ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
זלדה חוזרת 

זלדה חוזרת

 
 
רותם לצטר, גיימר

לינק חוזר אלינו בהרפתקה נפלאה נוספת והפעם בקונסולת ה-DS. המסע להצלת הנסיכה עוד לא היה חמוד, מהנה וחדשני יותר מאשר ב-The Legend of Zelda: Phantom Hourglass. ביקורת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
סדרת משחקי זלדה של נינטנדו מלווה גיימרים ברחבי העולם למעלה מ-20 שנה. עוד בימי קונסולת ה-NES ההיסטורית, התלהבו השחקנים מהעלילות האפיות, המוזיקה הנפלאה, החידות המאתגרות והמשחקיות הממכרת. גם כיום דבר לא השתנה, והסדרה עדיין עומדת בחוד החנית של מחלקת הפיתוח בנינטנדו.
 
 
הסדרה לא זרה גם לקונסולות הניידות (למעשה, כמה מכותריה הטובים ביותר יצאו בעבר ל- Gameboy על שלל גלגוליו), לכן אין זה פלא שגם ה-DS מתהדר כעת בכותר זלדה משלו, גם אם זה קורה באיחור של שלוש שנים.

בניגוד לכותרים כמו Link to the Past, שפשוט לקחו משחק קלאסי דו מימדי בסדרה והעבירו אותו כמעט ללא שינוי לפלטפורמה ניידת, הפעם נינטדו השקיעו את ליבם ונשמתם במטרה להעניק לגיימרים חווית משחק שונה לחלוטין, שמותאמת ליכולות ולממשק של ה-DS.

זה מתבטא החל ממערכת השליטה שמבוססת רובה ככולה על מסך המגע של הקונסולה, ועד למשחקיות שמותאמת גם לשחקנים המזדמנים ולא רק למעריצי זלדה הכבדים. הכותר הזה מתאים בול לקונסולה כפולת המסכים, והתוצאה מוצלחת במיוחד.
 

נלחמים עם הסטיילוס

 
סיפור המשחק, כמו גם העיצוב האמנותי שלו, מהווים המשך ישיר לכותר ה-GameCube שנקרא Wind Waker. העלילה היא סיפור זלדה קלאסי: לינק וטטרה מפליגים להם באוקיינוס במטרה למצוא את ספינת הרפאים המסתורית שגורמת צרות רבות ליושבי הים. כששטטרה נחטפת, הצלתה מוטלת על לינק. עד מהרה תגלו את החברים החדשים שלכם להרפתקה, כגון סיילה הפיה הפטפטנית שלא זוכרת דבר מעברה, או ליינבק, פיראט פחדן שחושב בראש ובראשונה על אוצרות הים ועל עצמו. אם חשבתם על ג'ק ספארו כמודל לחיקוי, לא טעיתם, מדובר בהעתק די מדויק.

במשחקים קודמים בסדרה היה די קל לתפוס את בקר הקונסולה ולהתחיל לשחק. הפעם לוקח זמן רב יותר להתרגל לסכימת השליטה, שמבוססת על שימושים שונים בעט הסטיילוס. למעשה, השימוש היחידי בכפתורי הקונסולה במהלך כל המשחק הוא כדי לגלול את רשימת החפצים שלכם. כל השאר - לחימה, תזוזה, דיבור עם דמויות שונות ואיסוף חפצים - נעשה באמצעות מסך המגע.
 
 
המשחק מוצג כולו בתלת מימד מלא, כאשר הפיה של לינק, סיילה, משמשת כסמן של ממשק המגע. בכל נקודה עליה תצביעו, סיילה תופיע ולינק יתקדם לכיוונה. ככל שתרחיקו את הפיה מלינק לכיוון קצה המסך, הוא ירוץ אליה מהר יותר, וכאשר תקרבו אותה, הוא יאט. ציור של קו עם הסטיילוס יגרום להנפת חרב. ניתן גם ללחוץ פעמים רבות על האויב ולתקוף אותו בצורה אחרת. ציור של עיגול מסביב לגיבורנו יגרום לו למתקפת הסיבוב הקלאסית.
 

אנימציה מופלאה

 
ישנם שימושים רבים ומגוונים נוספים למסך המגע, כגון כתיבת הערות לפתירת פאזלים על המפות השונות, שרטוט נתיבי שיט, דיג ושימוש בבומרנג. הכל נעשה בצורה חלקה ופשוטה. גם המיקרופון בא לידי ביטוי במספר חידות חביבות, כמו נשיפה כדי לכבות להבות.

קרבות הבוס עצמם קצרים וקלים, אך למרות זאת, ישנן חידות מגע נפלאות שחייבים להבין בכדי להביס אותם. למרות הקלות היחסית של המשחק, הוא נמשך בין 15 ל-20 שעות (הרבה יותר מרוב משחקי ה-DS), וישנן משימות צדדיות ואיים נסתרים למכביר.

אם יש לכם מתאם Wi-Fi לקונסולה, תוכלו להשתתף במצב הקרבות, מעין שילוב של פאקמן תלת מימדי עם מצב 'תפוס את הדגל' הקלאסי של משחקי ירי מגוף ראשון. ישנם גם תמריצים לשחקנים שמתמידים במצב המקוון, ואלו יזכו בשלל חפצים חזקים במיוחד בהרפתקת היחיד שלהם. למרות שמדובר במשחקון מקוון חביב למדי, זו לא תוספת שתחזיק אתכם זמן רב מדי מחוץ למערכה לשחקן היחיד.
 
הגרפיקה במשחק היא הטובה ביותר שראינו עד כה על גבי ה-DS. האנימציה נראית מצוין ויש הרגשה שכל המודלים התלת מימדיים נחתו בתוך המסכים הקטנטנים היישר מה-GameCube. בתחום פס הקול, הכותר לא מפסיק לעשות נעים באוזן. הוא כולל את כל המנגינות הקלאסיות שלמדנו לאהוב במרוצת השנים, לצד מנגינות חדשות וטובות. בכלל, רצוי שתעשו לעצמכם טובה ותאזינו לו באוזניות ולא דרך הרמקול העלוב של הקונסולה.
 

שוטי שוטי ספינתי

ישנם מספר דברים שהפריעו ליהנות הנאה מלאה מהכותר החמוד הזה. ראשית, קטעי ההפלגה בין מקום למקום ארוכים מדי. נכון שאפשר לשדרג את הספינה ולנווט אותה באמצעות הסטיילוס, אבל לא יכולנו להימנע מהתחושה שזו רק עוד דרך מלאכותית להאריך את חיי המשחק.

שנית, יש מבוך אחד מעצבן במיוחד שחייבים לבקר בו מספר פעמים, כל פעם לאחר שהשגתם חפצים חשובים נוספים. את המבוך חייבים לסיים במגבלת זמן נוקשה שמציג שעון החול, ובכל פעם חייבים לעבור את אותם האויבים באותם החדרים שוב ושוב.

אם ציפיתם למשחק הזלדה האולטימטיבי, לא תמצאו אותו כאן. הממשק אומנם כיפי וחדשני אבל היה צורך במציאת איזון טוב יותר בין הכפתורים למסך המגע. הגרפיקה והצליל מרהיבים, אבל העלילה עושה הכל כדי להכליל כל קלישאה אפשרית בז'אנר.

בסך הכל, אם נשים את כל אלו בצד, מדובר באחד ממשחקי ה-DS הטובים ביותר בהם שיחקנו עד היום. הוא כיפי, סוחף וארוך יותר מהרוב המוחלט של המשחקים לקונסולה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by