ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
משחקים הם אומנות 

משחקים הם אומנות

 
 
אלעד קפלן, גיימר

האמנות הגדולה ביותר היא זו המשלבת את הסובבים בתוך היצירה, ומאפשרת להם לדמיין מה מעבר. באופן דומה, אלעד קפלן טוען שמשחקים טובים הם אלה שמושכים את השחקן להכנס לתוך המשחק, להפוך לחלק ממנו ולשנות אותו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
Electroplankton - מכניס את השחקן ליצירה (צ': גיימר)
 Electroplankton - מכניס את השחקן ליצירה (צ': גיימר)   
מעשה בשני ציירים, שהיו המוכשרים ביותר בכל הממלכה. יצירותיהם המרהיבות נודעו בכל רחבי תבל, וכל מי שהביט בציוריהם נפעם מהדיוק הרב של תנועות המכחול. פרסומם הלך וגבר, והשמועה אודות הציירים הגיעה לאזני המלך, שמיהר לזמן את שניהם לארמונו על מנת להכריע: מיהו הצייר המוכשר מכולם?

כאשר הגיעו הציירים לארמון, הוביל אותם המלך אל קומת הגג, שם חיכו להם שני חדרים ריקים. בכל חדר נפרס אל מול הדלת קיר לבן, עליו הציירים התבקשו לצייר תוך שבוע בודד יצירה מרשימה ככל שיוכלו. הימים חלפו להם לאיטם והאמנים עמלו ללא הפסקה על יצירותיהם. כשתם השבוע, צעד המלך, מלווה בכל חצר המלוכה, אל עבר החדרים על מנת להביט ביצירות ולהכריע מי ינצח בתחרות ויזכה בכבוד ובעושר המובטח.

בפתח חדרו חיכה הצייר הראשון, כשעל הקיר ציור מרהיב של נוף עוצר נשימה. דשא ירוק כיסה את מרגלות ההרים מושלגי הפסגות, בעוד עדר סוסים דהר אל עבר שקיעה אדומה. כמעט ניתן היה לשמוע את הרוח שורקת במורד העמק. צבעי כחול, ירוק, צהוב, אדום, ורוד וכתום מילאו את חלל החדר. כל אנשי המלך עמדו נפעמים מהמראה המהמם, שוטפים את עיניהם במגוון הצבעים המרשים.

מלאי התפעלות, המלך ופמליתו צעדו אל עבר החדר הצמוד, בפתחו חיכה להם הצייר השני. 'ומה אתה ציירת?' שאל אותו המלך בטון מלא ציפיה. הצייר שתק והצביע אל עבר וילון אדום שכיסה את הקיר. המלך דילג לעבר הוילון על מנת לחשוף את התמונה שמתחת, אך כשניסה למשוך אותו הצידה גילה שהוילון הוא למעשה הציור עצמו! באותו רגע ממש הכתיר המלך את הצייר השני למנצח בתחרות והרעיף עליו עושר ומתנות רבות.
 

להזיז את המלך

 
מדוע זכה הצייר השני בתחרות? הסיבה פשוטה: הוא הצליח להזיז את המלך. המלך עצמו היה פעיל בתוך היצירה – שותף להוויתה. בעוד שכל חצר המלוכה התפעלה מציור הנוף של הצייר הראשון, הוילון של הצייר השני גרם להם לחשוב על מה שמעבר, לדמיין דברים חדשים אותם לא ראו בעיניהם.

הסיפור הוא עיבוד של אגדת זאוקסיס ופארהאזיס, שני ציירים יוונים מהמאה ה-5 לספירה, אותו שמעתי מפי האמן זאב קיציס. נזכרתי בו לאחרונה, בעת ששיחקתי ב-Crayon Physics, משחק פאזל פשוט, שבו מוטל על השחקן לצייר את הפיתרון לחידות. על ידי ציור ריבועים ועיגולים, תוך ניצול כוחות הפיזיקה, על השחקן לאסוף מספר כוכבים בעזרת כדור עגלגל. השלבים כולם משורטטים בעזרת עפרונות צבעוניים, אליהם השחקן מוסיף את שרטוטיו שלו. בעזרת דמיונו, השחקן צריך להרכיב את הפתרונות. יש לו תפקיד יצירתי בתוך המשחק – בעזרת שרטוטיו העצמאיים הוא שותף לציור.

המשחק החביב לקוח מתוך פרויקט 'קלוניגיימס', שמטרתו לפתח משחקים קטנים ומקוריים בפחות משבוע. הפרויקט המסקרן כבר הספיק לברוא מספר משחקים בעלי רעיונות יפים, שהלוואי ויתפסו גם במשחקים מסחריים. Crayon Physics הוא משחק מרגיע ומלא ביצירה, שמזכיר לנו בדיוק מה בידור אינטראקטיבי מסוגל לעשות בתחום האמנות.
 

אמנות אינטראקטיבית

Crayon Physics Deluxe. אמנות אינטראקטיבית (צ': גיימר)
 Crayon Physics Deluxe. אמנות אינטראקטיבית (צ': גיימר)   
אני נוהג לכנות משחקים כמו Crayon Physics (הורידו את המשחק כאן) 'אמנות דו-קוטבית'. ביצירות אמנות ממדיומים אחרים ההשפעה היא חד כיוונית – מהאמן החוצה. אנו צופים בסרט, קוראים ספר, מביטים בציור או שומעים שיר ולמעשה צורכים את היצירה של האמן. אפילו על פי תפיסת העולם של פילוסופיים פוסט-מודרניים, ששאלו מה היצירה אומרת לנו על פי נקודת מבט אישית, היצירה עצמה עדיין קפואה – היא לא משתנית לעולם.

כשזה מגיע לבידור אינטראקטיבי המצב משתנה. כאן יש לעשייה האמנותית שני ראשים – היוצר והמשתמש, או אם תרצו, המפתח והשחקן. המשחק, מעצם היותו אינטראקטיבי, מערב את השחקן בנעשה. קחו את Okami, אחד המשחקים היפהפיים ביותר שיצאו לקונסולת ה-PlayStation 2. מדובר במשחק ציורי, חי וססגוני, בניחוח יפני, שעוצב בקפידה כך שנראה כי בכל רגע יהיה ראוי לעצור את המשחק, למסגר את צילום המסך ולשלוח את התוצאה לגלריה של מוזיאון ישראל. עם זאת, היצירה נעשית מושלמת רק כשהשחקן נכנס לתמונה, תרתי משמע.
 
 
Okami - הציורים הופכים לחלק מעולם המשחק (צ': גיימר)
 Okami - הציורים הופכים לחלק מעולם המשחק (צ': גיימר)   
על פי מיתולוגיית המשחק, לפני כמאה שנים דרקון איום הילך אימים על כפר בודד. על מנת להרגיע את הלטאה המעופפת, תושבי הכפר נאלצו להקריב לו מדי שנה נערה צעירה. הדבר נמשך שנים רבות, עד שבעזרתם האדיבה של לוחם חסון וזאב לבן, החיה הובסה ונכלאה במקום מסתור. מאה שנות רוגע עברו על אזרחי הממלכה, עד שלפתע הדרקון הגיח מתוך כלאו ושב לאיים על תושבי הארץ.

על מנת להציל את הממלכה ולהשיב את הדרקון לכלאו, רוחה של אלת השמש, אמאטראסו, מחיה את פסלו של הזאב הלבן אוקאמי ומעניקה לו את כוח 'המברשת השמימית' – היכולת לשרטט מחדש את העולם בעזרת סימני קליגרפיה. בעזרת יכולות זו, הגיבור (השחקן) מסוגל לצייר שמש וירח על מנת להחליף בין יום ולילה, לאחות חפצים שבורים, להחיות צמחים נבולים ולגרום לרוח, אש או ברק להופיע משום מקום. ציוריו של השחקן הופכים לחלק מעולם המשחק – לחלק מהיצירה היפהפיה.

זוהי היצירה האולטימטיבית, הוילון של הצייר אשר מערב את המלך בציור. רק יותר מזה, עמוק מזה. בצורה המהותית ביותר, השחקן הוא שותף מלא – הוא קובע מה יקרה, כיצד העולם יראה, אילו תחושות המשחק יעביר. השיתוף של השחקן בתוך היצירה אינו פוגע כלל בביטוי של האמן עצמו – השחקן כלוא בתוך העולם שלו, כפוף לחוקיו המיוחדים, אך עדיין חופשי ליצור ולפתח לעצמו חוויה אישית ויחודית.
 

היצירה הגדולה ביותר

Rez. משלב בין יריות למוזיקה (צ': גיימר)
 Rez. משלב בין יריות למוזיקה (צ': גיימר)   
נוטים לחלק את רמת הביטוי העצמי במשחקים לשניים – משחקים בעלי נרטיב ליניארי, שבהם השחקן עוקב בדיוק אחר עלילת המפתחים, ומשחקים בעלי נרטיב א-ליניארי, שבהם השחקן בוחר את דרכו בעלילה. לטעמי, החלוקה הזו אינה נכונה. במשחקים א-ליניארים, האפשרות היא לרוב בחירה בין מספר נתיבים מוכתבים מראש, בעוד שלמעט מקרים בודדים, גם במשחקים ליניארים לחלוטין השחקן זוכה למעין חוויה אישית.

לדוגמה, אם כולנו נשחק ב-Doom, נשחק בקצב שונה, נחסל את האויבים בסדר שונה, נשתמש בנשקים שונים. אלה הבדלים פעוטים ביחס לפוטנציאל האדיר שיש לתעשיית המשחקים להציע ביצירת חוויה דינמית, אך עדיין מאפשרים לכל שחקן לקבל לביטוי אישי בתוך המשחק. כשאנו לוקחים את הביטוי העצמי שיש בכל משחק ומשחק ומשלבים אותו יחד עם חוויה אמנותית, שמאפשרת לשחקן ליצור ממש, אנו זוכים לבמה אמנותית מהסוג המשובח ביותר.

האמנות הגדולה ביותר היא זו המשלבת את הסובבים בתוך היצירה, ומאפשרת להם לדמיין מה מעבר, בדומה למלך ולוילון. גם אם המשחקים שעושים זאת בצורה רצינית עדיין מועטים, הם קיימים - ואולי מצביעים על עתיד הבידור האינטראקטיבי כפלטפורמה אמנותית משמעותית. מספיק לקחת את Electroplankton, משחק יפני שיצא לקונסולת ה-DS הניידת ומאפשר לדגום מוזיקה על מנת ליצור מנגינות בתוך המשחק, או את Otocky, שיצא ב-1987, ואחריו את Rez, שמשלבים משחק יריות עם יצירת מנגינה ומקצב, בכדי להבין שהאמנות האינטראקטיבית איננה מוגבלת לציור, או כל תחום בודד אחר.
 
Spore - לבנות יקום שלם (צ': גיימר)
 Spore - לבנות יקום שלם (צ': גיימר)   
יש אינספור משחקים שמאפשרים לנו, בצורות כאלה ואחרות, ליצור. Spore, המשחק המבטיח של וויל רייט, יאפשר לנו לבנות יקום שלם משלנו. במהלך המשחק נלווה גזע חייזרי ממצב תאי ועד לאימפריה חללית. בדרך אנו נקבע כיצד הגזע החייזרי ייראה, איך הוא יתפתח ובאיזו צורה הוא יבנה את עולמו. אנו נרכיב עולם שבתוכו חיים מאות יצורים עצמאיים.

באופן דומה, ב-Sims, סימולטור המציאות מבית אותו יוצר, אנו מנהלים את החיים של דמויות וירטואליות אנושיות בעלות צרכים ורצונות. גם אם לדמויות הוירטואליות הללו אין תודעה עצמית, האם לא ניתן לקחת אותן בחשבון ולומר שבידור אינטראקטיבי מציג אמנות כמעט תלת-קוטבית? האם לא נוכל לטעון שמפתח המשחק יוצר חוויה שמפעילה את השחקן, שבתורו יוצר חוויה שמפעילה את הדמויות הוירטואליות בתוך המשחק? חומר למחשבה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by