ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
טכנולוגיה 
תלת מימד עכשיו 
 
 משקפי התלת-מימד של Dolby Digital 3D    צילום: יח``צ    
טכנולוגיה |
 
דורון פישלר

על שתי הטכנולוגיות המתחרות כיום על שוק הקולנוע התלת-מימדי, האם הן טובות ליהודים, ומה יקרה עם משקפי התלת ממד. ההיסטוריה של ה-3D, חלק ב'

 
 
 
 
 
 
 
 
 
תקציר הפרקים הקודמים: כדי לקבל תמונה תלת-מימדית, כל מה שאנחנו צריכים זה למצוא דרך שתוכל להקרין, בצבע מלא, תמונה שונה לכל עין. איך עושים את זה?

הרבה שיטות שונות הומצאו כדי לפתור את הבעיה, במידות שונות של הצלחה. כיום, שתי טכנולוגיות מתחרות הולכות וכובשות נתח גדול יותר ויותר ממסכי הקולנוע בעולם, ומנהלות בינהן מאבק פורמטים שמזכיר את המאבק בין הבלו-ריי ל-HD-DVD (שהסתיים בנצחון הבלו-ריי). האחת היא Real-D והאחרת - Dolby 3D. המטרה של שתיהן זהה, אבל הן מגיעות לשם בדרכים שונות.
 

Real-D: לסובב את האור

Dolby 3D נגד Real-D
 Dolby 3D נגד Real-D   
טכנולוגית Real-D מבוססת על קיטוב האור, תכונה פיזיקלית שנשמעת כל כך מוזרה שהיא נמצאת צעד וחצי מתורת הקוואנטים, אבל למעשה היא לא חדשה: נעשה בה שימוש להצגת סרטי תלת-מימד עוד בשנות החמישים. אור, כידוע, הוא גל. כשאנחנו מציירים גל, האינסטינקט הוא לצייר אותו כקו שנע "למעלה" ו"למטה" במרחב דו-מימדי. אבל האור נע במרחב תלת-מימדי, והוא נע יותר מ"למעלה" ו"למטה" – הוא נע גם "הצידה". את צורתו של גל אור מקוטב ניתן לתאר כמעין בורג, או סליל. את התכונה הזאת אפשר לנצל. הפלסטיק השקוף למחצה שממנו מרכיבים משקפי תלת-מימד הוא חומר המורכב משרשראות פולימרים שבעצמם מסודרים כ"ברגים", שמתפקדים כמחסום חד-כיווני. אור מקוטב חודר את החומר הזה בקלות, כל עוד ה"בורג" שלו פונה באותו הכיוון של ה"בורג" שבפלסטיק. אבל אם תחזיקו את אותה פיסת פלסטיק הפוך – מה שיהפוך את כיוונם של כל הסלילים המקרוסקופיים שבה - האור ייחסם. הזהרתי אתכם שזה עומד להיות ביזארי.

מקרנת תלת-מימד שמשתמשת באור מקוטב מקרינה לסירוגין תמונה אחת מקוטבת ימינה (כלומר, עם כיוון השעון) ותמונה אחת מקוטבת שמאלה (נגד כיוון השעון). המשקפיים שמרכיבים האנשים בקהל מכילים פיסת פלסטיק מקוטבת ימינה בצד אחד, ופלסטיק מקוטב שמאלה בצד השני – וכך מקבלים, לסירוגין, תמונה לעין ימין ותמונה לעין שמאל. הקרנות בשיטה הזאת נעשו כבר מזמן, כאמור, אבל תמיד היתה להם בעיה: מהירותה של המקרנה. מקרנת פילם מקרינה על המסך 24 תמונות לשניה, וזה די והותר כדי ליצור את האשליה של תמונה נעה רציפה. אבל אם מקרינים לסירוגין תמונה אחת לכל עין, כל עין רואה רק 12 תמונות בשניה, והדבר גורם ל"הבהוב" מתמיד ולכאבי ראש, ומקשה על המח לחבר בין שתי התמונות. הבעיה הזאת נפתרה ברגע שעברנו למקרנים דיגיטליים. גם בשיטה הדיגיטלית הסרט מורכב מ-24 פריימים לשניה, אבל כל פריים מוקרן 12 פעמים – שש פעמים בגירסת עין ימין, ושש פעמים בגירסת עין שמאל, לסירוגין. בסך הכל, התמונה שעל המסך מתחלפת 144 פעמים בשניה. אין מקרנת פילם שהיתה מסוגלת לעמוד בקצב כזה, אבל למקרן דיגיטלי זו לא בעיה גדולה.

הבעיה היחידה היא שכשהאור פוגע במסך הלבן וחוזר ממנו אל העיניים, הוא מאבד חלק מהקיטוב שלו; לכן כדי שהשיטה תעבוד כראוי צריך להחליף את המסך הלבן המסורתי במסך מטאלי בוהק, שבו האור לא מאבד את הקיטוביות. לכן כדי להקרין סרטי תלת-מימד בטכנולוגית Real-D בית הקולנוע צריך להחליף את המסך, בעלות לא קטנה.
 

Dolby 3D: חצי אדום, חצי כחול וחצי ירוק

 
הטכנולוגיה המתחרה, Dolby 3D, לא עוסקת בסיבוב האור בכיוונים משונים, אלא משתמשת בוריאציה על שיטת האדום-כחול. גם כאן תחום מסוים של תדרים נחסם לכל עין, אבל במקום לגרום לכל עין לראות רק צבע אחד מסוים, הטכנולוגיה הזאת מפרקת כל אחד משלושת צבעי היסוד – אדום, כחול וירוק – לשני תחומי תדרים נפרדים. משילוב של הצבעים האלה אפשר ליצור כל צבע שהוא, וכך כל עין חושבת שהיא רואה תמונה בצבע מלא. החדשות הטובות – לבעלי בתי הקולנוע, לפחות – הוא שהשיטה הזאת עובדת היטב גם על מסכים רגילים. כל מה שצריך זה מקרן דיגיטלי, וכמובן, הרבה זוגות משקפיים.
 
 

משקפיים משוכליים מול משקפי קרטון

דבר אחד שאף אחת מהטכנולוגיות עוד לא פתרה הוא הצורך במשקפיים מיוחדים. בטכנולוגיה של דולבי, המשקפיים יקרות (כ-50 דולר לזוג), ולכן הצופים מקבלים אותם בהשאלה מבית הקולנוע בתחילת הסרט ומחזירים אותן בסופו (אין מה לדאוג, המשקפיים עוברות שטיפה וחיטוי בין הקרנה להקרנה). ב-Real-D, המשקפיים הן משקפי קרטון זולות מאוד לייצור, וזה נותן לקולנוע הזדמנות לעשות עוד קצת כסף מהצד: בנוסף למחיר הכרטיס צריך לשלם עוד קצת (כ-2 דולר, בארה"ב) עבור משקפי הקרטון. אחרי הסרט אתם יכולים לקחת את המשקפיים איתכם הביתה, ואם תרצו, להביא אותם לקולנוע לסרט התלת-מימד הבא שתראו, ובכך לחסוך את שני הדולרים הנוספים. בפועל, בתי הקולנוע בונים על זה שהרבה אנשים יאבדו או סתם לא ישמרו את משקפי הקרטון, ויקנו אותם מחדש בכל סרט. כיוון שהן כל כך פשוטות לייצור, לכל סרט מופקת "מהדורה מיוחדת" של משקפיים בעיצוב ייחודי, ובוודאי יצוצו אספנים שחייבים לאגור את כל משקפי התלת-מימד מכל הסרטים.

שלא כמו במקרים אחרים – פי.סי. או מק? פלזמה או LCD? - במקרה של המלחמה בין Real-D ודולבי ההחלטה לא נתונה בידינו. חברת תיאטראות ישראל בחרה להתקין בקולנועים שלה את הטכנולוגיה של דולבי. אז זה טוב או רע ליהודים? לא צריך ישר לקפוץ למסקנה ששוב דפקו אותנו: כתב Cnet שצפה ב"ביוולף" בשתי הטכניקות המתחרות, וכתוספת גם באיימקס 3D (שמשתמש גם הוא באור מקוטב) הגיע למסקנה שדווקא דולבי היא הטובה ביותר בינהם. כדי להחליט האם התלת-מימד שווה את כל הבלגן סביבו, תצטרכו להתנסות בטכנולוגיה בעצמכם – אבל זכרו שבסופו של דבר זו לא הטכנולוגיה שקובעת, אלא הסרט. גם התלת-מימד הטוב ביותר בעולם לא יהפוך סרט גרוע לטוב.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by