ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
גולשים משבת לשבת 

גולשים משבת לשבת

 
 
גדי שמשון

והשבוע בתוכניתנו: פורטלים מדומים, עכברים אדומים, גברים ופנטיומים

 
 
 
 
 
 
 
 
 

סוף סוף אינטרנט עם תוכן

 

לפורטל תפוז יש קמפיין חדש - סוף סוף אינטרנט בישראל עם תוכן. בואו נגיד את זה ככה: אין תוכן באינטרנט בישראל. לא באמת. כל מה שיש הוא עדיין בגדר סקיצות למה שיקרה, או שיכול לקרות, בשנה הבאה. זה רק מתחיל, יש עיתונאים שמתחילים לעבור ויש גם כאלה שמתעניינים, וכולם מצהירים הצהרות אבל עושים רק את המינימום שאפשר, במצב השוק הנוכחי (כן, גם אנחנו).

מהפכת התוכן באינטרנט הישראלי עוד לא הגיעה. עושה רושם שכל החשודים הרגילים הגיעו כבר להבנה שהקהל מחפש תכנים (D`oh!), ובוודאי שקצב הגידול שלהם באינטרנט בעברית הוא בטור הנדסי, אבל עוד אין מסה קריטית כוללת של תכנים בעברית. אף אחד עוד לא מספק תכנים כאלה ברצינות. עוד לא. עוד מעט. כולם ביחד.
 

אימפריה

תעשה סיבוב. העכבר החדש של מיקרוסופט
 תעשה סיבוב. העכבר החדש של מיקרוסופט   
זהו, הכניעה שלי לצד האפל הושלמה. אם את המעבר לאקספלורר אפשר לתרץ בזה שאין ברירה כי אין נטסקייפ, ואת העברת הדואר האלקטרוני לאאוטלוק בדרישות התאגיד, הרי שלנטישה של עכברי לוג`יטק, השוויצריים והיעילים, אין לי תירוץ. הרבה שנים עם מחשב יוצרים כל מיני הרגלים. אם רוצים שהמחשב לא ייפול צריך ללחוץ על השיפט בזמן ההפעלה ולהסתכל לכיוון מכה. קבצים מעבירים עם נורטון קומנדר, בחלון דוס. ועכברים זה לוג`יטק.

"זה לא אתה", הסברתי לעכבר הקודם חרישית בעודי מגלגל סביבו את הכבל ושומט אותו למגירה, "זה אני. לפעמים דברים נגמרים". מהצד כבר קרץ ה Inteli Mouse החדש של הדיקטטורה מבית מיקרוסופט, נגה אדום בוקע מתחתיו כמו מעינו של השטן. אני זוכר שכשהפעלתי אותו בפעם הראשונה חשבתי "ואיפה היית כל החיים שלי?"

 
 
 
קשה מאוד שלא להתפתות לעכבר החדש של מיקרוסופט, ואין גם סיבה שלא. הטכנולוגיה החדישה שלו מבטלת את הצורך בכדור בתחתית העכבר. השטח שמתחת לעכבר מצולם 1500 פעמים בשניה, ותנועת הסמן נקבעת בהתאם לשינויים.

לא צריך לנקות, לא צריך פד מיוחד ואפשר גם להישען אחורה ולעבוד איתו על הרגל. יש לו עיצוב עתידני ואפרפר, ועם האור האדום הבוקע מתחתיו הוא נראה כמו חללית קטנה שעצרה לרגע לנוח ליד המקלדת. הדבר הטוב ביותר שתוכלו לעשות עם דמי החנוכה הוא לפנק את עצמכם ולקנות את העכבר הזה.

 

פורט'ל בן פייסי החזן

איתנו לפורטל! הוורטיקלי!
 איתנו לפורטל! הוורטיקלי!   
אין מילה שיותר ירדה לזנות באינטרנט בישראל מאשר "פורטל". פעמיים ביום מדווחים לנענע על אתרי תוכן חדשים כאלה ואחרים, חמודים לכשלעצמם, שנקראים, נניח, "פורטל הדג מלוח המוביל בישראל". עושה רושם שעבור יותר מדי אנשים מדובר במונח חדש ל"אתר אינטרנט", מונח מודרני כזה שכותבים בעיתונים, כמו דוא"ל.

שלא לדבר על איך שמבטאים את המילה. כבר שמעתי פורטל, עם ט` בצירה, או בניסיון להישמע יותר אמריקאים מאמריקאים, פורט`ל, עם פ` רפויה. לפעמים גם סתם מבטאים את המילה במלרע במקום במלעיל. אבל באמת, למה נלין על אזובי הקיר שמחפשים קומבינה. עבור הרוב משמעות המילה היא, פשוט, אתר אינטרנט - והמהדרין בסגנון עדות ההנפקה יוסיפו "עם אינדקס" (שהוא אכן אחד הסימנים המזהים).

 
 
ההגדרה הטובה ביותר שאני מכיר לפורטל היא פונקציונלית: פורטל הוא אתר שמתפקד כמו פורטל. רוצה לומר, אזור במרחב התלת מימדי של הרשת, שדרכו מתרחשת תנועה וזרימה בלתי פוסקת של גולשים. זה פחות חשוב איזה שירותים יש בו, איזה סוג של פעילות יוצרים האנשים שעוברים דרכו ואם הם נראים לתקשורת כמו "פורטל", מאשר הדרך בה הגולשים משתמשים בו.

והנה הגענו לפורטל הוורטיקלי - או בנוסחו העברי - אתר אינטרנט חדש בנושא מסוים שרוצה נורא להיות גדול ומוביל בתחום, כדי שמישהו יקנה אותו. צריך רק להזכיר לכל יזמי הוורטיקליים, שבאינטרנט אף אחד לא יכול לנכס לעצמו תחום. הוא יכול, מקסימום, להיות בקבוצת המיעוט הכי גדולה. מעט מאוד אתרים ישראליים המגדירים עצמם כ"פורטלים וורטיקליים" מנסים ליצור פעילות של זרימה דרכם. תבוא, תשב, למה תלך? אין לך מה לחפש במקום אחר. בזזזזזט! טעות! זה בקושי עובד כשיש לך יכולות ייצור גדולות של תכנים כמו אתרים אמריקניים מובילים, וזה בכלל לא אפשרי בהיקף ובאיכות התוכן שיש היום באינטרנט בישראל.

 

עם הפיליפס בין השיניים

הבו לי את הפנטיום הסורר, ופרוק אפרקהו!
 הבו לי את הפנטיום הסורר, ופרוק אפרקהו!   

יש דבר כזה, מצ`ואיזם טכנולוגי. וכמו כל מצ`ואיזם, יש בו משהו קצת מגוחך וילדותי. ג`ון דבורק הגדיר את ה`אייבוק` החדש של אפל כקופסת כלי איפור, אחרים מכנים את המקינטוש "מחשב לאנשים עם קוקיות". גם כל הגאדג`טס שעולים חדשות לבקרים מיועדים, ברובם, למשתמשים עתירי טסטוסטרון ואישיות ילדותית משהו (מישהו דיבר על העכבר החדש של מיקרוסופט?).

היום, לכאורה, בעידן הפלאג אנד פליי ואינטנרט חינם בסופר כל פעם שאתה קונה מילקי, כבר לא חייבים להיות גברים קשוחים שיודעים לסובב מנואלה כדי להניע את האוטו. אפשר, ברוח העידן החדש, להשתחרר מעט מהמוסכמות הכובלות בדבר ההבדלים בין המינים, ולהשתמש במחשב כמו שאנחנו משתמשים במכונית. פשוט לנהוג.
 
 
זהו, שלא. לא מזמן קניתי מחשב חדש, ואיך שהוצאתי אותו מהאריזה הוא התחיל לעשות בעיות ואני נהייתי שובניסט. הייתי צריך לבלות איתו שבע שעות בהתקנות חוזרות, ולצלול לתוכו עם מברג פיליפס בין השיניים, רק כדי שיתחיל לעבוד. נכון שזה "מחשב מדבקה" שמורכב על ידי לך תדע מי, אבל כבר פירמטתי מספיק קומפאקים בחיים כדי לדעת שמחשב נשאר מחשב. מכונה שרק גברים יודעים איך להפעיל אותה.

אנו, ששרדנו כרטיסי מסך של הרקולס, שום פנטיום שלוש לא יפחידונו. אנחנו יודעים איך לפתור בעיות טכניות במחשב: מתקשרים לתמיכה הטכנית ואחר כך מחברים את הבן זונה לחשמל.

 

חג האורים

כשקצת מתרחקים מהפורטלים הגדולים, עדיין אפשר למצוא הפתעות קטנות ונחמדות באינטרנט. בראשית שנות התשעים השתתפתי בקהילה מקוונת שנקראה "אולטינט", ועברה בין בי.בי.אסים (לוח מודעות אלקטרוני ושירותים נוספים אליו מתחברים בחיוג ישיר במודם).

היה טוב, היה רע, היה זמן לקרוא. באתר האייל הקורא כותבים כמה אנשים שהיו פעם באולטינט, ביניהם יוסי גורביץ`, שרוב הזמן ברשת העתיקה ההיא היה תענוג לא להסכים איתו. להלן מאמר שלו שפורסם פעם באולטינט - למתייוונים הידד!
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by