ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
העיקר העלילה 

העיקר העלילה

 
 
רפאל בן ארי, גיימר

The Witcher הוא דוגמה חיה לכך שמשחק טוב יכול להסתפק בגרפיקה ממוצעת. עם עלילה בוגרת, עולם אמין ודמויות משכנעות, The Witcher הוא אחת ההפתעות הטובות ביותר של השנה. ביקורת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לפעמים אפשר לראות כמה אהבה חברת פיתוח משקיעה במשחק שלה. The Witcher, המשחק החדש מבית CDProjekt, חברה פולנית עלומה, הוא משחק כזה בדיוק: הוא אמנם לא נוצץ ומלוטש כמו המשחקים שיצאו לשוק בחודשים האחרונים למחשב האישי, אבל אין גיימר שיישאר אדיש לקסם האישי הנוטף ממשחק התפקידים הזה.
 
 
אנו נכנס לנעליו של גֵראלט (Geralt), גיבור אגדתי המכונה Witcher (בתרגום חופשי: כשפן). כשפנים הם לוחמים שמטרתם חיסול מפלצות ומפגעים שבני האדם סובלים מהם, ולרוב הם ידועים כבחורים קשוחים למדי, בעלי יכולות מיוחדות וכושר סיבולת מרשים. הם לא מקובלים במיוחד, כנראה משום שהם עוברים תהליכי מוטציה משונים, והם מחוסנים מפני רוב הרעות הפוקדות את המין האנושי (כמו מגיפות).

גראלט שלנו ניחן בגישת בוא-עשה-לי-את-היום ובכמה צלקות שהולכות טוב עם שריון. כנראה שמישהו באמת ניסה לעשות לו את היום, היות ובתחילת המשחק הוא מתעורר בגפו בחוצות מצודת הכשפנים, ללא כל זיכרון. למזלו הרב מוצאים אותו כשפנים שמכירים אותו, ומביאים אותו למצודה, שם מתחיל סיפורנו. מכאן הסיפור מתפתח עם המשחק, ואין לי שום כוונה לחשוף פרטים נוספים.
 

סקס, סמים, וחרבות

 
הדירוג האירופאי של The Witcher מבטיח דם, עירום, אלימות, שפה גסה ותכנים מיניים, והמשחק מקיים להפליא. The Witcher לא מתבייש להזכיר לשחקן שבני אדם אוהבים לשתות, לעשן סמים, לקלל, ולקיים יחסי-מין. תוכלו למשל לשחד שומרים בעזרת מנה מהסם אליו הם מכורים, לנסות לשכר אנשי מפתח בעלילה ולדלות מהם מידע, והכי מעניין – להכיר בחורות.

גראלט מכיר מספר בנות במהלך המשחק, ובחירה נכונה של מילים, מעשים או מתנות עשויה בהחלט להוביל את גראלט ללילה סוער ואינטימי. אמנם לא מדובר בסרט פורנו, אבל המשחק לא מתבייש בדחפים של הגיבור שלו, ומשלב את נושא הסקס בעלילה בדרך מצוינת ובוגרת, שגם תשפיע על מהלכה. במילים אחרות, זה לא משחק לילדים.

שאר הרפרטואר מופיע גם כן במשחק, במיוחד דם ואלימות. גראלט הוא סייף מעולה (שגם ישמח להדגים זאת למי שמפקפק), ולרשותו שלושה סגנונות לחימה: איטית וחזקה, מהירה ומדוייקת (אך חזקה פחות), והכי כיפית - לחימה מול מספר אויבים בו-זמנית. כל אויב רגיש לסגנון מסוים, וגם כלי הנשק משפיע רבות על כמות הנזק שתגרמו. למשל, חרב מכסף יעילה יותר נגד מפלצות, אבל חסרת תועלת נגד בני אדם, וחרב פלדה עדיפה נגד בני אדם אבל חלשה מול מפלצות.
 
 
רבים ציפו לכך ש-The Witcher ישתמש בשיטת קצץ-ובתר (Hack'n'Slash) הזכורה לטובה מדיאבלו, אבל המשחק זנח את הלחיצות הפסיכוטיות על העכבר לטובת מערכת הפועלת על תזמון. כלומר, לחיצה אחת על אויב תגרום לגראלט לתקוף, ולקראת סוף המתקפה המשחק ירמוז לכם ללחוץ פעם נוספת, על מנת לשרשר מתקפות אחת אחרי השנייה. בין המתקפות תוכלו להשתמש ב-Signs, כשפים מהירים שיכולים להמם את היריב, להצית אותו, ולגרום סבל משובב-לב בשלל דרכים.

שיטה זו עובדת לא רע. לשרשר התקפות מול כמה אויבים עצבניים זה כיף ומאתגר. עם זאת, ברמות הקלות יותר הרמזים של המשחק יותר ברורים, מה שיהפוך אותו במהרה לקל מדי עבור גיימרים מנוסים. לכן עדיף לאותם גיימרים לנסות את הרמות הללו רק בשביל ללמוד להילחם, ורק אז להתחיל לשחק ברמה הקשה, בה תיאלצו לשים לב לחרב של גראלט, לרקוח שיקויים ולהכיר את הדמות שלכם הרבה יותר.
 

לא על החרב לבדה

The Witcher אינו מגביל אותנו לחרבות. עולם המשחק העשיר והאמין מפגיש אותנו עם מיטב כלי הנשק מימי-הביניים, כמו אלות, פגיונות, גרזנים, כדורי קוצים וכו' – אולם רק עם כלי נשק מסוימים נוכל לשרשר מתקפות בצורה אפקטיבית. בנוסף על נשקים נוכל לאסוף פריטים מגוונים מאוד, ביניהם מרכיבים לשיקויים שנרקח בעצמנו, ספרים שילמדו אותנו ויעשירו את יכולותיו של גראלט, חפצים מיוחדים ועוד. יש לזכור גם שגראלט הוא שוחט-מפלצות, ולא מחסן מהלך, ולכן המלאי שהוא יכול לשאת מוגבל.

ברמה הקשה של המשחק, רקיחת שיקויים היא דבר שלא תוכלו להסתדר בלעדיו. תיאלצו לאסוף רכיבים, למצוא נוסחאות לשיקויים חדשים ולהרתיח אותם על מדורה. תהיו חייבים לרקוח שיקויים על מנת לשרוד, כמו שיקוי המעלה את יכולת הריפוי העצמית שלכם, או שיקוי לראיית לילה.
 
 
עם זאת, אין פה אף שיקוי פלא שימלא לכם את מד החיים – יהיה עליכם לתכנן את מועד שתיית השיקויים ואת ההתקפות שלכם. תיאלצו לאמוד את סיכוייכם ולהחליט האם להסתכן בקרב או לברוח. כל שיקוי שתיקחו יעלה את כמות הרעלנים בדם שלכם, המיוצגים על ידי מד ירוק, ואם תיקחו יותר מדי שיקויים תמותו מהרעלה. תכנון חכם כבר הזכרתי?

בדומה למשחקי תפקידים אחרים, גם כאן נצבור ניסיון במהלך המשחק, נעלה רמות ונקבל נקודות אותן נוכל לפזר כראות עינינו בין תכונותיו של גראלט ויכולותיו. התכונות הללו מיוצגות ע'י מפה מסועפת של כישורים, אותם נוכל 'לרכוש' על-ידי הנקודות שנרוויח כשנעלה רמה.

כל כישור קשור לתכונה מסוימת, כמו כושר, זריזות, סיף וכדומה. חלק מהתכונות הללו ידרשו מאיתנו קורבן מיוחד, ואת חלקן נקבל אוטומטית עם הסיפור, אז שימו לב במה אתם משקיעים. למרבה הצער הממשק די מסורבל - שחקנים רבים יאלצו להתרגל אליו, אבל זה ישתלם להם.
 

חייך למצלמה

 
אחד הדברים הכי מעניינים ב-The Witcher הוא החופש של המצלמה במשחק. אפשר לשחק בגוף שלישי, קרוב-קרוב לאקשן, או לשחק עם מצלמה איזומטרית, פחות או יותר כמו דיאבלו. האפשרות השלישית היא לשחק עם מצלמה שהיא בערך בין שתיהן – קרובה יותר מהמצלמה האיזומטרית, וגם יותר חופשית ממנה. למעט מקרים בודדים לא נתקלתי בבעיות מצלמה, וזה די מרשים בשביל משחק שאפשר להתבונן בו ב-3 דרכים.

עוד הישג מכובד לחברת CDProjekt הוא כמות התוכן במשחק. חוץ מקו העלילה הראשי, אפשר להיענות לחוזים שבני אנוש הוציאו על מפלצות, המון דמויות יציעו לכם תעסוקה, וישנם כמה משחקונים חביבים במשחק, כמו פוקר קוביות וקרבות רחוב. התוספות הללו מוצלחות לרוב, והן מהוות מעין פיצוי על כך שאין למשחק אפשרות מרובת-משתתפים. היכונו למצוא את עצמכם משלימים קווסטים עד השעות הקטנות של הלילה.

הגרפיקה במשחק לא תפיל אתכם מהכסא. לא תוכלו לספור כמה שיערות יש לדמויות באף, אבל היא בכל זאת נגישה ועושה את העבודה. למען האמת, היא מהווה חלק מסוד הקסם של המשחק, היות ועיקר היופי שלו נעוץ בעיקר בעיצוב השלבים ופחות בפירוט ואפקטים מתקדמים. הצבעים מעבירים תחושה מדויקת, הדמויות נראות טבעיות בשלבים השונים, והאווירה שוררת בכל.
 
 
איכות הסאונד והמוזיקה הם ללא רבב. הדיבוב מצוין גם כן, ומעביר בצורה מצוינת את אישיות הדמויות. לפעמים ניתקל בסלנג יוצא דופן או קללה עסיסית, וחלק מהשחקנים עלולים להירתע מכך, אולם בעיניי זה רק מדגיש יותר את האופי של כל דמות.

בלי טלאי זה לא כדאי

הטענות העיקריות שאני יכול להפנות נגד המשחק הן זמני טעינה ארוכים, לעתים ארוכים מאוד, ולא משנה באיזה מחשב אתם משתמשים. גם הבחירה של CDProjekt במקומות בהם המשחק נשמר אוטומטית לא תמיד טובה במיוחד. לפעמים המשחק יישמר לפני דיאלוג ארוך, אותו תצטרכו לנהל שוב אחרי שתמותו, רק בשביל להילחם במפלצת שמחכה לכם לאחר מכן במשך כמה שניות, למות שוב, לחכות לטעינה הארוכה ולחזור לדיאלוג הארוך.

מעבר לכך, לפני ש-CDProjekt שיחררה טלאי, למשחק היו בעיות יציבות מעצבנות מאוד. למשל, דמיינו שסוף סוף הבסתם את המפלצת מהפסקה הקודמת, ואז דמיינו את המשחק מתרסק בחינניות ומחזיר אתכם לחלונות. למזלנו, הטלאי פותר את מרבית הבעיות הללו, במיוחד באזור 'רובע המקדש', שהיה כמעט בלתי-שחיק לפני הטלאי.

לסיכום, The Witcher הוא משחק בלי רעש וצלצולים, אבל עם המון נשמה ותוכן. זהו משחק טוב, בוגר, עם עלילה מוצלחת ורעיונות שעובדים מצוין. הוא ישאב אתכם לעולמו, יעסיק אתכם במשך זמן רב, ויחמם לכם את החורף הקר עם האווירה שלו. כל שעליכם לעשות הוא קצת לוותר לו בנוגע לממשק והאפקטים – אבל עם כל כך הרבה קסם אישי, זאת באמת לא בעיה.
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by