ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
חברים טובים באמצע הרשת 

חברים טובים באמצע הרשת

 
 
גדי שמשון

אף אחד מהמפורטים לעיל לא היה מוכן להצהיר על סבא כחבר שלו, אבל מי שואל אותם בכלל. כמה אנשים שעושים את הגלישה בארצנו לטובה, נעימה ו/או מעצבנת יותר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לפני שלוש שנים, כשהתראיינתי למעריב עם כמה מיבחושי ביצת התוכן באינטרנט כדי להגג על ניצחון הרשת - שניה לפני הקריסה, הדהמתי את הכתב. אמרתי לו את המובן מאליו עבור אנשים שחיים ברשת - שיש בני אדם שאני רואה בהם חברים או ידידים, למרות שמעולם לא נפגשנו פנים אל פנים. כמו שמקובל בקרב "החברים שלא מכירים באינטרנט הזה של הצעירים", סרק זמיר עשור, עורך קריית שמונה און ליין, את הקטע הרלוונטי ופרסם אותו באתרו.

אפילו אנשים שאתה לא בקשר וירטואלי אתם, יכולים להיות זכאים לתואר "חברי מהרשת". מספיק שנוכחות האונליין שלהם היא חלק מסדר היום המקוון שלך. קל וחומר גולשים שהחלפת אתם פעם רבע שנינה או קללה באיזה פורום.

טור זה של סבא לינק מוקדש לאותם אנשים שעבורי הם "חברים מהרשת". גם אם לא נפגשנו מעולם, לא דיברנו או צ'יטטנו ברשת ואפילו – שומו שמיים – איננו סובלים זה את זה. נוכחותם בחיי האונליין שלי מספיקה כדי להעלות אותם מעל דרגת מגיבי וויינט, נערי ג'נענע, כתבו החרוץ של אתר רמי יצהר ויתר יזיזי-רשת חולפים אחרים.
 
חברים מה אתם רוצים?
 חברים מה אתם רוצים?   
חנן כהן, מהכותבים הפעילים ב"דואר זבל", מפעיל אתר לענייני אינפורמציה (באמת שלא מצאתי הגדרה טובה יותר) שכמה שהוא פשוט למראה וצנוע, העזרה שהוא מגיש – לכל מי שרוצה לחפש ברשת משהו מעבר לעוד תמונה של אביבית חבשוש – פשוט חיונית. מסוג הפנינים שבאמת שוות בוקמארק.

אלפרון שלח לרשימת "דואר זבל" (הספק הרשמי של אייטמים לבראנז'ה) את התמונה הבאה שהועלתה בפורום שהוא מנהל, שבוודאי הספקתם לראות בכמה מקומות נוספים ברשת. זה מסוג "צירופי המקרים" המשובבים שיותר מדי מעוררים תיאבון אצל עורכי אתרים, וקשה לי להאמין שזה סתם פוקס של ynet.
 
הו למי תודה? לגדר הטובה
 הו למי תודה? לגדר הטובה   
ראובן אתר, חבר וירטואלי ותיק, שלח סיפור לא פחות מעניין על צילומי אילוסטרציה ברשת העברית. האייטם הנחמד הזה בוואלה! עוסק בחבורת קוקואים קתולית באוסטרליה, שהחלה לסגוד לגדר עץ שאם עומדים מולה בשעות הערב ומכווצים חזק את העיניים, אפשר לדמיין שרואים בה את מריה הקדושה. שטותי וחביב, רק חבל שוואלה! פרסמו "צילום אילוסטרציה" של פסל מדונה הקדושה שנלקח מרויטרס, במקום לחפש עוד שתי דקות ברויטרס ולמצוא, נגיד, תמונה של הקוקואים בסידני מסתכלים, או תמהונית מגישה פרחים לבתולה הקדושה, וכמובן, צילום המדמה את הגדר הופכת לדמות אנושית.
 
 
יחסי הציבור מעולם לא היו קרובים כל כך
 יחסי הציבור מעולם לא היו קרובים כל כך   
קולגה אחד, שמאמרי האינטרנט שלו רציניים יותר משל סבא קליק (לינק זה עברות של השם המקורי), שלח את הקישור הבא, לידיעה מערכתית מגלובס. כל כלי התקשורת משתמשים בהודעות לעיתונים, מיעוט מהם מעתיק את הידיעה כמות שהיא ב-copy&paste, ומיעוט קטן עוד יותר, גם שוכח להוריד את הקרדיט של היחצ"ן. רק למקרה שהעניין יתוקן מהר מדי, להלן צילום מסך, שרק סודר קצת אחרת, מטעמי מקום:
 
 
גברת עם סלים, מה"בלוגרים החדשים", דואגת לפקח היטב על התקשורת העברית המחפפת, גם כי זה חשוב וגם כי אין שמחה כשמחה לאיד. בין אם זה מעריב שלטענתה מעתיק ראיון מהטלוויזיה בלי קרדיט, או כותרת משנה לא חכמה מאתר "עיתון תל אביב", הקובעת שערד ניר היה "השדר הישראלי היחיד באתר ההתרסקות של קולומביה" (קולומביה התרסקה מעל טקסס, ניר היה 2000 ק"מ מזרחה משם, בפלורידה).

בכלל, החידוש בסצינת הבלוגרים עם כניסת כותבים נוספים שאינם עוסקים אך ורק ב"קמתי ת'רחצתי הבאתי ביד", מרנין. ואם אנו עוסקים בשמחה לאיד של התקשורת, הבלוגים הללו מספקים מנה גדושה של שיח-פנימי רווי אמוציות וכיוונים מתחת לחגורה, מהסוג שלא מקובל להטריח בו את הגולשים באתרי התוכן המכובדים יותר. כך, כתבתו הצינית של עמיחי יעקבי על השתלחות אתרי האינטרנט ב-Ynet אחרי מבזק "הנחיתה שלא היתה", זוכה לפרשנויות גורפות של הצביק ושל "עידו לא-אמין" על הכותב חובב הטוקבקיסטים שכיוון הפעם, אבוי, מעט מעל לעצם הגבה הבולטת של מתלהם הטוקבקים הממוצע. הקטעים שווים עיון, באחריות.
 
אין אביבית, יש חבשוש
 אין אביבית, יש חבשוש   
הלמו, האיש שכל הרשת הישראלית היא לא יותר מהבלוג הפרטי שלו, ממשיך להריץ דאחקות עד שמישהו ימצא חברת ביטוח שתיתן פוליסה שתאפשר להעסיק אותו כתחקירן. הלמו פרסם באתרו לפני כמה זמן ידיעה על סטיקר אמריקני האומר כי "אין מוסלמים – אין פיגועים". כשבדק את סטטיסטיקות האתר, גילה כי הודעה בקבוצה פלסטינית ביאהו הקרויה "זכות השיבה" (אל-עוודה), מפנים לתמונת הסטיקר באתרו באחד הדיונים.

מאחר ולא נעשה העתק מהתמונה באתרו אלא ניתנה הפניה ישירה, החליף הלמו את התמונה בתמונת פורנו מגוחכת במיוחד, מהסוג שוודאי עורר דיונים מסוג חדש באותה קבוצת דיון. כמה שעות לאחר שסיפר על העניין ב"דואר זבל", שינה הלמו שוב את התמונה לסטיקר המקורי מסיבות שטרם הוצגו לתקשורת (בדקו התגובות לטור זה, סביר שיימצאו שם, בקרוב). מסקרן לדעת מה יותר חמור בעיני פלסטינים התומכים בזכות השיבה: פורנו או סטיקר של "אין ערבים אין פיגועים"?
 
השבוע גילה להפתעתו VLVL, איש מחשבים ועיתונאי הידוע גם מחוץ לביצת הרשת, שבימי הבועה היה מעורכי הניוזלטר המחתרתי "ואדי ליסט", כי אתרו האישי הורד בשרירותיות מאתר טריפוד. ככה סתם, בלי לתת אפילו כתובת אימייל להתלונן בה, וזאת למרות שלא היו באתר לא הסתה, לא גניבה, לא פורנו, לא הפרה של זכויות יוצרים ו/או תוכנות. פשוט אתר אישי רווי טקסטים שנכתבו לאורך השנים האחרונות, ופורסמו בעשרות מקומות שונים. מסקנת VLVL, כפי שהופצה בדוא"ז בקרב הבראנז'ה, הייתה פשוטה: "החיים מסריחים, דברים זולים עולים ביוקר, ואה כן - מארה על Tripod".

שולי והאגדה (ובאמת, דרוש הסבר למשמעות הניק הזה) הפיצה ברשת בשבוע האחרון את הלינק המפיל מצחוק של אתר חנות מחשבים מראשון לציון, לינק שהופץ שוב ושוב ברשימות הדיוור של הבדיחות המשרדיות, כי כולם נכבשו בקסם. לפעמים, כמו שאומר ג'ייקוב נילסן, הסלים-שיידי של מעצבי האתרים (התחיל פרוע והפך לממסד), פשטות היא כל הסוד. תוך יומיים הבינו באתר שמריצים עליהם דאחקה, והעלו עמוד של "האתר בבניה". מבט אחד בעמוד הזה (באדיבות הארכיון של גוגל), וגם אתם תבינו מה הפסדתם.
 

ולסיום, מעשיה עם מוסר השכל

ולסיום, וכדי להמליץ לגולשים כיצד ראוי לקרוא את סבא, הנה המעשייה האורבנית הוותיקה בגרסה שסופרה בתוכנית "חופשי על הבאר", והופצה גם היא השבוע בצינורות הרשת (שלעולם אינם מופנים אל הים, באינטרנט כל הביוב מגיע אליכם לפנים). קליף מסביר לנורם את תיאוריית הבופלו-בירה:

"תראה נורם, עדר בופלו נע במהירות של הבופלו האיטי ביותר. כשצדים את העדר, אלו האיטיים והחלשים שבחלק האחורי שנהרגים קודם. הברירה הטבעית הזו טובה מאוד לעדר, מאחר והבריאות והמהירות של כל הקבוצה משתפרים כשיש פחות חלשים.

בדרך דומה, גם המוח האנושי יכול לפעול במהירות הגבוהה ביותר לה מסוגל תא המוח האיטי ביותר. עכשיו, כמו שאנו יודעים, צריכה מוגברת של אלכוהול הורגת תאי מוח. באופן טבעי, האלכוהול תוקף קודם את תאי המוח האיטיים והחלשים. בדרך זו, צריכה קבועה של בירה משמידה את תאי המוח האיטיים וגורמת למוח לעבוד בצורה מהירה ויעילה יותר.

וזו הסיבה, נורם, שכולנו מרגישים חכמים אחרי ששתינו כמה בירות".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by