ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
תודה, דוקטור גוגל 

תודה, דוקטור גוגל

 
 
דנה פאר

לפעמים נדמה שבזכות האינטרנט כולנו הפכנו פתאום למומחים בריאותיים. אז נכון שהפורומים ואוקיינוס המידע המקוון אינם יכולים להחליף בדיקת רופא, אבל אפילו הם מודים שיחסי הכוחות משתנים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בעונה השלישית של הסדרה "סקס והעיר הגדולה" מסבירה מירנדה לחברותיה כיצד מאבחנים מחלות באמצעות האינטרנט: "את מקלידה את הסימפטומים שלך, לוחצת Enter ומחכה שהמילה 'סרטן' תופיע על המסך". נשמע לכם מוכר, אפילו מוכר מדי? לא פלא. על פי סקר שהתפרסם לא מזמן, כ-160 מיליון בני אדם בעולם חיפשו בשנת 2006 מידע רפואי באינטרנט - כ-37% יותר מאשר בשנה שקדמה לה. כ-80% מגולשים הבוגרים הגולשים חיפשו לפחות פעם אחת מידע בנושאי בריאות ו-88% מהם דיווחו שמצאו את מה שחיפשו.
 
תודה לך, דוקטור גוגל (צילום: סטודיו נענע)
 תודה לך, דוקטור גוגל (צילום: סטודיו נענע)   
לפעמים נדמה שבזכות האינטרנט כולם הפכו פתאום למומחים לרפואה. עשית בדיקת דם ואתה לא מבין את פשר המילים הארוכות שכתובות על הדף? גש למחשב: שניים-שלושה קליקים ואתה כבר יודע את הפירוש המילולי. שניים-שלושה קליקים נוספים ואתה כבר מבין בדיוק מהי משמעות העובדה שהתוצאות שלך יצאו מעל או מתחת לנורמה, מהן ההשלכות האפשריות של זה, אילו טיפולים חדישים קיימים כיום בשוק, וכדי לדעת ממי הכי כדאי לקבל טיפול יש לך גם המלצות גולשים לגבי הרופאים המומחים ביותר שעוסקים בתחום, בארץ ובעולם.

האם מדובר במגמה מבורכת? האם העובדה שהיום כל אחד יכול להיות הרופא הפרטי של עצמו, לאבחן את המחלות שלו ובמידה מסויימת גם להכריע בנוגע לדרכי הטיפול בהן, חיובית או שלילית? התשובה לכך, כמובן, היא שכמו בכל דבר בחיים, גם כאן צריך לשים את הדברים בפרופורציה.

האינטרנט אומנם מספקת כלים מצויינים למי שיושב בבית מול המסך כשהוא להוט לאבחן את עצמו, אבל הכלים הללו - אם משתמשים בהם בצורה לא נכונה - יכולים בקלות להפוך לחרב פיפיות. שמעתם פעם על תופעת הסייבר היפוכונדריה? אם לא, כדאי שתקראו הלאה.
 

היפוכונדריה במרחב הווירטואלי

סייבר היפוכונדריה, או סייבר-כונדרייה, זה בעצם שילוב של היפוכונדריה עם התמכרות לרשת. בעוד שההיפוכונדר של פעם היה מוגבל לכמה ספרים רפואיים בספריה העירונית, לכתבות בעיתונים ולסיפורים מעוררי חלחלה ששמע מהדודה הפולניה והטריפו את שלוות נפשו המעורערת ממילא, הרי שההיפוכונדר המודרני יכול לנתב את חרדת המחלות האובססיבית שלו לכדי גלישה אינסופית באתרי בריאות, בספריות מקוונות בכל רחבי העולם, בוויקיפדיה, בפורומים, בבלוגים - בעצם, בכל דף נתונים אליו אפשר להגיע באמצעות מנוע חיפוש. כלומר, מדובר בכמות אינסופית כמעט של מידע.

כולנו יודעים שחוויית החיפוש באינטרנט היא עניין מדבק וממכר: תמיד יש לינק נוסף שאפשר ללחוץ עליו, ואולי משם יבוא הפתרון. אלא שבניגוד לאדם הרגיל, שבשלב כלשהו מוצא תשובה משבעת רצון ומפסיק ללחוץ, הסייבר היפוכונדר ממשיך ללחוץ וללחוץ ואינו מסוגל לעצור את עצמו. הוא יושב מול המחשב וממשיך לחפש מידע על הבעיות הרפואיות שלו ולהיאחז בכל בדל אינפורמציה אפשרי.

הבעיה היא שהפעולה הזו, לא רק אינה משפרת את בריאותו הפיזית, אלא אף מחמירה את זו הנפשית.
 
 

קמים למחשב באמצע הלילה

קחו לדוגמה את לי גורדון (47). לפני שטיפל בסייבר-היפוכונדריה שלו נהג לבלות לפחות ארבע שעות ביום מול המחשב כדי לחפש כל שביב של מידע בנוגע לבעיות רפואיות קלות מהן סבל, כגון כאבי שרירים או מפרקים. "אי אפשר היה לדבר איתו בכלל", סיפרה אשתו. הבעיה שלו היתה כל כך חמורה שלעיתים היה קם מהמיטה באמצע הלילה, מדליק את המחשב ומנסה לברר את משמעות הסימפטומים שהוא סובל מהם ברגע זה. וההיסטריה לא הסתכמה באתרים רפואיים - גורדון נהג גם להיכנס לאתרים שמציעים שירותי מיפוי כדי לבדוק איזה בתי חולים ושירותים רפואיים הכי קרובים אליו הביתה, ולאתר את המסלולים הקצרים והמהירים ביותר אליהם - למקרה הצורך.

לפחות לסיפור הזה יש סוף טוב: כיום, לאחר שטיפל בבעיית הסייבר היפוכונדריה באמצעות תרופות וטיפול פסיכולוגי, מצליח גורדון להגביל את זמן חיפוש המידע הרפואי ברשת ל-20 דקות ביום בלבד.
 

למה דווקא האינטרנט

מהי בעצם הסיבה לכך שהאינטרנט, כמקור למידע רפואי, זכה להיפוכונדריה שלמה משלו? למה אין לנו היפוכונדרים של ספרות רפואית והיפוכונדרים של סדרות טלוויזיה כמו "סקראבס" או "האנטומיה של גריי", אלא רק היפוכונדרים מקוונים?

ישנם כמה אלמנטים שמייחדים את האינטרנט משאר מקורות המידע שהיו קיימים לפניה. ראשית, האינטרנט עמוסה בהרבה מאד מידע מוטה, שגוי או סתם לא לגמרי מדוייק. השימוש בו עלול כמובן להזיק או להוביל למצבים בלתי נעימים אחרים.

כך, למשל, מספר פרופ' מיכאל ויינגרטן מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב: "הגיעה אלי השנה אישה שבקושי יודעת קרוא וכתוב, נכנסה לניתוח ויצאה עם בעיה מסוימת. הבן שלה הוציא מן האינטרנט מה מותר ומה אסור לאכול, והיא מתלוננת שלא נותר לה מה לאכול. עזרתי לה להבין שהמידע שקיבלה אינו מחייב, אלא תקף כהמלצה בלבד במקרים מסויימים".

שנית, האינטרנט, בניגוד לספרים, לסדרות טלוויזיה או לסבתא הפולניה, מהווה גם אמצעי רווח עבור אנשים מסויימים. מאחורי חלק גדול מהקישורים, הממומנים והלא ממומנים, עומדים אנשים שמאוד רוצים לגרום לך, הגולש התמים, להאמין שאתה סובל ממחלות ומבעיות מסויימות - מחלות ובעיות שהם מכירים את הדרך לפתור אותן. תמורת תשלום צנוע, כמובן.
 

סימפטום הזברה

הרופא יודע לנתח (אילוסטרציה: stockxpert)
 הרופא יודע לנתח (אילוסטרציה: stockxpert)   
אבל הדבר הגרוע ביותר בשימוש באינטרנט כמקור למידע רפואי זו העובדה שחלק מהאנשים משתכנעים, באמת ובתמים, שהיא תחליף מספק לרופא אנושי. הרי האינטרנט, בניגוד לספר, אינה סטטית ומתעדכנת כל הזמן. ישנם אתרים שמאפשרים לך להזין את הסימפטומים שלך וכך מתיימרים לאבחן את המחלה. באינטרנט אפשר גם לחסוך את הטירחה והעלות שכרוכות בביקור אצל הרופא, ובמקום, לפנות לרופאים מומחים שמייעצים בפורומים רפואיים או להסתפק בקריאה של תשובות שכבר נמצאות שם.

דבר נוסף שאפשר למצוא באינטרנט בשפע אלו סיפורים על חוויות אישיות של אנשים שסבלו מבעיות שנשמעות דומות לאלו שאתה חווה. אם זה לא מספיק רציני בשבילך, יש גם מאמרים רפואיים שאפשר לגשת אליהם בתשלום או חינם. בקיצור, באינטרנט יש כל כך הרבה סוגים שונים של מידע מגוון, שאתה עוד עלול להשתכנע - חרף האזהרות המשפטיות הארוכות לפיהן "אין להתייחס לנאמר כאן כייעוץ רפואי" - שמדובר בתחליף ממשי לרופא.

הבעיה היא שזה לא נכון. האזהרות המשפטיות הארוכות שאף אחד לא טורח לקרוא לא נמצאות שם בלי סיבה. האינטרנט היא מקור מידע נפלא, אבל אין תחליף למי שעוסק בבריאות של אנשים באופן יומיומי, מי שמכיר אותך ואת ההיסטוריה הרפואית שלך, יושב לידך, רואה אותך, נוגע בך, מדבר איתך ושואל שאלות. מכירים את סימפטום הסטודנט לרפואה, ששומע דהרות ומניח שמדובר בזברה, למרות שהרבה יותר הגיוני להניח שזה סוס? כמותו, גם הגולש מתפתה להאמין שהסימפטומים שלו לא משקפים הצטננות רגילה, אלא את אותה מחלה נדירה שתוקפת אדם אחד ממיליון. אלא שבניגוד לסטודנט לרפואה, את הגולש התמים אין מי שיזהיר וירגיע.
 

יש גם צד טוב

נכון שסייבר היפוכונדריה זה מפחיד, אבל חשוב לזכור שלא הכל רע. לאינטרנט יש גם הרבה מאוד יתרונות ככלי לידע רפואי, הן לקהיליית החולים והן לקהיליה הרפואית. רק צריך לדעת להשתמש בהם נכון.

מבחינת פרופ' ויינגרטן, המהפכה האמיתית שיצרה האינטרנט היא דווקא באינטראקציה בין הרופא לחולה. "על פי הגישה המסורתית, כשרופא פוגש חולה, הכוח נמצא באופן מובהק אצל הרופא. הוא מחזיק גם במידע וגם שולט במשאבים. כיום, כאשר המידע נמצא גם אצל החולה, הדבר עשוי לשנות משמעותית את יחסי הכוחות ואת המפגש". לדעת ויינגרטן, הרופא אוחז כיום בתפקיד חדש: אומנם החולה יכול להביא ים של מידע, אבל הרופא הוא היחיד שיכול להעריך את הנתונים הללו לפי שיקול דעתו ולעשות את ההתאמה האישית בינם לבין החולה המסויים שמולו.

ובכן, נראה שאנחנו אכן נמצאים בעיצומה של מהפכה ביחסי הרופא-חולה: מהפכת ה-WWW, או במילים אחרות, מהפכת המעבר לרפואה מקוונת. וכמו תמיד במהפכות, יש מי שיודע לנצל אותן לטובתו ויש מי שנסחף וטובע בזרם המערבולת. "רובנו זוכרים את התקופה בה היינו צריכים לחפש מאמרים באינדקס מיושן" נזכרת ד"ר תמי קרני. בכנס אודות יחסי הרופא-חולה בעידן המקוון היא מספרת על מחקר שנערך לפני כשנתיים ובדק קבוצת תמיכה של סרטן השד. מתוך 4,600 בעיות שעלו שם, רק 10 נענו לא נכון. מתוכן, שבע תוקנו בתוך פחות מחמש שעות בממוצע. "אני בעד התופעה", סיכמה ד"ר קרני, "נדמה לי, שאין רופא היכול לעמוד ברמת דיוק כזאת".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by