ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
כמה עולה התודעה שלכם? 

כמה עולה התודעה שלכם?

 
 
עידו הרטוגזון

Acclair תסרוק לכם את המוח, תמכור את המידע לגורמים בטחוניים ומסחריים ובתמורה - תעניק לכם הנחות למלון. רוצים להשתתף בניסוי?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כולנו מכירים את התור המתיש של הבידוק הבטחוני בשדה התעופה, שנועד להפריד בין אזרחים תמימים לבין טרוריסטים מסוכנים. תארו לכם שאפשר היה לקצר אותו באמצעות מכונה שמסוגלת למדוד את תגובת המוח האנושי לגירויים שונים, וכך לזהות דפוסים טרוריסטיים במוחות הנוסעים. זאת ועוד, מי שישתף פעולה עם הסריקה, יהנה משוברי הנחה למגוון שירותים. זה בדיוק הרעיון מאחורי פרויקט מרתק ומחריד גם יחד, שנקרא Acclair.
 

להשכיר את המוח

הירגעו בעוד המכונה סורקת את מוחכם. דיילת מטפלת בלקוח Acclair (תמונת יח"צ)
 הירגעו בעוד המכונה סורקת את מוחכם. דיילת מטפלת בלקוח Acclair (תמונת יח"צ)   
הרעיון של Acclair, שמבוסס על ההתפתחויות האחרונות בטכנולוגית טביעת מוח (Brain Fingerprinting), הוא לבדוק כיצד אתם מגיבים למידע בטחוני רגיש, ובדרך, גם למסרים פרסומיים. בתוך זמן קצר תאתר המכונה שלהם עקבות של רשמים מסוכנים מבחינה בטחונית שנמצאו במוחכם, וכל עוד אינכם טרוריסטים בפוטנציה - תתיר לכם לעלות על המטוס.

בנוסף, המכונה תרשום את תגובות המוח שלכם למסרים הפרסומיים ותתגמל אתכם עבור שיתוף הפעולה באמצעות נקודות שיטענו על כרטיס מגנטי מיוחד שמנפיקה Acclair. את הנקודות - אשראי מוח או Neurocapital - תוכלו לפדות מאוחר יותר בשדרוג למחלקת עסקים, מסאג' מפנק במלון או הטבות אחרות.

"כלי הוא כלי ואם בעליו מקבל פיצוי נאות עבור השכרתו, עלות הציוד מכוסה וכולם מרוויחים", מצוטט טים אמבלר, מומחה שיווק-ניורולוגי (Neuromarketing) באתר החברה. "הציוד" או ה"כלי" להשכרה שאליהם מתייחס אמבלר, הם כמובן המוח האנושי או במילים אחרות: התודעה שלכם. האם הייתם רוצים להיות לקוחות של Acclair?

גם אם אתם כבר רצים להירשם, הקדמתם את המועד. Acclair, חברת מישטור-צרכנות המזכירה את אחד מחזונותיו האפלים ביותר של סופר המדע בדיוני פיליפ ק. דיק, קיימת כרגע בעיקר על הגבול שבין מציאות לבדיון, והיתה חלק מממפגש החודשי של האפגרייד, שהתקיים ביום ראשון בתל אביב ועסק בהיפר-מציאות.
 

הזמנים הם מופרטים

 מפגשי האפגרייד החודשיים שמתנהלים בתל אביב ובירושלים לאורך השנים האחרונות מהווים מקום מצוין להתעדכן בו לגבי הצומת המתפתחת של עולמות האמנות, הטכנולוגיה והניו-מדיה. מה שהתחיל לפני 12 שנה בניו יורק כיוזמה של האמנית הישראלית יעל קנרק, והתרחב מאז ל-26 ערים ברחבי העולם מפריז ועד דרום אפריקה, הגיע לפני שנתים גם לישראל ביוזמתו של אקטיביסט המדיה מושון זר אביב. היום, המפגשים החודשיים בנושאי אמנות, טכנולוגיה ותרבות, מנוהלים על ידי היידי הלוי ואריאל מלכא, ומטרתם לספק זוויות חדשניות, לטפח ולקדם את עשית הניו-מדיה המקומית. 
מצד אחד, כשאיל פריד ולותר טי יזמו את פרוייקט Acclair ב-2004, כחלק מהתואר השני שלהם ב-IDII (ה-Interactive Design Institue Ivrea), מדובר היה בפרויקט ביקורתי של Social Fiction,
תחום שעניינו שימוש באלמנטים טכנולוגים, פסיכולוגים וחברתיים תוך ארגונם מחדש בסיטואציה בדיונית אך אפשרית במטרה לבחון ההערכים וההתנהגויות דרכם אנו פועלים. מצד שני, היום, לאחר שהפרויקט הוכח כאפשרי טכנולוגית ולאחר שחברות כלכליות ובטחוניות הביעו בו עניין - לא מוכנים השניים להתחייב שלא יהפכו בעתיד לחברה מסחרית אמיתית. למעשה, דומה שזה רק עניין של זמן עד ש-Acclair תהפוך למציאות.

הרעיון ל-Acclair בא לפריד וטי בהשראת השירות של חברת Privium, שמאפשרת לקצר את התור בבדיקות הדרכונים בעזרת מיכשור אלקטרוני שסורק את קשתית העין ומזהה את התייר. השירות, שעלותו היא סביב ה-100 אירו לשנה, משתלם למי שמסתובבים הרבה בעולם, אבל את פריד וטי עניינה במיוחד ההטבה שמקבלים המצטרפים: חניה קרובה יותר לטרמינל.

לדברי פריד, מדובר בדוגמה ראשונית מסוגה (אבל רלוונטית מאין כמותה), לזמנים המופרטים בהם אנחנו חיים ולחיבור הולך ומתהדק בין שירות בטחוני לשירות צרכני. על פי מחקרים שמצטט פריד, כל מטר מרובע בשדה התעופה הית'רו רווחי פי 10 מזה שבקניון הממוצע. מכאן, ששדה התעופה הוא מקום מצוין להזדמנויות מקצועיות.
 
 

בין נחמד לבין מקפיא דם

 P300 הוא עקרון נוירולוגי הגורס שגלים במוח יגיבו לתמונה בעלת משמעות מיוחדת 300 מאיות השניה לאחר שהוצגה בפנינו. Brain Fingerprinting, טכנולוגיה שפותחה על ידי פרופ' לורנס פארוול, משתמשת בעקרון זה כדי להציג בפני הנבדק מסרים מסוימים, לבדוק את תגובתו, לקרוא את מחשבותיו ולגלות האם נחשף למידע מסוים או לא. בניגוד לפוליגרף, את ה-P300 לא ניתן לרמות. בשנת 2000, שימשה הטכנולוגיה לזיכוי תקדימי של טרי הנטינגטון, שכבר הורשע ברצח לאחר שהוכח שמוחו כלל אינו מכיר את זירת הרצח. ב-1999 לעומת זאת, גרמה הטכנולוגיה לחשוד ברצח להודות לאחר שהוכח שבמוחו מאוחסן מידע שתאם לפרטיו של רצח בלתי מפוענח. 
המודל הכלכלי מאחורי Acclair משלב את עקרון ה-P300 יחד עם טכנולוגיית ה-Brain Fingerprinting ושיתוף פעולה עם גורמים ממשלתיים וכלכליים. בשלב הראשון מועבר למערכת מידע שנאסף על ידי גופים ממשלתיים כמו מערכת המודיעין המקוונת Echelon או חברות מסחריות, כמו Acxiom. על בסיס הנתונים הללו נבנה מבחן מיוחד לנבדק. בשלב השני מוקרן לנבדק סרט מותאם אישית, שכולל עירוב של הרבה דימויים כלליים שמאפשרים לכייל את מוחו ומשמשים לצורך השוואת תגובותיו למראה מספר קטן של גירויים רלוונטיים.

השלב השלישי הוא זה שבו מוכרת Acclair את המידע על הרגישות התודעתית של האדם לסוגים מסויימים של מסרים צרכניים לחברות כמו קוקה קולה, נייק או וולמארט. בשלב האחרון והמהנה ביותר, הלקוחות-חשודים, שהעניקו לחברה גישה אל מוחם, זוכים בהטבות.

את התהליך הזה, כמו גם קליפים אחרים המדגימים את הבדיקה, ניתן למצוא באתר הפרויקט, כאשר הסרטונים הללו (כמו כל מה שקשור ל-Acclair) מעוצבים בסגנון שפריד מגדיר "משהו בין נחמד ונעים לבין מקפיא דם".
 

אמירה ביקורתית על הצרכנים

 
"זה התחיל כפרויקט של עיצוב ביקורתי, Critical Design", מספר הפסיכו-מעצב איל פריד, בראיון לנענע מחשבים. "בניגוד לאמנות, בעיצוב ביקורתי אנחנו לא רק שואלים שאלה, אלא גם מנסים לתת לה תשובה בחיי היום יום. לכן אנחנו בעצם חלק מתופעה יותר רחבה, שנקראת Social Fiction, ומעוררת שאלות על הצורה שבה אנחנו חיים, הערכים והתרבות שלנו. Acclair הוא עדיין פרויקט אקדמי, אבל החברה שלכאורה קמה, היא בעצם הצד היותר פרקטי של הסיפור. אנחנו רוצים לבלבל אנשים, שיתהו אם זה אמיתי או לא".
 
ההון החדש. Neurocapital (צילום: יח"צ)
 ההון החדש. Neurocapital (צילום: יח"צ)   
צמד המייסדים הציגו את חברת Acclair למאות לקוחות פוטנציאלים במקומות רבים, כשלדבריהם, מחצית מהאנשים שנחשפו למערכת הביעו עניין בהשתתפות בשיטת התיגמול. לדבריו אנשים פשוט שלפו כרטיסי אשראי וביקשו להרשם. במקרה משעשע במיוחד, מספר פריד, שני אנשים ממוצא אסייתי סירבו להאמין שהמערכת אינה קיימת, ומשלא קיבלו את כרטיס ההנחות, טעו לחשוב שנפלו קורבן לאפליה על רקע גזעי וגרמו לתקרית בינלאומית.

במהלך ההרצאה סיפרת שזכיתם להתעניינות קונקרטית מאוד מחברות, וגם מחברה שעובדת עם ארגון ביון בינלאומי?
"נכון, ובגלל שעשינו הרבה מאוד מחקר מדעי וטכנולוגי פיתחנו מודל עיסקי חדש. מתוך שלא לשמה בא לשמה. מהמחשבה התרבותית נולדו רעיונות שיש להם יישומיות מדעית. עכשיו אנחנו בהתחלה של כל מיני תהליכים שיכולים להביל לאפליקציות, למרות שזו בפירוש לא היתה הכוונה הראשונית".

אז אתם משתפים פעולה עם הדבר שאליו התנגדתם?
"נכון, התחלנו מנקודת מבט ביקורתית ואנחנו עדיין שם, אבל אנחנו כל הזמן ביקורתיים גם כלפי עצמנו. אנחנו אומרים 'בוא נלך עם זה עד הסוף ונראה עד כמה אפשר למשוך את זה'. כשהופענו כנציגי חברת Acclair בפסטיבל אמנות וטכנולוגיה בסן חוזה, מספיק אנשים השתכנעו ורצו לדבר איתנו ולקנות מאיתנו את הרעיון. אבל המסר הוא לא הביזנס, אלא למשוך את הרעיון כדי שהוא יוכל להיות ביזנס".

זה לא נשמע משכנע. השאלה אם כשאתה מפתח את הדבר הזה ממש עד הסוף אתה לא תורם ליצירה של זה?
"זה שאלה שאני לא מנסה אפילו להתמודד איתה, מכיוון שאנחנו לא תמימים מספיק כדי לחשוב שהאמת התחילה איתנו ותפסיק אחרינו ושאם נפסיק את התהליך זה לא יקרה. מה שמעניין אותי הוא הרמה הפסיכולוגית של הסיפור הזה. לראות עד כמה אנחנו, כבני אדם, מוכנים לקבל דברים כאלה מרצון. אנו לא עוסקים ביכולתו של הריבון לכפות עלינו את כלליו. לצורך הפרוייקט זה נלקח כנתון, אלא בנקודה שבה כל אחד מאיתנו מקבל את זה. האמירה היא אמירה ביקורתית עלינו - לא על הכוחות הגדולים שמקיפים אותנו".
 
הפתיע אותך שכל כך הרבה אנשים היו מוכנים להסכים להצעה?
"כן, מאוד, מכיוון שעשינו את הפרוייקט הזה מפחיד מספיק אבל בכל זאת הצלחנו לחדור לתוך המרחב האישי. יכול להיות שהפרסים היו נעימים וטובים מדי".
 
חכו עוד חמש שנים. איל פריד וד"ר אמילי לוצקר במפגש אפגרייד (צילום: עידו הרטוגזון)
 חכו עוד חמש שנים. איל פריד וד"ר אמילי לוצקר במפגש אפגרייד (צילום: עידו הרטוגזון)   
כדי לחזק את דבריו הוא מספר על בוב, אדם שאיים להכותו כשסיפר לו על Acclair וביקש לצלמו לקמפיין של החברה. בוב אמנם צעק עליו שהחברה חותרת תחת הרוח האמריקנית וסירב, אולם בסופו של דבר, הסכים שפריד יצלם אותו, כדי שתמונתו תשולב במקום בולט בקמפיין של Acclair. "הוא היה כל כך נחרץ בהתנגדויות שלו ואמר שאין סיכוי שהוא יעשה את זה, אבל בסך הכל הבטחתי לו משהו קטן והוא כבר חזר בו. זה רק אומר לך כמה מעט אפשר לתת כדי לשבור את כל ההתנגדויות".

בוא נעזוב לרגע את הביקורת החברתית והאפשרויות הכלכליות. מה דעתך על הרעיון - הוא טוב או רע, מוסרי או לא?
"אני חושב שהשאלה לא רלוונטית, כי מה טוב ומה רע משתנה כל הזמן - מחברה לחברה, מתקופה לתקופה וגם משתנה אצלנו. אמא שלי הצהירה פעם שאם אריק שרון יהיה ראש ממשלה היא תרד מהארץ. כמה שנים אחרי זה היא הצביעה בשבילו והיא עדיין ברוך השם בארץ. אם לא היתה לי התנגדות פנימית מראש לכל הרעיון, לא הייתי עושה אותו מלכתחילה. אני אישית הייתי מסרב בתוקף לעבור את התהליך של Acclair, אבל כמו כל אחד אחר, אני נפתח לרעיונות חדשים. כמו שאיינשטיין אמר: 'הכל יחסי'".

אז מתי לדעתו של פריד אנחנו צפויים לראות את המיזם הסטודנטיאלי שלו קורם עור וגידים? "זה דורש הרבה מחקר מדעי וטכנולוגי, הרבה התאמות חוקיות ואתיות ופיתוח של המודל הכלכלי. יחד עם זאת, בקצב שהדברים מתפתחים היום, לפעמים המציאות עולה על כל דמיון", אמר, אך מיהר להרגיע את חובבי הפרטיות, שמעדיפים שהתודעה שלהם תישאר בבעלותם: יכול להיות שזה לא יקרה אף פעם, אבל מצד שני, מבחינת התנאים הטכנולוגיים וההתבשלות הפנימית והחברתית שלנו - ההימור שלי הוא חמש שנים".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by