ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
צדקנות.קו.איל 

צדקנות.קו.איל

 
 
רוני שני

רוני שני חושבת שכלי התקשורת הישראלים מנצלים באופן ציני את רצונם של ההורים להגן על ילדיהם, ויוצרים תבשיל רעיל שממנו נודפים אדי טכנופוביה ובורות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
טכנופוביה היא פחד - לרוב בלתי הגיוני - מטכנולוגיה מודרנית. אבל מהי טכנולוגיה? בוויקיפדיה מספרים לנו שמדובר בחיבור בין שתי מילים ביוונית: טכנו (אומנות) ולוגיה (תורה). מכאן, שטכנולוגיה היא תורת המומחיות או המיומנות. "תחום דעת העוסק בחיפוש פתרונות מעשיים כמענה לצרכים אנושיים, תוך ניצול חידושי המדע", כמו שנכתב באנציקלופדיה החופשית. גם פדופיליה היא מונח שמורכב משתי מילים ביוונית: פדו (ילד) ופיליה (אהבה). אהבת ילדים, שתמיד לובשת אופי אירוטי, אם כי לא תמיד יוצאת לפועל באמצעות מגע מיני ישיר.
 
טכנופוביה אז והיום. שר התקשורת אריאל אטיאס ומנהיג הלודיטים (אילוסטרציה)
 טכנופוביה אז והיום. שר התקשורת אריאל אטיאס ומנהיג הלודיטים (אילוסטרציה)   
וכאן מתחברת ההיסטוריה להווה והופכת לבעיה אחת, שבימים האחרונים הולכת ומקבלת מימדים של מגיפה. השילוב שיצרו כלי התקשורת בארץ בין טכנופוביה לבין רצונו של כל הורה להגן על יוצאי חלציו הוא תבשיל רעיל, שבו דרים בכפיפה אחת כל המרכיבים של מסע צלב (חוק הצנזורה של ח"כ אמנון כהן מש"ס הוא רק הביטוי הרגולטורי שלו).

קל לפטור את ההיסטריה האחרונה סביב האינטרנט כפופוליזם זול, חוסר הבנה, חובבנות ורדיפה אחר הרייטינג, אבל זו תהיה עצימת עיניים. אנחנו, ובמילה "אנחנו" הכוונה היא לכל מי שערכים כמו ידע, חירות ואפילו סתם שכל ישר יקרים לו - לא יכולים לשתוק באיצטלה של "למה לשפוך שמן למדורה"; אין מנוס מלהשמיע שוב ושוב את קול ההגיון, ולוודא שיגבר על זעקותיהם של המקטרגים על האינטרנט רק כי היא שקטה מדי.
 

לא ברור מאליו

הילדים יודעים יותר טוב (אילוסטרציה: ASAP)
 הילדים יודעים יותר טוב (אילוסטרציה: ASAP)   
זו הרי לא הפעם הראשונה (ולא הנושא היחיד) שבה מקהלת הצדקנים נטפלת בלהיטות לטכנולוגיה. ביטחוניסטים עושים זאת עם טרור, שמרנים עושים זאת עם משחקי מחשב והמחוקקים האמריקנים, ממש כעמיתיהם בארץ, עושים זאת ל-Myspace באמצעים מגוחכים.

"הילדים הרי יודעים יותר טוב", "למה לתרום לספין" או "למה לתת לגיטימציה" הן רק חלק מהטענות שמעלים "אנחנו". כי כמה כבר אפשר להסביר שהאינטרנט היא לא מקור הרע. שהיא כלי לימודי וחינוכי מופלא, שהיא מחברת בין אנשים, שאין כמוה כדי לחזק את חופש הביטוי ואת הדמוקרטיה; וזה עוד לפני שדיברנו על תרומתה לכלכלה העולמית. הרי זה ברור מאליו לכל אדם בר דעת, לא?

כנראה שלא. כי במבול הכתבות שפורסמו בשבוע האחרון בכלי התקשורת השונים רק מעטות איזכרו למשל את הבלוג שמפעילה אל"י (שהשבוע אפילו קיבלה פניה מפדופיל שביקש סיוע) או ציינו את קיומה של עמותת סה"ר, שמעניקה תמיכה מקוונת לפונים. אפילו הפורומים המרובים ברשת הישראלית, שלעיתים סתם עוזרים להפיג את הבדידות, לא זכו לאיזו טפיחה וירטואלית על השכם. במקום, כל מה שראינו היו הורים מודאגים שמונעים מילדיהם שימוש באינטרנט, שוטרים זחוחים שלא מבצעים את תפקידם ופקידים שתורתם (חוסר) אומנותם.
 
 

בורות וחוסר אונים

 
בראיון שערך השדרן רזי ברקאי עם שר התקשורת, אריאל אטיאס מש"ס, בגלי צה"ל, ניכר היה שברקאי, שלנצח ייזכר כמי שביקש פעם בשידור שמישהו ישיג לו את "האחראי על האינטרנט", מבין בחומר כמעט כמו השר, שאין בביתו מחשב והוא אינו מתיר לילדיו לגלוש ברשת. השניים ניהלו שיחה נעימה, שבמהלכה ניסה ברקאי לתהות על קנקנה של הצעת חוק הצנזורה שיזמו אטיאס וחבריו למפלגה. משתמו השאלות שכתבו התחקירנים, עברה השיחה לעניינים אחרים.

אך ברקאי אינו היחיד. התחקיר השנוי במחלוקת שמשודר בימים אלה בערוץ 10 זכה לתהודה תקשורתית גדולה למדי, שבתורה, חשפה את הבורות וחוסר האונים האדירים של העיתונות, הרשויות, אנשי החינוך וההורים. והפעם, קולו של הגונג שנתן את האות לתחילת מסע ההפחדה לא מפסיק להדהד.

ככה זה כשמערכת אכיפת החוק (ח"כים, שופטים ושוטרים כאחד) עסוקים, כמו תמיד, בדיג שבע של ההומלס שנתקע מתחת לפנס; גופים שוחרי טוב כמו אשנ"ב, עמותת עלם או אגודת "יד ביד", שאמורים לאזן כתבים לא מקצועיים, מתמחים בעיקר במדעי החברה ופחות באינטרנט; ובעלי עניין שונים דואגים ללבות האת האש.
 

לעשות ילדים זה מפחיד

אין עוררין על כך שאחד הדברים הכי נוראיים שעלולים לקרות לילד או לילדה שלך הוא ליפול קורבן לפדופיל. ועל אף שלא רק הורים מצטמררים מהמחשבה על מבוגר שחש משיכה לילדים, הסטיה הזו, שמעוררת בנו קבס, דחיה או חרדה אוטומטיים, לא תמיד היתה כה מובנת מאליה.
 
 
היתה תקופה שבה האנושות לא התייחסה לפדופיליה כאל עבירה חד משמעית. את הסיפורים על נערים צעירים ביוון העתיקה שמענו כולנו, ורובנו מכירים את יצירות המופת "לוליטה" או "מוות בוונציה". אפילו עם חיבתם של לואיס קרול, אדגר אלן פו או ג'רי לי לואיס לילדות צעירות כבר למדנו לחיות. אין ספק שלפחות חלק מן הבחילה האוחזת בנו למשמע סיפורים על פדופילים והזעם שמעוררת בנו התנהגותם מבוססת על סוגיות של מוסר, תרבות, נורמות חברתיות ואפילו פוליטיקה. הרי במונחים היסטוריים, לא חלף זמן רב מאז זכו ילדים להפוך לבני אדם עצמאיים ובעלי זכויות, שהמבוגרים - הורים ורשויות גם יחד - מחויבים לדאוג לשלומם.

ועדיין, בניגוד לפדופיליה, עליה יש הסכמה גורפת, טכנולוגיה אינה דבר שמפחיד את כולם, על אף שלא פעם יש לה השלכות שליליות. כאשר לואיג'י גלוואני גילה, בשנת 1780, את הזרם החשמלי, הוא לא חשב על האנשים שעלולים להתחשמל למוות; גם ניקולס קנו הצרפתי לא הרהר בתאונות דרכים, כשנהג, ב-1770, במכונית הראשונה בהיסטוריה.

גם לעשות ילדים זה מפחיד. אחד האתגרים הגדולים ביותר שעומדים בפני הורים הוא ההכרח לשלוח אותם לעולם, לבדם, תוך הבנה שהם יצורים בעלי קיום נפרד ממך. ולחשוב ששלחת אותם אל לבדם אל האופל, שעלול להתגלות פתאום בקניון, בבית הספר, בבית הדודים או בחדר הסמוך - זו מחשבה מטרידה לא פחות. אבל חשוב לזכור שבדומה למקומות הללו, וממש כמו בכל דבר בחיים, גם באינטרנט יש טוב ויש רע.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by