ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
והשבוע - סרט העשור 

והשבוע - סרט העשור

 
 
אודליה ברקין

בכל שבוע בחודש הקרוב נציג לכם חמישה מועמדים בתחומי תרבות שונים, מהם תצטרכו לדרג את נבחר העשור שלכם. התוצאות יפורסמו בסוף השבוע האחרון של השנה. והשבוע: מהו סרט העשור?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
המגמה הבולטת ביותר בסרטים שנעשו בארץ בעשור האחרון, היא המעבר של הקולנוע להתעסקות באנשים פרטיים, בבעיות הקטנות והאוניברסליות של הקיום. לא עוד סרטים על הסכסוך הישראלי-ערבי, או על השלום והמלחמה, לא עוד התעסקות בזהות הפוליטית-לאומית, אלא סרטים שנושאם אנשים. אנשים בעלי זהות ייחודית, שחיים בחברה הישראלית. די דומה למה שעבר כל החברה הישראלית בתקופה הזאת, האמת.

כל חמשת הסרטים שבחרנו לדירוגכם, מייצגים בצורה זו או אחרת את המגמה הזו בקולנוע הישראלי. ועכשיו - למועמדים. כאמור, כל מה שנשאר לכם לעשות הוא להחליט איזה מהם הוא הטוב ביותר, ולדרג אותו במשאל שמצורף לכתבה. התוצאות יפורסמו בסוף השבוע האחרון של השנה.
 

חולה אהבה בשיכון ג'

קדוש. מבט לחברה החרדית
 קדוש. מבט לחברה החרדית   
כאמור, חולה אהבה בשיכון ג`, סרטו של שבי גביזון (שורו) משנת 95, הוא אחד המייצגים הבולטים של מה שעבר על הקולנוע הישראלי בניינטיז. זוהי קומדיה מטורפת והזויה, בעלת קצב התרחשויות מהיר, שמספרת סיפור אהבה נכזבת. הסרט מתאר את הטיפוסים הקטנים והססגוניים של שיכון ג` ובכללם את ויקטור (משה אבגי הבלתי נלאה), שמפעיל תחנת סרטי וידאו פירטיים בביתו ומתאהב אהבה חסרת סיכוי.
 
 

קדוש

 
קדוש, סרטו של עמוס גיתאי משנת 99, פותח פתח לעולמם של החרדים ומתמקד בעיקר במקומו של הבעל במערכת היחסים. מצד אחד הרודנות שלו בחיי היומיום ומצד שני החמלה וההבנה שהוא מפגין כלפי אשתו (יעל אבקסיס), כשהוא מגלה שאין באפשרותם להביא ילדים. קדוש עשוי בדייקנות ומתאר את העולם הדתי באותנטיות רבה, אך המסקנה הנובעת היא שהעולם החילוני מגוון ומעניין יותר מהחרדי.
 

שחור

החברים של יאנה. ניתוק מהחברה
 החברים של יאנה. ניתוק מהחברה   
שחור, סרטו (משנת 94) של המחזאי שמואל הספרי על פי תסריט אוטוביוגרפי של אשתו חנה אזולאי הספר, הוא לכאורה סרט עדתי, אבל למעשה עוסק בבעיות הרבה יותר אוניברסליות. הסרט מספר את סיפורה של משפחה באר-שבעית - האבא העיוור שמסמל את הדור הישן העיוור לבעיות של הדור החדש, ובנותיו, שנאלצות להתמודד עם הפער בין המציאות בבית למציאות הישראלית המודרנית. הסרט עורר בזמנו הדים כיוון שהמסר שמשתמע ממנו הוא שכישלונם של עולי צפון אפריקה להיקלט בחברה הישראלית נובע מעמדותיהם הנוקשות, ולא מהקיפוח האשכנזי, כפי שנטען בדרך כלל.
 

החברים של יאנה

אסי דיין (החיים על פי אגפא). ייאוש וחוסר מוצא
 אסי דיין (החיים על פי אגפא). ייאוש וחוסר מוצא   
סרטו של אריק קפלון יצא למסכים לפני שבועות אחדים, והספיק כבר לגרוף את רוב המועמדויות (וגם כמה פרסים) בטקס האוסקר הישראלי. הסרט מספר על יאנה וחבריה, כולם עולים מחבר העמים, והמפגש שלהם עם החברה הישראלית. הרושם שנוצר הוא שהם לא באמת רוצים להיות פה, לאף אחת מהם אין עבודה קבועה והם מתקיימים מקבצנות, חיים מהיד לפה ולרוב גם חולמים בכלל על מקום אחר. הסרט מזכיר סרטים מזרח אירופאים בציוריות שלו בנטייה לסוריאליזם וברגישות שלו בתיאור טיפוסי הדמויות.
 

החיים על פי אגפא

 
החיים על פי אגפא, סרטו של אסי דיין משנת 92, הוא מעין זעקה של ייאוש וחוסר מוצא מההוויה הישראלית החדשה. הסרט נע סביב חבורה של טיפוסים שמבלים את הלילה בפאב תל-אביבי, ומצליח לבוז וללעוג במרירות לכל המוסדות החברתיים המסורתיים - הצבא, המשטרה, הרפואה, וגם לתרבות הבילויים התל-אביבית המנוכרת. הסרט מצולם בשחור-לבן ורק הדקה האחרונה שלו היא בצבע. זוהי הסצינה בה מגיע הצבא לפאב והורג את כל הנוכחים בו.

 
כאמור, אלה חמשת המועמדים שלנו. את המועמד שלכם אתם מוזמנים לבחור במשאל המצורף לכתבה זו.

אם יש לכם השגות על המועמדים, או כל דבר אחר להגיד על קולנוע הישראלי של שנות ה-90 אתם מוזמנים להגיב בפורום הקולנוע של נענע.

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by