחסם של יחסי הציבור המיינסטרימיים, הרשת מזמן על המפית. אז מה, טוב לנו?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by