ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
ביקורת משחק: Devil May Cry 4 

ביקורת משחק: Devil May Cry 4

 
 
דודי ליקבורניק, גיימר

המשחק החדש בסדרת הפעולה המשובחת של Capcom, הוא כל מה שחובבי הז'אנר חיכו לו, והרבה יותר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
סדרת Devil May Cry של חברת Capcom פרצה לתודעתנו במהלך שנת 2001, והינה ללא ספק אחת מפורצות הדרך והחשובות ביותר של דור הקונסולות הקודם. דאנטה, גיבור הסדרה, הוכתר לא פעם לדמות המגניבה שהצמיחה תעשיית המשחקים. אחרי שלושה כותרים וכמויות מסחריות של שדים מחוסלים, מגיעה הסדרה בפעם הראשונה אל דור הקונסולות החדש, ומסדרת לכולנו חורף חם בהחלט.
 

מלך השדים

עלילה מטופשת אך מהנה (מתוך  Devil May Cry 4)
 עלילה מטופשת אך מהנה (מתוך Devil May Cry 4)   
המשחק הרביעי בסדרת Devil May Cry ממקם אותנו מבחינה כרונולוגית איפשהו בין הסיפור של הכותר הראשון והשני. בצעד מפתיע ומעניין, בחרו המפתחים להציג לראשונה דמות חדשה וחביבה העונה לשם נירו. קשריו עם דאנטה (גיבור המשחקים הקודמים) אינם ברורים, למרות שרמזים בנושא מצויים לכל אורך המשחק.

העלילה, כרגיל, מטופשת למדי אך מהנה. היא מתחילה בתיאור יחסיו של נירו עם כת מיסתורית הסוגדת לשד ספארדה (אביו הביולוגי של דאנטה) ופועלו. באחד מסרטוני הפתיחה המגניבים והמרשימים ביותר שזכיתי לראות אי-פעם, מצליח דאנטה באלגנטיות וחלקלקות מדהימה לחסל את ראש המסדר ולנהל קרב מותח עצבים אל מול נירו תוך הפגנת יכולות אקרובטיות ושליטה מדויקת בחרב ובאקדח. האירועים שיתרחשו לאחר מכן ילוו את נירו במרדפו אחר דאנטה ויהוו מבחינתו מסע לגילוי עצמי, תוך חשיפת האויב האמיתי מולו הוא עומד.
 

מערכת קרב חדשה

קרבות מהירים עם המון דם
 קרבות מהירים עם המון דם   
Devil May Cry 4 משתייך לז'אנר ה-Hack and Slash, משמע: קרבות מהירים, המון דם ומהלכים מגניבים. זהו המשחק הראשון בסדרה אשר מציג שתי דמויות שונות באופיין וביכולות הקרב שלהם, ולא העתקים מדויקים לדמותו של דאנטה, כפי שראינו בעבר.

נירו, בו נזכה לשחק בחציו הראשון של המשחק, הוא דמות מעניינת במיוחד. נירו מחזיק בידו חרב ענקית, המסוגלת בהינף כמה לחיצות לטעון את עצמה ולהטיח מכת אש אכזרית על כל שד מעצבן. שלא כמו דאנטה, ארסנל הנשקים החמים של נירו מסתכם בכלי אחד בלבד, אקדח ענקי וחסר תועלת, שמהר מאוד תשכחו את קיומו.

העומק שניתן למהלכי החרב והקומבואים השונים אינו גדול. החידוש המשמעותי יותר מגיע מכיוון זרועו של נירו. הבחור, מסתבר, נהנה גם מיכולות של שד. אחת מיכולות אלו נוגעת לזרוע שלו, שמאפשרת לנירו למשוך ולהשליך את יריביו בכל מיני דרכים יצירתיות. זה אולי לא נשמע מדהים, אך כוחו האמיתי של הכותר היה תמיד בשילוב של מהלכים שונים יחדיו. העפתם את השד למעלה? למה לא לחורר אותו מעט בעזרת האקדח, ולסיים בהטחה הגונה על הרצפה.
 
 
 
דאנטה, מצידו, ממשיך את הקו של המשחקים הקודמים בסדרה, ומתבסס בעיקרו על נשקים חמים. זה אולי נשמע כקיפוח דמותו של נירו, אך אין כך הדבר. דאנטה סוחב איתו המון ציוד, אך כמות הקומבואים אותם הוא יכול לבצע עם חרבו מצומצמת יותר במספרה מאלו של נירו.

ה'סיווגים” השונים של דאנטה, שהכילו למעשה את העומק הרב ביותר בכותר הקודם, צומצמו לכדי ארבעה בלבד, ואף מספר היכולות אותן הכיל כל סיווג צומצמו ליכולת אחת בודדת. האפשרות להחליף את הסיווגים השונים תוקנה, וניתן כעת לבצע אותה תוך כדי הקרב עצמו ולא רק על ידי כניסה לתפריטים בתחילת כל שלב, אחת ההחלטות המוזרות והמרגיזות ביותר שהיו בכותר הקודם בסדרה.

זה אולי נשמע כתיקון קטן ולא חשוב, אך למעשה מוביל להבדל המשמעותי ביותר בין אופי המשחק עם דמותו של נירו, זו הסטנדרטית והלוחמנית, המתבססת בעיקר על התמקצעות עם כלי נשק יחיד, לבין זו של דאנטה המתבססת על האפשרות לעבור בין מספר רב של כלי נשק וסיווגים בלחיצת כפתור מהירה. התוצאה הסופית היא שאנו מקבלים למעשה ממש שני משחקים במחיר של אחד.
 

אויבים מרהיבים ומגוונים

שפע של בוסים מרהיבים
 שפע של בוסים מרהיבים   
האויבים השונים אותם תפגשו במהלך המשחק הם לא פחות מיצירת אומנות בכל הקשור להתנהגותם ועיצובם. לכל אחד מהם ישנה נקודת תורפה אופיינית לו, והדרך המתאימה להתמודדות עמו. הגיוון בכמות היריבים והמהלכים השונים שהם מסוגלים לבצע עצום, ולעולם לא תמצאו שני גזעים שונים של יצורים שייבצעו את אותו מהלך או קסם.

אך לא רק בזאת נכונה ההפתעה: שחקנים וותיקים יותר בוודאי ישימו לב שרובם המוחלט של השדים השונים אותם יזכו לפגוש במשחק הינם כאלו שזכו כבר להופעת בכורה במשחק הראשון בסדרה. מעבר לתחושת הנוסטלגיה שתחמם את ליבכם, מיומנות העבר תגרום לכל שחקן וותיק להרגיש כמו בבית בכל הקשור לההתמודדות מול שדים אילו.

כמו כל משחק מסוגו, מכיל Devil May Cry 4 בוסים רבים ומרהיבים. רובם נהנים מגודל עצום, ואין ספור מהלכים וקסמים עוצרי נשימה, כך שמדובר ללא ספק בחוויות הקרב הטובות ביותר של המשחק. לא קשה מידי לנצח את הבוסים, ושחקן מיומן לא יתקשה לנצל את כישרונו על מנת להכניעם. בכל זאת, מרביתכם תמצאו עצמכם יוצאים מותשים ומזיעים מכל קרב סוער.
 

מדדים לפיתוח השחקן

בצעו מהלכים מגניבים, קבלו ציון גבוה
 בצעו מהלכים מגניבים, קבלו ציון גבוה   
בדומה לנהוג בז'אנר, Devil May Cry 4 מכיל גם אלמנטים של משחקי תפקידים. הדבר מתבטא באפשרות לשדרוג הדמויות של דאנטה ונירו על ידי רכישת מהלכי קרב ושיקויים בתחילת כל שלב, או בנקודות שנקבעו לכך מראש. התשלום יתבצע על ידי אבני חן ונשמות אותן יקצור השחקן במהלך שלבי המשחק השונים.

תוספת מעניינת לפיתוחו של השחקן הינו מדד 'המגניבומטר' (בתרגום חופשי שאני דורש עליו את הזכויות מטעם חברת הפיתוח!), אשר משמש לדרבון יכולת הקרב של השחקן והוצאתו מגניב ככל האפשר מביצוע התקפות. כל שרשור מוצלח ומגוון של יכולות יעלו את המדד ואת הציון אותו הוא מחלק לשחקן. מיותר לציין שכל קטיעה של רצף ההצלחות תהרוס את המדד ותחזיר אותו כמה שלבים אחורה בדירוג. זה אולי נשמע פשוט, אך המגניבומטר עושה את עבודתו בצורה מדהימה, ולא פעם תמצאו את עצמכם מתאמצים ומשקיעים רק על מנת להגיע לאותו דירוג מיוחל.

אופי התנהלות המשחק נותר בגדר הסטנדרט לז'אנר, ובנוי על פי רוב מסצנות קרב מזדמנות וחידות מעניינות אותן יש לפתור בדרך. על אף שחידות הן עניין שכיח (ולרוב מייגע) במשחקים שכאלה, Devil May Cry 4 דווקא מצליח לגוון ולהציג כמות גדולה של פאזלים מקוריים. האיזון בין החידות לקטעי הקרבות השונים מושלם, ולא מוביל לשום רגע משעמם במשחק.
 

סביבות עוצרות נשימה

מרהיב, מגניב והכי חשוב – מהנה
 מרהיב, מגניב והכי חשוב – מהנה   
הגיוון בסביבות השונות הינו הגדול ביותר אשר הוצג אי-פעם בסדרה. ג'ונגלים עתיקים וטירות אפילות וגותיות יהיו רק חלק מהמקומות בהם יזכו דאנטה ונירו לבקר במהלך מסעם. המנוע הגראפי אינו מהמוצלחים ביותר שראיתי, ואיננו מהווה קפיצה גדולה מהמראות שזכינו להם בדור הקודם. למרבה המזל, עיצוב מדוקדק של הסביבות והאפקטים השונים, ומראות עוצרי נשימה של סופות שלגים וטירות ענק, ישכיחו את כל אילו מדעתם של רוב השחקנים.

ובכל זאת לא ניתן ללא קצת טרוניות: בכל הקשור לזוויות המבט, בחרה Capcom ללכת צעד אחורה, ולהתבסס על מערכת מיושנת למדי של נקודות מבט קבועות מראש. לא פעם יימצא עצמו השחקן נלחם מול אויב שלא מופיע כלל על המסך, כי בדיוק באותו רגע בחר יריב אחר/עמוד גדול להסתירו. הבעיות הללו, אף שאינן קורות לעיתים קרובות, קיימות ובכלל לא מובנות לאור ההיסטוריה החיובית של הסדרה. בעלי ה-PlayStation 3 יתקלו גם בצרה נוספת - המשחק יכריח אותם להמתין במהלך עשרים דקות (!) של התקנה, ללא כל אפשרות בחירה בנושא. זה קצת מזכיר משחק מחשב, וקשה לי מאוד להאמין שלא מדובר בפתרון קל לבעיה שניתן היה להתגבר עליה בדרכים אחרות. לקינוח, מערכת השמירות נותרה בעייתית כתמיד, ולא מאפשרת לשחקן לשמור את תקדמותו במהלך השלבים, אלא רק עם סיומם.

אולם כל אלו הן בקושי מגרעות טכניות קלות לכותר פעולה מדהים. Devil May Cry 4 הוא בהחלט המשחק שכולנו ציפינו לו במהלך שלוש השנים האחרונות: הוא מרהיב, מגניב והכי חשוב – מהנה. ארבע רמות קושי שונות, משימות סודיות ושתי דמויות שונות ללא היכר ישאבו כל שחקן לעשרות שעות משחק מרתקות. מדובר ללא ספק באחד המשחקים הטובים ביותר מסוגו אם לא הטוב שבהם, ובקנייה חובה לכל חובבי האקשן.


בעד
קטעי קרב עוצרי נשימה, מהטובים שראינו בז'אנר
ממשק נוח, פשוט ויעיל
שתי דמויות מגניבות

נגד
בעיות מצלמה ומערכת שמירות פגומה
עלול להראות טיפה יותר מידי מוכר לוותיקים בסדרה
התקנה ארוכה ומעצבנת על ה-PlayStation 3

הציון הסופי: 92


פיתוח: Capcom
שיווק בעולם: Capcom
זמין עבור: Xbox 360, PlayStation 3, מחשב אישי (בקרוב)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by