ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
משימה בלתי אפשרית 

משימה בלתי אפשרית

 
 
עידו הרטוגזון

המולטי-טאסקינג הפך לסמל של תרבות שלמה, אבל מה ההשפעות שלו עלינו? בכנס "המשימה הבלתי אפשרית של רב משימתיות" דנו בנושא

 
 
 
 
 
 
 
 
 
היא הפכה לסימן ההיכר של הציביליזיציה החדשה, אחד הסמלים העיקריים של אנושות המקושרת ברשתות מתהדקות של עצבים דיגיטליים. אנחנו עושים את זה שוב ושוב לאורך היום: מלהטטים בין שטפי המשימות שמציפים אותנו, מדברים בטלפון בזמן נהיגה, שומעים רדיו בזמן קריאה והתכתבות במסנג'ר וצופים בטלוויזיה במקביל לשיחה בטלפון וגזיזת ציפורניים. כל אלו דוגמאות של רב משימתיות או בשמה הנפוץ - מולטי-טאקסינג.
 
אל תנסו את זה בבית. מולטי-טאסקינג (צילום: ASAP Photos)
 אל תנסו את זה בבית. מולטי-טאסקינג (צילום: ASAP Photos)   
מולטי-טאסקינג הוא מושג הלקוח במקור מעולם המחשבים ומתייחס ליכולת של מחשב לעבד מספר תוכניות במקביל. עצם השימוש שלנו במונח ביחס לבני אדם, מעיד על הדרך שבה האנושות החדשה תופסת את עצמה: כאדם שחושב כמו מחשב.

החל מהגירסה הראשונה של חלונות, שאיפשרה לנו לפתוח מספר חלונות במקביל, יכולת המולטי-טאסקינג של המחשבים עלתה במקביל עליית יכולות העיבוד שלהם. כיום, רובנו רגילים לגלוש עם עשרות לשוניות פתוחות בדפדפן ועוד כמה וכמה חלונות של תוכנות שרצות במקביל.

המולטי-טאסקינג הוא דוגמה מושלמת לאופן שבו המדיה הטכנולוגית מעודדת אותנו לצורות חשיבה מסוימות. בגלל שהמחשב שלנו מסוגל לבצע כמה משימות במקביל, הפכנו גם אנחנו למכונות נטולות ריכוז. השאלה היא מה זה עושה לנו? האם אנחנו בנויים בכלל לתפקד באופן רב משימתי ומה ההשפעות שיש לחשיבה הזו על האדם?

יום העיון "מולטיטסקינג: להטוטנות בסביבות טכנולוגיות. המשימה הבלתי אפשרית של רב-משימתיות", שהתקיים שלשום (ב') באוניברסיטה הפתוחה עסק בשאלות אלו ונתן עליהן תשובות מגוונות.
 

לפעמים אפשר ולפעמים לא

האם המסך שלכם נראה לפעמים ככה. Multitasking (צילומסך)
 האם המסך שלכם נראה לפעמים ככה. Multitasking (צילומסך)   
ד"ר אלכס גוטלר, חוקר קשב מהאוניברסיטה הפתוחה, שדן בהיבטים הקוגניטיביים של מולטי-טאסקינג, פתח את הרצאתו בסיפור, שעשוי להציע מספר מודלים להבנת התופעה: חוקר הקשב גורדון לוגן סיפר ששאל פעם את אמו אם אפשר לעשות שני דברים במקביל והיא ענתה שלפעמים כן ולפעמים לא. היום, אחרי 30 שנות מחקר ועשרות מאמרים, הוא הגיע למסקנה שהיא צדקה.

תיאוריית מאגר המשאבים של וויקנס, לדוגמה, גורסת שלמוח שלנו יש מאגר משאבים מוגבל, ולכן ביצוע מספר משימות במקביל יפגום בדרך כלל בביצוע משימה אחרת ויגרום לבזבוז זמן או שגיאות מרובות. במילים אחרות: מי שמתכתב בתוכנת מסרים מידיים ומדבר איתכם במקביל כנראה עושה את שני הדברים הללו פחות טוב לו היה מתרכז בכל אחד מהם בנפרד.

מצד שני, ישנן מטלות שלא מפריעות זו לזו. אין לנו בעיה למשל ללכת ברחוב וללעוס מסטיק או לקרוא עיתון ולאכול. המקרים שבהם מטלות אינן מפריעות זו לזו מתרחשים כשאחת המטלות אוטומטית, או כשמדובר במטלות הדורשות מהמוח סוגים שונים של משאבים. כך לדוגמה, כשמבצעים מטלה המורכבת מגירויים חזותיים - כמו נהיגה - יחד עם מטלה המורכבת מגירויים שמיעתיים - כמו האזנה לרדיו - הפגיעה תהיה נמוכה יותר.
 
 
 
גוטלר סיפר גם על ניסויים שנעשו לגבי ביצוע סדרתי של מטלות, שבו איננו מבצעים דברים במקביל או באופן רציף, אלא מחליפים בין המטלות ויוצרים מעין שרשרת. זה נראה יעיל, אבל מחקרים הראו שמעבר ממטלה למטלה גובה מהאדם את מה שנקרא "מחיר המעבר". זה מתבטא גם בכמות טעויות גדולה יותר וגם בזמן שלוקח למוח להתרגל מחדש למטלה. במילים אחרות, למרות מה שאנחנו עשויים לתאר לעצמנו, מולטי-טאסקינג פשוט אינו יעיל.

ד"ר גוטלר ממליץ להימנע ממולטי-טאסקינג לגמרי, ואם אין ברירה - לבצע זאת באופן מושכל, כלומר, רק בפעילויות אוטומטיות או כאלה שמפעילות אופני קליטה ותגובה שונים במוח.
 

תנאי להצלחה בחיים

פרופ' יורם עשת, ראש מרכז צ'ייס של האוניברסיטה הפתוחה, לעומת זאת, רואה במולטי-טאסקינג מאפיין בסיסי של הקיום החדש, ויותר מכך - כמאפיין שניתן לשפר את יכולת ההתמודדות שלנו איתו. עשת דן בהרצאתו בדרישות של עידן המידע על יכולת העיבוד זמן אמת של המוח והראה שעברנו דרך ארוכה מבחינה זו.

עשת, שמכנה זאת "עיבוד תחת הפצצה", השווה בין העומס הקוגניטיבי הנמוך של נסיעה במכונית בתחילת המאה (מהירות נמוכה, כביש חד מסלולי וכדומה), לעומת הנהיגה בימינו (מכונית מהירה על כביש מהיר, תוך האזנה לרדיו או שיחה בסלולרי); או לחילופין, ההבדלים בין שיחה פנים אל פנים לעומת העומס הרב שגורם צ'ט עם מספר אנשים במקביל תוך ביצוע מטלות אחרות.

נפחי המידע שעוברים בתודעה שלנו גדולים בהרבה, והטכנולוגיות מאתגרות את יכולת העיבוד שלנו, סיכם עשת.

לדבריו, האתגר של חברת העתיד הוא היכולת של אזרחיה להתמודד עם התובענות של הטכנולוגיה. ככל שזו ממשיכה להתפתח - המוח שלנו נדרש לרדוף אחריה בקצב הולך וגובר. אנחנו עושים זאת בין השאר על ידי פיתוח טכנולוגיות מרחיבות תודעה (כמו מערכות ניהול על סוגיהן השונים), וגם בעזרת אימון שמלמד אותנו ללהטט בין יותר ויותר משימות.

בספר Everything Bad Is Good For You מראה סטיבן ג'ונסון כי גיימרים למשל, מפתחים יכולות קוגניטיביות מוגברות, שמאפשרות להם להתמודד עם שטפי מידע בצורה יעילה יותר מאי פעם. גם עשת רמז לאפשרות לאמן את המוח ולהגיע לתוצאות יותר טובות. הוא הציג קרוב משפחה צעיר משחק ועוקב אחר המפה שבפינת המסך בזמן שהוא נוסע במהירות של 300 קמ"ש כדוגמה ליכולות המולטי-טסקינג של הדור הצעיר ואף הציג את אלוף העולם בגיימינג כסוג של אלוף העולם במולטי-טסקינג.

בסביבה הטכנולוגית החדשה ממיינת יכולת העיבוד בזמן אמת את מצליחני העתיד, טען עשת. מי שיכול לעבד זרמי מידע מקבילים בנפחים גדולים הוא בעל יתרון על אחרים, ויכולת העיבוד המהיר הופכת לנורמה חדשה של הצלחה.
 

עולם של רעש מתמיד

החברה שתיאר עשת היא כזו שהערך העליון שלה הוא הביצוע המהיר. אבל למה? בשביל מה? ולאן אנחנו הולכים?

על השאלות הערכיות של המולטי-טאסקינג, אלה שאנחנו ממעטים מדי לשאול, ענה פרופ' רוני אבירם, ראש המרכז לעתידנות בחינוך באוניברסיטת בן גוריון, בהרצאה פרובוקטיבית ומבריקה. לעומת עשת, שהציג את המצב המצוי - דרכי ההתמודדות עם נפחים הולכים וגדלים של מידע - בחר אבירם לשאול מהו המצב הרצוי.
 
אין לו מקום בימינו. האדם החושב של רודן (צילום: yahel, הוויקיפדיה העברית)
 אין לו מקום בימינו. האדם החושב של רודן (צילום: yahel, הוויקיפדיה העברית)   
לדבריו, עלינו לקבוע מטרה נכונה לשאוף אליה, ולא לקבל את המצב הקיים. כפי שבניית אוטוסטרדות נוספות לא פותרת את בעיית הפקקים ולעיתים אף מחריפה אותה, כך גם הנסיון לשפר עוד ועוד את יכולת המולטי-טאסקינג - לא יפתור את הפקקים הקוגניטיבים והנפשיים שלנו.

אבירם התייחס לאלה שאומרים שהיכולת לעשות דברים במקביל היא עדות ליכולות עיבוד מוגברות ואמר: "אולי זה מפתח את היכולות הקוגניטיביות. So what?, בשביל זה אני חי? אני לא רואה שזה מפתח את תחושת האושר".

"המולטי-טאסקינג מייצר רעש מתמיד ובעולם זה אין את האדם החושב של רודן, כי אין לו זמן לחשוב. כשאנחנו כל הזמן עסוקים במענה ל-SMS והתעדכנות באתרי חדשות אין זמן להרהר ואין התפתחות אישית", פסק והוסיף כי מולטי-טאסקינג מוגבר פוגע ביצירתיות, משום שאנחנו מתרכזים כל העת במתן פתרונות מהירים ושטחיים ולא במחשבה על דרכים חדשות.

אבל גם היחסים האישיים נפגעים. "הסיסמה של נוקיה, Connecting People, היא הכי פחות נכונה שיש, אמר אבירם. "ככל שיש יותר קשרים כך אובדת המשמעות של כל קשר לעצמו. פעם אדם היה פוגש 20 אנשים ביום. היום הוא פוגש מאות אנשים והאיכות יורדת בהתאם לכמות", ביכה אבירם את המצב.

כשחושבים על ההבדל בין מושג החברות הישן לבין מושג החברות בעידן פייסבוק, שמזכיר יותר את תפיסת הנטוורקינג של אנשי עסקים חלקלקים, קשה שלא להסכים.
 

למצוא את דרך המלך

המולטי-טאסקינג היא דוגמה לטכנולוגיה מקשרת-מקצרת. מבחינות מסוימות היא מאפשרת לנו להשיג הרבה יותר, אבל בו בזמן היא גם פוגעת פגיעה אנושה בכל אחד מהדברים שאנחנו עושים, כי אנחנו לא עושים שום דבר באמת. אפילו כשאתם מבצעים פעולת מולטי-טאסקינג תמימה, כמו לקרוא עיתון בזמן שאתם אוכלים אתם שמים פחות לב לטעם של האוכל. האם זו הדרך הנכונה לחיות?

הפסיכולוג בארי שוורץ טוען בספרו The Paradox of Choice: Why More Is Less, שריבוי הבחירות והאפשרויות של העידן המודרני גורם לחוסר נחת תמידי. פסיכיאטרים טוענים כי המולטי-טאסקינג אף גורם לשיכחה, לחץ, חרדה וקיצור טווחי תשומת הלב.

ואף על פי כן, מולטי-טאסקינג הוא עובדה קיומית במציאות החדשה שלנו, אבל כדי לשמור על איכות החיים שלנו, עלינו לנקוט באסטרטגיות לניתוק. לקרוא מיילים פעם ביום זו אסטרטגיה, וכך גם לנתק את הסלולרי או אפילו לעצום עיניים במשך שעתיים ברציפות.

יש מקום למולטי-טאסקינג, אבל יש גם מקום לחשיבה לינארית שתשלים אותה. ונדמה שזו המסקנה העיקרית מן הכנס: עלינו להיות מודעים לכך שהחיים הדיגיטליים נותנים לנו המון הזדמנויות לשקוע בפעולות בלי לחשוב מה תכליתן ואיזה מחיר הן גובות. ולעיתים חיוני שנעצור ונחשוב רגע למה ומה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by