ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
בוחרים צרכנות נבונה 
 
 יש מרצ לדחוף את העגלה (תצלום: צבי טלית)   
 
גילי סופר

אחת לארבע שנים (או פחות) אנו עוברים מטמורפוזה חשובה, ממעמד של צרכני מוצרים, ליום אחד אנו זוכים ביחס של צרכני דעות. כיצד נעבור אנו כגולשים בשלום את הבחירות ומה ההבדל בין תעמולת הרשת, לעומת העולם שבחוץ?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
סטיקרים סטייל בתיה עוזיאל
 סטיקרים סטייל בתיה עוזיאל   
במשך כל השנה, היחס אל הגולשים הוא כאל קונים פוטנציאלים, צרכנים. פעם בארבע שנים (טוב, אולי קצת פחות) משתנה הגישה במעט, ואנו הופכים מצרכני מוצרים ושירותים לצרכני דעות. גם אם נדמה שמודובר בשיווק שונה לגמרי, בפועל מדובר באותם אנשי שיווק ופרסום, באותם ערוצי פרסום, ובעיקר באותן שיטות: נתח שוק, פילוח, חשיפה, ומיתוג.

אחד הדברים המשותפים לצרכנות של מוצרים בני קיימא ולצרכנות של המוצר המפתה כל כך שנקרא 'מפלגות', הוא שהצרכנות המקוונת שונה מזו של העולם שמחוץ לרשת.
 

הבאנרים

מצביעים בארנק
 מצביעים בארנק   
יש באנרים גם מחוץ לרשת. כך נקראות יריעות הפלסטיק המכערות את נוף הארץ בימים האחרונים, ובעיקר מתגוללות קרועות בצדי הדרכים, אך הכוונה היא לבאנרים שלנו, המקוונים, וגם לפרסומות הקופצות שנקראות בעברית פופ אפ. המפרסמים כבר מזמן לא מצפים שממש נלחץ על הבאנרים, מספיק שנראה אותם ונחשף למסר: חייבים מפלגה זו בממשלה, מפלגה אחרת חזרה לעשות סדר במדינה, שלישית היא האלטרנטיבה היחידה, הרביעית מספרת לנו שהצעירים עוברים אליה (!?), החמישית מגלה למי אסור לתת מדינה (רק לא אומרת למי מותר) ובימים האחרונים יש גם ציווי: תפסיק להתלבט. לא רוצה. בא לי להתלבט אם בכלל ללכת להצביע ובטח שמאחורי הפרגוד בא לי להתלבט, מה תעשו לי?

מלבד הבאנרים שנמצאים באתרים הכותבים אל הבחירות, ישנם גם הבאנרים המחתרתיים. עלה ירוק, המפלגה השכילה לנצל את הרשת יותר מכל מפלגה אחרת במערכת הבחירות החולפת, מאפשרת להוריד מהאתר שלה לא רק חומרים להדפסה וחלוקה בשכונת המגורים של התומכים, אל גם באנרים לפרסום באתרים שרוצים לקדם את המפלגה, ברובם אתרים העוסקים במריחואנה, מן הסתם.
 

שמים כסף בקלפי

מצביעים בידיים
 מצביעים בידיים   
האמת היא שאנו כבוחרים משמשים כצרכנים גם במובן נוסף: הכסף. מאמצי השיווק מופנים בימים כתיקונם אל הארנק או אל מספר כרטיס האשראי שלנו. הדבר לא שונה גם במכירת המפלגות: כאשר אנחנו בוחרים במפלגה זו או אחרת אנו לא נותנים לה רק את הכוח לחוקק חוקים, אנחנו נותנים לה כסף, די הרבה כסף. אחרי הבחירות תקבל כל מפלגה מימון מהמדינה בהתאם לתוצאות הבחירות. החישוב נעשה על פי 'יחידות מימון'.

על פי חוק מימון מפלגות "המימון של הוצאות הבחירות של סיעה יהיה לפי מספר יחידות מימון שנתקבל ממספר המנדטים שבהם זכתה הסיעה בכנסת היוצאת בתוספת מספר המנדטים שבהם זכתה הסיעה בכנסת הנכנסת מחולק בשתיים, בתוספת סכום השווה ליחידת מימון אחת".

אם זה קצת מסובך אפשר לסכם את זה לעובדה המספרית הפשוטה: כל מנדט שווה כמיליון ורבע שקלים, ועוד כשישים אלף שקל בחודש לקופת המפלגה, עד לבחירות הבאות ובצמוד למדד.
 
 

החופש לבחור

 
אם יש הבדל אחד מהותי בין האינטרנט לבין העולם שמחוצה לה, הוא החופש לבחור. החופש לבחור הוא מוגבל, מוגבל מאוד. אמנם, רוממות 'התחרות החופשית' היא בגרון כולם, אך בפועל, תשומת הלב לה זוכים העסקים הקטנים בטלה בששים לעומת זו הזוכים לה התאגידים הגדולים. לעסקים הקטנים אין תקציבי פרסום אדירים, ולא בכל פעם שהמנכ"ל שלהם פולט משהו לגבי תוכניותיו העתידיות יש על כך דיווח במדורי הכלכלה, ככה זה. האינטרנט מאפשרת לעסקים הקטנים להגיע אלינו מבלי הצורך בתיווך ויותר מכך, מאפשרת לנו להגיע אליהם. כך גם כאשר מדובר במפלגות.


הלך הרוח הוא שאין במי לבחור ש'כולם מושחתים' ו'כולם אותו זבל', שלכולם נמאס. הכיכרות ריקים מאדם, וכך גם הכיסאות באסיפות הבחירות. מצד שני, להוציא את 'עלה ירוק', המפלגות הקטנות שצועקות את זה, שרוצות להחליף את הגועל נפש הנוכחי במשהו חדש, נקי יותר לעת עתה, לא זוכות לרבע עניין ציבורי.

בל נשכח שההצבעה שלנו היא אינה אקט מעשי אלא אקט מוסרי: מעשית לא בעצם משנה מה כתוב על הפתק שלך בקלפי. גם אם לא אלך להצביע היום, זה לא ישנה את תוצאות הבחירות. אם אתם רוצים היות מעשיים לכו לסרט, לבית קפה, או לבקר חברים. צאו לחיק הטבע. במילים אחרות :האמונה שלהצביע למפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה פירושו לזרוק את הקול שלך, זה קשקוש, שקר מוסכם.

לא חייבים להאשים את התקשורת: היא מוכרת לציבור בדיוק את מה שהוא רוצה לקנות. הבוחרים הם האשמים, העם, כולנו. כי אין לכם מה לחפש פה, מה שצריך לעשות בעצם הוא ללחוץ על הקישור הזה לאתר הכנסת, לקבל את הרשימה המלאה של המפלגות המתמודדות, את רשימות המועמדים שלהן, וגם קישור לאתרי האינטרנט של המפלגות, שם אפשר לבחון שוב מי הוא מה ולמה. זו אחריות הבוחר, לא אחריות המפלגות: אין מי שבאמת חושב שכל המפלגות, מגדולה עד קטנה, לא עושות את מרב המאמצים להגיע לתודעתנו, לחלקן פשוט אין את האמצעים.

מי שאומר שאין למי להצביע צריך קודם כל ללכת ולברר מי הם ל.ה.ב.ה., מה יש לזעם דעם ורעם להציע, ומה מתכוונים המושבניקים החביבים האלה מצומת להביא לבית המחוקקים אם וכאשר,עם כל הכבוד לצ'יצ'ולינה. ועוד לא אמרנו איכות סביבה.

סיבוב בין אתרי המפלגות מציע לא רק את האפשרות לקרוא את המצע שלהם או את הביוגרפיות של המועמדים, הוא נותן אפשרות לראות איך הם עושים דברים, כמו למשל הקמת אתר אינטרנט. כאלו שכשרואים אותם אי אפשר שלא להרהר: איך הם מתכוונים לנהל מדינה אם ככה הם בונים אתר אינטרנט? כאן יש הבדל בין מכירת רעיון לבין מכירת מערכת קולנוע ביתי: פני האתר כפני המוצר: אתר האינטרנט הוא אולי לא 'הפרצוף האמיתי' של המפלגה, אבל הוא בהחלט מאפשר להביט לה בפנים.

מהפוליטיקה של היום כולם מקיאים אבל נישאר איתה, כי ה'סקרים' (כמה מאות אנשים בל נשכח) לא מנבאים מעבר של אחוז החסימה של אלו שבאים ומציעים אלטרנטיבה. האינטרנט לפחות נותנת להם מקום להציע את הסחורה, אם מספיק ידיים לא ידעו בקלפיות מימינם ומשמאלם, הן עוד עשויות להרוויח מזה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by