ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הקשר האיראני 

הקשר האיראני

 
 
עידו הרטוגזון

האם הקשרים המתהדקים בין הבלוגוספירה הישראלית לזו האיראנית הם הדרך לשלום?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ב-25 בדצמבר 2007 קיים מכון נטוויז'ן לחקר האינטרנט את הכנס השלישי ללוחמת המידע הממוחשב באוניברסיטת תל אביב. הנושא המרכזי היה איראן: היחס לאינטרנט באיראן, ההאקרים האיראנים וגם סצינת הבלוגים הפורחת של השכנה הפרסית.

אלא שבאיראן שמו לב לעניין הישראלי באינטרנט האיראני. חמישה ימים מאוחר יותר, ב-30 בדצמבר, התפרסמה באתר האיראני Khedmat, המקורב לנשיא לשעבר חתאמי, ידיעה שכותרתה "התעניינות מיוחדת של הציונים בנושא האינטרנט באיראן".

"'האינטרנט באיראן והבטיו השונים' הוא נושא של ועידה שהתקיימה באוניברסיטת תל אביב בפלסטין הכבושה", נכתב בידיעה. "בוועידה זו דנו המשתתפים בתפקיד האינטרנט היום בחברה ובלוחמת האינטרנט. מקומם של הבלוגים באיראן, מקומו של האינטרנט במוסיקת הראפ ויצירת סוגים נוספים של מוסיקה וקבוצות באיראן המחקות את תרבות המערב היו בין הנושאים הנוספים שעניינו את הציונים בכל הנוגע לאינטרנט באיראן".

עוד המשיכו הכותבים והוסיפו כי "מומחים ציונים" "מתחו בוועידה זו ביקורת על הגבלת הנגישות לחלק מאתרי האינטרנט באיראן".
 

ישראל זה מושג שלא קיים

 
עולם הבלוגים השוקק של איראן זוכה כבר מזה מספר שנים לתשומת לב ניכרת מהתקשורת הישראלית. בין השאר ביקר כאן כבר בעבר הבלוגר האיראני חוסיין דרקאשן, וזכה להדים תקשורתיים בינלאומיים. מבחינת הקורא הישראלי המצוי הידיעות על הבלוגים באיראן הם מעין מבזקים מנחמים על איראן אחרת, ידידותית יותר ותוקפנית פחות כלפי ישראל. לאורך השנים הציגו כתבות שהתפרסמו בנושא את הבלוגרים האיראנים כקול שונה בחברה שמוצגת דרך כלל בתקשורת הישראלית כסגורה וקיצונית.

בשנים האחרונות החלו בארץ גם לחקור בצורה אקדמית את תופעת הבלוגים האיראנים. ד"ר ליאורה הנדלמן-בעבור, שדיברה בכנס של מכון נטוויז'ן, סיפרה שם למשל כי שמונה שנים לאחר עליית הבלוג הפרסי הראשון, "למרות מאמצי המשטר לדכא את תרבות הבלוגים, מאמציו הוכיחו את עצמם מוגבלים". לדברי הנדלמן-בעבור האינטרנט והבלוגים באיראן קשורים קשר הדוק לתרבות האלטרנטיבית ולתופעות הגרפיטי ואמנות הרחוב.

אלא שמעבר לעניין הישראלי במה שמתחולל באיראן, ההודעה האיראנית ביטאה את המודעות האיראנית לעניין שיש לישראל בעולם הבלוגים האיראני. "אין לי ספק מתוך מה שהם כתבו שהם בהחלט גילו עניין. הם ממש התייחסו לתוכן הכנס" אומר אלי הכהן, מנהל מקצועי במכון נטוויז'ן לחקר האינטרנט באוניברסיטת ת"א שהיה ממארגני הכנס על איראן והאינטרנט.

ובכל זאת נראה שבינתיים זו רק התחלה. לדברי אראש קמנג'יר, בלוגר אירני שחי בקנדה, רוב הבלוגרים האיראנים לא מודעים לעניין הרב שיש בישראל בבלוגוספירה האיראנית. "אתה בטח יודע שהמושג 'ישראל' כלל לא קיים בשפה הרשמית של המשטר באיראן. אפילו בפספורט שלי רשום שאסור לי לטייל ל'פלסטין הכבושה'", הוא כותב. "הבלוגר האיראני הממוצע די נזהר לכן מלהיות ידוע כאדם 'עם קשרים לישראלים'".
 

כשאחמדיניג'אד עבר לוורדפרס

כדי להסביר עד כמה בלוגרים איראנים נזהרים מקשר עם ישראלים נותן קמנג'יר דוגמה משעשת-עצובה שהתרחשה בקיץ האחרון, ומהווה דוגמה לאופי המהוסס של הגישושים ההדדיים בין אזרחי המדינות עם המשטרים העוינים.

"חבר שלי כותב בלוג על טכנולוגיה", הוא מספר, "והוא משתמש בתוכנת הקוד הפתוח וורדפרס. אחד הפלאג-אינים היעילים לתוכנה נקרא FireStats והוא תוכנת על ידי בלוגר ישראלי. כאשר החבר שלי החל להשתמש בתוכנה הוא כל כך הוקסם ממנה שהוא פרסם פוסט בפרסית על הנושא. למחרת הוא גילה שאנשים נכנסים לפוסט שלו מתוך דף ישראלי. מסתבר שהבחורים הישראלים נדהמו לגלות שאירני משתמש בקוד שלהם, אז הם כתבו פוסט בעברית בשם "הנוסחא לשלום עם איראן".
 
 
Firestats חוצה תרבויות. הפוסט האיראני על הפלאג-אין הישראלי (צילומסך)
 Firestats חוצה תרבויות. הפוסט האיראני על הפלאג-אין הישראלי (צילומסך)   
עמרי, הבלוגר הישראלי מהבלוג "מחשבות מחשבים ושאר דברי בלע", שגילה את הפוסט האיראני, העלה פוסט משעשע שבו הוא מתאר דיאלוג בין מנהיגי איראן מוותר אחמדיניג'אד לאחר שמסבירים לו ש"FireStats מפותחת בגבעתיים, אם נשמיד את גוש דן לא יהיו עוד גרסאות"!.

אחד מהקוראים הישראלים נכנס לאתר האיראני והשאיר שם הודעה בעברית, מה שכנראה גרם לבלוגר האירני להבהל מעט. הוא מחק את ההודעה, נכנס לבלוג העברי וביקש לדעת מה בדיוק כתבו עליו שם. וכך נוצרו להם בבלוגים הישראלי והאירני דיונים באנגלית עלגת בין הבלוגרים האיראנים לבלוגרים הישראלים. אלא שצורת הדיון האוטופי הזאת שבה מתאחדים בלוגרים משני הצדדים לדיון משועשע על פוליטיקה ווורדפרס לא יכל כנראה להרחיק לכת.

"כתבתי רשימה על הנושא הזה וקראתי לה 'שלום ישראלי-איראני בעזרת פלאג-אין של וורדפרס'", מספר קמנג'יר. "בגלל הרגישות של הנושא שלחתי אימייל לחבר שלי ובקשתי ממנו רשות לפני שאני מפרסם את הפוסט. התשובה הייתה קצרה מאוד. 'אראש, אתה יודע שזה יכול להיות מסוכן'."

אז אי אפשר להתייחס לנושא הזה בחופשיות באיראן?
"כאשר בלוגרים איראנים צריכים לצנזר את עצמם אפילו בנוגע לתשוקה המשותפת להם ולישראלים לסקריפטים וקטעים גיקיים אחרים, כנראה שלדבר בגלוי על 'העניין הישראלי בבלוגוספירה האירנית' זה מחוץ לתחום".

ואיך זה שאתה לא נזהר שידעו שיש לך קשרים עם ישראלים?
"אני חי מחוץ לאיראן, בקנדה. יש משפט בפרסית שאומר 'כשאתה טובע זה לא משנה אם זה מטר אחד או 100 מטר".
 

רשימות מהמחתרת

אנשים מקללים את המשטר ברכבת התחתית. אראש קמנג'יר (צילום: הבלוג של קמנג'יר)
 אנשים מקללים את המשטר ברכבת התחתית. אראש קמנג'יר (צילום: הבלוג של קמנג'יר)   
ההערכות למספר הבלוגים באיראן נעות בין 170,000 ל-700,000. אלו הם ללא ספק נתונים מרשימים, אבל לדברי קמנג'יר למרות הפופולריות של הבלוגים באיראן הבלוגוספירה האיראנית אינה בהכרח מייצג נאמן של האוכלוסיה האירנית, ובמיוחד של זו המרוכזת באיזורים מפותחים פחות. "רוב הבלוגרים האיראנים הם סטודנטים מהמעמד הבינוני" הוא אומר. לדבריו הדעות של הבלוגרים האיראנים הן ליברליות יותר מאלו של הציבור הרחב באיראן.

עם זאת לדברי קמנג'יר צריך גם לבצע הבדלה חותכת בין עמדות המשטר האיראני לבין עמדות העם באיראן. "חבר שלי שחזר מאיראן לפני כמה ימים סיפר לי שזה די נפוץ לשמוע איראנים מבקרים את המשטר בתחבורה הציבורית, אפילו במילים מעליבות".

יחד עם זה אומר קמנג'יר ש"רבים מהאיראנים נחשפו לתעמולה של המשטרה לאורך עשורים ולכן הפכו באופן בלתי מכוון לשגרירים של הישות האיסלאמית". "יש הבדל גדול בין האיראנים שחיים בתוך איראן לבין אלו שחוו את החוויה של חיים במדינה חופשית כמו קנדה לדוגמה" הוא אומר. לדבריו כשאנשים עוזבים את איראן הם "מתחילים להעמיד בסימן שאלה את מה שהמשטר האכיל אותם ולחשוב בצורה עצמאית"

"בלוגים שנכתבים על ידי סטודנטים איראנים שחיים בחו"ל משחקים תפקיד מרכזי בשביל האירנים הללו 'שנולדו מחדש'" הוא אומר "המזל הוא שהטרנד הזה של חשיבה חופשית לא מוגבל רק לאיראנים שחיים מחוץ למולדת. יש גם מספר אדיר של בלוגים של איראנים שחיים בתוך איראן והבלוגים האלה מעמידים בשאלה את הדעות הרשמיות של המשטר ומציגים סימני שאלה בנושאים מגוונים מהנאראטיב האיסלאמי, דרך זכויות אדם ועד סקס".
 

תמונה אחרת של ישראל

למרות שהשטח אינו בשל לדבריו לקשר בלוגים ישראלי-איראני רציף שיהווה קונטרה לעוינות של המשטרים הישראלי והאיראני הרי לדברי קמנג'יר "קשרים חזקים מאוד נוצרו בין הבלוגוספירות האיראנית והישראלית. הקשר החזק ביותר שאני מודע אליו הוא הקשרים שלנו עם ליסה גולדמן והבלוג שלה On the Face. מדי פעם אני מתרגם את הפוסטים שלה לפרסית והסטטיסטיקה מהבלוג שלי מראה שהרבה מהגולשים שלי עוקבים אחר הפוסטים שלה באדיקות. ישנם כמובן גם בלוגרים ישראלים אחרים שהבלוגרים האיראנים עוקבים אחרי הבלוגים שלהם, אבל ליסה הפכה לאייקון עבור הרבה בלוגרים איראנים שאני דיברתי איתם".
 
מבט אחר על ישראל. כך זה נראה מהבלוג של ליסה גולדמן (צילומסך מהבלוג של גולדמן)
 מבט אחר על ישראל. כך זה נראה מהבלוג של ליסה גולדמן (צילומסך מהבלוג של גולדמן)   
"הבלוגוספירה האנגלית של ישראל היא החלון שלנו לעולם האיראני" אומרת גולדמן בראיון לנענע10. "זו הסיבה שאני הרבה פעמים מתרגמת כתבות מבלוגים ישראלים כדי לחשוף זווית אחרת, כי רוב הדברים הכי מעניינים שנכתבים על ישראל נכתבים אך ורק בעברית".

גולדמן, עיתונאית ובלוגרית שהגיעה לישראל מקנדה וכותבת היום מהארץ לתקשורת הבינלאומית, מספרת על קשרים מעניינים למדי שנוצרים בין הבלוגוספירה האיראנית לבלוגוספירה הישראלית.

"אני מקבלת מיילים מבלוגרים איראנים. זה כאילו שהם רוצים שנדע שהם לא כולם כמו שמציגים בתקשורת. היו לי כמה חוויות מעניינות למדי. היה מישהו בטהראן שהייתי מדברת איתו במסנג'ר. בחור חכם מאוד עם הרבה ידע ואנגלית טובה. היינו מדברים על המצב באיראן, הבחירות, דמוקרטיה וישראל. הוא ידע המון על ישראל ואפילו דיבר קצת עברית אבל לא הסכים לתת לי את השם שלו. הוא היה די פאראנואיד. כל פעם הוא היה מתחבר ממחשב אחר עם שם אחר. הייתי מרגישה כאילו אני מקבלת מסרים מהמחתרת. זו הייתה חוויה מדהימה אבל יום אחד הוא נעלם ולא שמעתי ממנו יותר".

איך בלוגרים איראנים מגיעים לבלוג שלך?
"תראה, אני שואפת לספק תמונה אנושית מורכבת יותר של החברה הישראלית. והם שכאילו לכודים מאחורי חומת ברזל ונורא רוצים להכיר אותנו אבל לא יודעים איך, כאילו מושיטים יד מעבר לחומה. גם עצם העובדה שאני כותבת לא רק על פוליטיקה אלא גם על היומיום שלי עוזרת לראות את תל אביב כעיר מודרנית, שוקקת ולבנטינית שזה לא משהו שהם מכירים".
 

פחות סיבות להרוג אחד את השני

הבלוגים הם הדרך לשלום? מנקין לבוש היג'אב באיספהאן שבאיראן (צילום: cc-paul keller)
 הבלוגים הם הדרך לשלום? מנקין לבוש היג'אב באיספהאן שבאיראן (צילום: cc-paul keller)   
אז האם הבלוגים הם הדרך ליצור קשר בלתי אמצעי בין העמים הישראלי והאיראני שלפעמים נראה שהמנהיגים שלהם עשו ביניהם הסכם משותף לבנות את הקריירה הפוליטית זה של זה בעזרת הרבה איומים הדדיים. כשהתקשורת בצד אחד ממלאת את דברי המשטר, והתקשורת בצד השני מוכרת עיתונים על ידי פמפום האימה הקיומית מהפצצה האיראנית הבלוגים יכולים להיות אפיק אלטרנטיבי לתקשורת.

"האינטרנט מאפשר קשר בינאישי וגישור בין תרבויות" אומר הכהן "ברגע שאתה מנטרל את המוקש הפוליטי אפשר בעזרת האינטרנט להגיע למערכות יחסים נפלאות בין בני אדם ולראות שהצרות שלך דומות לשלי והשמחות שלי דומות לשלך".

גם גולדמן רואה בבלוגים ככלי חלופי ליצירת הבנה בין העמים. "אנחנו חייבים איכשהו להתגבר על הדעות הקדומות והזווית החד מימדית שהתקשורת מציגה" היא אומרת "הדעות הללו שהתקשורת מפיצה מנציחות את הסכסוך. אני חושבת שאם אתה שומע קול אישי של מישהו מהצד השני זאת הדרך".

"אני לא סוציולוג ולא פילוסוף, אבל אני יודע שכשאנשים מדברים הם מוצאים פחות סיבות להרוג אחד את השני", מסכם קמנג'יר, "וזה הדבר הנדיב שהבלוגים מספקים לנו".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by