ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
שלום ולא להתראות 

שלום ולא להתראות

 
 
אלעד קפלן, גיימר

Global Conflicts: Palestine מתיימר להציג את הסכסוך הישראלי-פלסטיני מנקודת מבט חדשה ואובייקטיבית. לדעתנו, הוא לא ממש עומד בהבטחה הזו - וגם אינו משחק מוצלח במיוחד. ביקורת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמו בכל דבר העוסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני, השאלה הראשונה שעולה במוחו של הישראלי המצוי זהה: בעדנו או נגדנו? כשמדובר במשחק פעולה, התשובה לרוב נענית ברגע שמבררים על מי יורים. הפעם זה קצת יותר מסובך.
 
 
המשחק שייך לז'אנר המשחקים הרציניים, בסגנון Peacemaker, המשתדלים להתייחס ברצינות לכאבם של שני צידי המתרס. Global Conflicts: Palestine עושה זאת ממבט חדש - זווית ראייתם של העיתונאים. במהלך המשחק תגלמו את דמותם של עיתונאי או עיתונאית זרים, שמגיעים אל לב ליבו של הסכסוך המתמשך, עיר הקודש ירושלים, כשהם מצוידים בפנקס ועט בלבד.

במהלך הדרך תזכו לחוות מספר אירועים, שמציגים את הבעיות הקשות והכואבות ביותר של המציאות בשטחים. בין אם מדובר במעצר חשוד, פיגוע במחסום או סכסוך על קרקעות, המשחק לא עושה לאף אחד חיים קלים. השאלות שמועלות אמיתיות לחלוטין, ולא תמיד יש תשובה חותכת לכאן ולכאן. הבחירה למי להאמין היא שלכם בלבד.
 
 
גם במאמר המוגמר, שתתבקשו להגיש בסוף כל שלב במשחק, לא תוכלו להיות ניטרליים אפילו לרגע אחד. ניתן לכתוב מאמרים המציגים את שני הצדדים באור חיובי או שלילי, ולפרסם אותם בעיתון ישראלי, פלסטיני או אירופי, על פי בחירתכם.

מוכרחים להודות שהרעיון עצמו לא רע, או לכל הפחות מעניין. עם זאת, הסקרנות הראשונית קורסת ברגע שיושבים לשמוע הרצאה היסטורית של פרופסור פלסטיני ממורמר או של חייל צעיר במחסום, ולפעמים פשוט לא אכפת מה יש להם להגיד.
 
 
 

עיתונאות חוקרת?

הבעיה העיקרית היא שלעולם לא תזכו להיות עיתונאים חוקרים אמיתיים. בעוד שדמויות רבות מסתובבות ברחובות ירושלים וסביבתה, ניתן לדבר רק עם מספר אישים מוגדרים מראש, שישפכו בפניכם טענות וסיפורים מחושבים ומנוסחים. בכל סיפור, בין אם מדובר בפשיטה צה"לית על בית פלסטיני או סכסוך בין מתנחלים לבני הכפר הסמוך, תוכלו לשוחח רק עם דמויות אחדות ולבחור תשובות שניתן לענות להם מתוך מלאי מוגבל מאוד של אפשרויות שיחה.

איכות התשובות שלהן תזכו תלויה בחיבת בני השיחה כלפיכם, אך אם באמת תרצו, תוכלו למצוא ציטוטים סבירים מבלי להתאמץ יותר מדי.

את המאמר הסופי ניתן להרכיב משלושה ציטוטים שאספתם בדרך (שמותאמים לרעיון המרכזי שאתם רוצים להביע), ואליהם ניתן להדביק כותרת ותמונה מתוך מספר אפשרויות מוכנות מראש. אולי פה טמונה הבעיה; להיות עיתונאי זו לרוב מלאכה הדורשת יצירתיות ומקוריות. ברגע שמוציאים כמעט לחלוטין את ההתבטאות העצמית מהתמונה, נשארים עם ספר היסטוריה אינטראקטיבי, שפועל באופן דומה לתרשים זרימה.

אני הראשון שיטען שהעט חזק מהחרב, אבל אם רוצים לפתח משחק מוצלח מסכסוך אלים, צריך ליצור בו עניין בצורה כלשהי. Global Conflicts: Palestine משעמם כמעט כמו שיעורי בית באזרחות.
 
תוסיפו לכך את קשיי השליטה, האנימציה הירודה וסביבת המשחק המוגבלת וקיבלתם מוצר שאין לו כמעט יתרונות מעבר לרעיון המקורי הראשוני. זה הופך אף לגרוע יותר כשנתקלים במספר משימות תמוהות, שנועדו לשפר את "מעמדכם" בעיני האוכלוסייה המקומית, בהן תתבקשו להתרוצץ ממקום למקום על מנת לשמח את התושבים משני צידי הגבול. בתור תושב ירושלים, אני לא זוכר את הפעם האחרונה שכתב רויטרס אסף את ילדי מהגן.
 
 

בעדנו או נגדנו?

עם כל זאת, עדיין מדובר באחד הניסיונות היותר מרתקים לעסוק בסכסוך שלנו בצורה וירטואלית. במהלך הכנת הכתבה שאלתי איש ציבור ישראלי, ח"כ לשעבר מטעם מפלגת העבודה, מה דעתו על המשחק. לאחר שסיים להתלהב מכך שהדמויות הוירטואליות המנופחות והמכוערות 'נראות כמעט אמיתיות', הוא תפס את ראשו באנחת ייאוש כל פעם שאירע משהו שיכל להתפרש כתעמולה אנטי-ישראלית. אישה פלסטינית התעלפה במחסום, חייל דחף אסיר פלסטיני ומתנחל הביע את דעותיו הקיצוניות בנוגע לנהלי הפתיחה באש של צה'ל.

אם תרצו, זה נהיה גרוע עוד יותר – ירושלים מוצגת כעיר מבוצרת על ידי מחסומים, החיילים העומדים באותם מחסומים חושבים שכל פלסטיני הוא מחבל פוטנציאלי ורוב האזרחים הישראלים איתם מדברים לובשים מדים ואוחזים בנשק.
 
 
בעיני רבים המשחק כולו יצטייר כתעמולה אנטי-ישראלית. עם זאת, ניתן להאזין גם לצד השני. תוכלו לתקוף בכתבותיכם את המצאות הפלסטינים בנוגע לאלימות הצה"לית, לשמוע את קושי הישראלים להתמודד עם חיי יום-יום תחת איום טרור ולהאזין להיסטוריה ארוכה של אלימות כלפי המדינה הציונית.

בתור ישראלי, אני חושב שסך הכל התעמולה מוטה לרעתנו. ייתכן שאם הייתי פלסטיני הייתי חושב הפוך. בשורה התחתונה, ניתן להאזין לשני הצדדים ולכתוב כתבה המיועדת לאיזה קהל יעד שתרצו. אם כבר אנו עוסקים בשיוויון, בכותרת של המשחק כתוב "פלסטין" ולא "ישראל". פרשו זאת כיצד שתרצו.

לסיכום, זה לא משחק טוב כמעט משום בחינה. קשה מאוד ליהנות מקריאת דיאלוגים יבשים בנושאים פוליטיים. למעשה, הכיף היחידי שתמצאו כאן הוא להתמרמר בקול רם עד כמה כולם נגדנו (בין אם אתם ישראלים או פלסטינים). עם זאת, משמח לראות משחק נוסף שתופס זווית רצינית על נושא מורכב.

לבידור אינטראקטיבי יש יתרון בולט בהצגת צדדים מנוגדים בצורה הוגנת, ומסקרן יהיה לראות אלו משחקים 'רציניים' מסוג זה יתפתחו בשנים הקרובות. ברגע שזרקנו את הכיף מהחלון, נשארנו עם כלי לימוד מרתק, שמעביר בקלות מורכבות שמתפספסת גם בספרי הלימוד המוקפדים ביותר.
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by