ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
בגוף הטקסט 

בגוף הטקסט

 
 
דנה פאר

כמה שנים לוקח לעצב גופן טוב ומה ההבדלים בין גופן עברי ללטיני? למה מעצב טיפוגרפי צריך לשלוט בגיאומטריה של המישור ואיך אשליות אופטיות קשורות לכל העניין? מסע לנבכי העולם המרתק של הגופנים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
נוכחותם של הגופנים בחיי היומיום שלנו היא עובדה שכבר הפכה כה מובנת מאליה, שאנחנו כמעט אף פעם לא טורחים להקדיש לה מחשבה נוספת.
 
יצירת גופן יכולה להימשך בין חודשים לשנים (צילום: סטודיו נענע)
 יצירת גופן יכולה להימשך בין חודשים לשנים (צילום: סטודיו נענע)   
עבור רובנו, הכללים ברורים ואפילו אינסטינקטיביים: Times New Roman זה "הרגיל ההוא", נרקיסים הוא "חגיגי למקרים מיוחדים", עם David מגישים עבודות סמינריוניות וכשאנחנו צריכים חיקוי לכתב יד, נפנה, כמובן, ל-Guttman Yad-Brush הוותיק.

רק מעטים יודעים שעולם הגופנים (באנגלית "פונטים") הוא עולם רחב יריעה ומרתק. הידעתם, למשל, שיצירת גופן היא תהליך שיכול להימשך בין חודשים לשנים? שהבחירה בגופן מסויים היא אמצעי חזק להעברת תחושה ומסר מתחת לפני השטח? שישנם אינספור חוקים ועקרונות לעיצוב ולשימוש בגופנים, שמשתנים לפי סוג המדיה (למשל, דף נייר או אתר אינטרנט)?
 

מסין לעידן הדיגיטלי

נתחיל משתי הגדרות בסיסיות: גופן הוא צורה המתארת סוג, גודל וסגנון (למשל: Times New Roman בגודל 12, נטוי). טיפוגרפיה היא תורת עיצוב האות. עבודתם של המעצבים הטיפוגרפיים נחלקת לשניים: סידור האותיות על גבי משטח הקריאה בצורה נוחה לקורא ועיצוב האותיות עצמן.
 
 
 משקל: סגנון הגופן (נטוי/כבד וכו'). טעות נפוצה היא האמונה שהמעצב מבצע פעולה אוטומטית של הטיית/הרחבת הפונט הקיים. למעשה מדובר בעיצוב פונט חדש שמשתלב עם המשקלים הקיימים.

point: יחידת המידה של גובה האות.

סריף: הקווים הקטנים והעיטורים שמצמיד המעצב לאותיות על מנת לקשטן.

סאנס-סריף: גופן שהאותיות בו נטולות סריפים.

bitmap fonts: גופנים שמורכבים מתבניות פיקסלים קבועות מראש. לפיכך, על המעצב לעצב אותיות שונות לכל גודל ורזולוציה.

vector fonts: גופנים שמוגדרים על פי נוסחה מתמטית, ולפיכך אפשר להגדיל/להקטין את האותיות לכל גודל רצוי מבלי לפגום באיכותן.

monospace fonts: גופן בו כל האותיות זהות לחלוטין באורך וברוחב. גופנים פחות יפים לעין, ששימשו במחשבים ישנים.

variable-width fonts: גופן בו האותיות אינן בהכרח זהות באורך וברוחב. 
הכתב אומנם קיים מאז ימי האדם הקדמון, אבל ההתמסדות האמיתית של הטיפוגרפיה החלה רק עם הופעת מכונות הדפוס בסין בשנת 1040, ובמערב - עם פיתוח תהליך הדפוס על ידי יוהן גוטנברג במאה ה-15. החל מהופעתן של מכונות הדפוס ניסו מעצבים לשפר את האופן בו הוצג הטקסט. בעבר קראו לאנשים האלה "סדרי דפוס"; היום, בעידן הדיגיטלי, קוראים להם "מעצבים טיפוגרפיים".

תור הזהב של הגופנים, ובמילים אחרות: העידן הדיגיטלי, החל באמצע שנות ה-60, כשהאותיות החלו להיות מיוצגות לא על גבי פילם, אלא באמצעות פיקסלים על מחשב. בשיטה הדיגיטלית המחשב "זוכר" את תבנית הפיקסלים המדוייקת שיש לחשוף בכל אות (ואם זה גופן וקטורי, הוא "זוכר" הוראות מתמטיות ומחשב לפיהן את הפיקסלים שצריכים להיות מוצגים על המסך). באמצעות המחשב אפשר לשלוט על מגוון גורמים, כגון צבעו של כל פיקסל, מרחק האותיות זו מזו, השפעת גודל האות על התבנית שלה ועוד.

במהלך השנים פותחו מספר פורמטים סטנדרטיים לגופנים, שבהם נעשה שימוש עד היום. אדובי פיתחה את ה-PostScript, ואפל ומיקרוסופט - במיזם משותף - פיתחו את ה-TrueType. הסטנדרטיזציה, כמו גם הסרת האילוצים שנבעו משימוש בטכנולוגיות העבר המסורבלות, גרמו לכך שכעת יכלו מעצבים טיפוגרפיים לייצר כמויות מסחריות של גופנים בעלות נמוכה. ואכן, כל מי שניסה אי פעם למצוא גופן יודע זאת היטב: קיים מגוון של אלפי פונטים לטיניים ומאות פונטים עבריים להורדה ברחבי הרשת, הן בתשלום והן חינם אין כסף.
 

צורה, מטרה, ייצור, טכנולוגיה

כנגד ארבעה גורמים מדבר המעצב הטיפוגרפי בעת שהוא ניגש לעצב אותיות: צורה, מטרה, ייצור וטכנולוגיה. נשמע מסובך ומבלבל? בצדק, עיצוב גופנים זו מלאכה מסובכת מאין כמותה.
 
במכבש דפוס ידני נוטות זוויות חדות להתרכך (צילום: Getty Images)
 במכבש דפוס ידני נוטות זוויות חדות להתרכך (צילום: Getty Images)   
ראשית, על צורת האות הבסיסית יש לשמור מכל משמר. זאת, כדי שהקורא יוכל לבצע את הפעולה החשובה ביותר מבחינתו ומבחינת המעצב: לזהות אותה. בנוסף, על המעצב לשאול עצמו לאיזו מטרה ישמש הגופן - לפרסומת? למאמר בעיתון? לכתבי הקודש? מטרת השימוש תשפיע, כמובן, על העיצוב. הגורם השלישי שיש להתחשב בו הוא טכנולוגיית הייצור; האם מדובר בעופרת או שמא בגופן דיגיטלי? (למשל, במכבש דפוס ידני נוטות זוויות חדות להתרכך, עובדה שיש לקחת בחשבון). ולבסוף, הטכנולוגיה בה יוצג הגופן, כשהמגוון וטווח האפשרויות עצום - החל מדף נייר וכלה במסך מחשב.
 

איך יוצרים גופן טוב?

הצעד הראשון ליצירת גופן טוב הוא ההבנה שיש הבדלים רבים בין גופנים לטיניים לעבריים. עצות ליצירת גופנים לטיניים טובים לאו דווקא יחולו על אלו העבריים. מיכל וקסלר (28), מעצבת גרפית ומאיירת שמשמשת גם כמורה לטיפוגרפיה, מסבירה שהדבר אמור להיות מובן מאליו, "שהרי מדובר בתרבויות שונות, בהיסטוריה שונה. גופנים זה קודם כל היסטוריה. חוץ מזה, מדובר בכלל בכיוון קריאה שונה! הרבה גופנים עבריים חדשים מנסים לחקות פונטים לטיניים ונכשלים בדיוק בנקודה הזאת. יש בהם סתירה פנימית, ובמקום שכל אות תמשוך קדימה לקראת האות הבאה, האותיות דווקא סוחבות את הקורא אחורה ועוצרות את העין".

"בנוסף, באותיות הלטיניות יש המון וריאציות: אותיות גדולות, קטנות, מסורת ארוכה של אותיות מוטות (Italic) וגם המון משחק עם הגבהים של האות. כלומר, במשך השנים העין של הקורא התרגלה להתמודד עם שינויים רבים. אם ינסו ליישם את אותם הדברים בכתיב עברי, הקורא יתבלבל. במקרה הטוב קצב הקריאה שלו יואט. במקרה הרע, הוא לא יבין מה כתוב".

באתר האישי שלו חולק המעצב הטיפוגרפי יעקב מנדלסון מידע נרחב ומרתק בנושא שפת הקודש. ראשית, מנדלסון מסביר שהמשימה החשובה ביותר - ואולי גם הקשה ביותר - של המעצב הטיפוגרפי היא שמירה על איזון בין זהות לשוני. מצד אחד, כל אות צריכה להיות מובדלת בקלות ובמהירות מחברתה, שאלמלא כן יקשה על הקורא להבין איזו אות זו. מאידך, אם האותיות תהיינה שונות מדי - השוני יבלבל את הקורא ויסיט את תשומת לבו מהכתוב. לפיכך, המעצב צריך להצליח לשמור גם על ייחודה של כל אות וגם על מכנה משותף מסויים בין כל האותיות מאותה המשפחה.
 
האשליות האופטיות השונות (צילום: האתר של יעקב מנדלסון)
 האשליות האופטיות השונות (צילום: האתר של יעקב מנדלסון)   
מעצב טיפוגרפי טוב חייב לקחת בחשבון אשליות אופטיות ולהתייחס אליהן. לדוגמה, הצטלבות של קווים יוצרת אשליה לפיה אזור ה"צומת" כהה יותר משאר אזורי האות. כדי להתגבר על הבעיה יש להצר את הקווים באזור ההצטלבות. אשליה אופטית נוספת היא שמבין שני קווים באותו האורך, הקו שקצהו מחודד נראה ארוך יותר. כך, באותיות בעלות קצוות מחודדים יש לדאוג להאריך מעט את צידן השני.

האם אי פעם שמתם לב לכך שהקו האופקי באות A ממוקם לא ממש באמצע האות, אלא קצת למעלה מזה? או שהעיגול העליון של הסיפרה 8 קטן מהעיגול התחתון? גם הדברים האלו הם תוצאה של אשליה אופטית - האשליה שחלקו העליון של תו נראה ארוך יותר מחלקו התחתון. ודרך אגב, שני הטריקים האחרונים מסייעים גם לשמירה על "יציבות" האות. מסתבר שאות בעלת בסיס צר נראית פחות "יציבה" (ולכן גם פחות נעימה לעין) מאשר אות שניצבת על בסיס רחב. זו הסיבה שקו הבסיס של האות "ש" הורחב מעט ולא מקובל לעצבה עם בסיס מחודד, כפי שנהגו לעשות בכתבים עתיקים.

בנוסף לדאגה למראה של כל אות בנפרד, על המעצב לדאוג גם למראהו של רצף הכתב. חלק מאותן אשליות אופטיות שהשפיעו על עיצוב האותיות משפיעות גם על עיצוב הריווח. למשל, אות מחודדת בקצה יש לקרב לאות שאחריה. וכאב הראש לא נגמר כאן: מכיוון שיש צמדים מסויימים של אותיות שנראים, בגלל המבנה, קרובים או רחוקים מדי, יש לדאוג למרחקים מיוחדים בין צירופי אותיות מסויימים.
 

ההיבט המשפטי

כדי להכין גופן טוב צריך להשקיע עבודה רבה, אולם המהפכה הדיגיטלית הפכה את השימוש בגופנים לפשוט: כל שצריך זה להוריד קובץ, להריץ אותו ויש לכם גופן חדש על המחשב. האם מותר לכם להשתמש בו מבלי לתגמל את היוצר? עו"ד אביב אילון, שותף במשרד עורכי הדין אילון, אגרט ושות', מבהיר שלבעלי זכויות בגופנים יש אפשרות להגן על זכותם, ובמידת הצורך לדרוש מהמפר להפסיק להשתמש בגופן ואף לדרוש סעד בגין הפרת זכויות היוצרים.

במאמרו "משנת הפונטים" מסביר אילון כי "הפונט בעצם אוגר בתוכו מספר אלמנטים שונים אשר תוצרתם הסופית הינה הצגת התו בעיצובה הייחודי...לאור זאת הפונט מוגן תחת איצטלת זכות יוצרים בשני אופנים: כיצירה אומנותית וכתוכנת מחשב".

אילון גם חולק אנקדוטה מעניינת מארה"ב. מסתבר ששם לא ניתן להגן על עיצוב הגופן בזכויות יוצרים, שכן החקיקה והפסיקה שם אינן מכירות באופן עיצוב הגופן כעונה על הגדרת "יצירה". לפיכך נוצר מצב מוזר, בו גופן שנוצר בארה"ב אינו מוגן שם, אך נהנה מהגנה כמעט בכל מדינה אחרת בעולם. בנוסף, גופן שנוצר מחוץ לארה"ב זוכה להגנת זכויות יוצרים בגבולותיה, בעקבות הצטרפותה לאמנת ברן בשנת 1989.
 

תהליך העיצוב הטיפוגרפי

וקסלר חולקת את ניסיונה מהגופן הרציני היחיד שעיצבה עד כה: "מוריה". "הוא מתבסס על כתב קליגרפי עברי שמצאתי בספר ישן, שנקרא 'ירושלמי'. הכתב הזה היה יפהפה בעיני, ומכיוון שלא מצאתי שום גירסה טיפוגרפית ראויה החלטתי להכין בעצמי".
 
גופן מוריה (פרוייקט לבצלאל בהנחיית שמואל סלע)
 גופן מוריה (פרוייקט לבצלאל בהנחיית שמואל סלע)   
"בהתחלה תירגלתי כתיבה עם ציפורן. לכתיבה קליגרפית בעברית משתמשים בקולמוס (מקל מחודד) לסגנון הספרדי, ובציפורן לסגנון האשכנזי. לציפורן יש עובי, רוחב והיא גם שטוחה, מה שמאפשר לצייר איתה את כל האספקטים והניואנסים הדקים של הכתיבה הקליגרפית - קווים דקים יותר, עבים יותר... אחרי שסיימתי להתאמן על הכתיבה שאלתי את עצמי איזה גימור אני רוצה לעשות לגופן, והחלטתי לעדן את הפינות ולהחליק את הקצוות. בשלב הבא עברתי לעבוד על אחידות - למשל, שכל הזוויות שבתחילת האותיות יהיו בערך אותה זווית, כדי שהשילוב שלהן ביחד ייראה טוב. בסופו של דבר עיצבתי כמה אותיות, כתבתי כמה מילים וביצעתי את המבחן הסופי היחיד שקיים: מבחן העין. אם זה נראה טוב, אפשר להמשיך הלאה. אם לא, צריך לחזור אחורה ולבדוק איפה טעינו".
 
איזה גופן את אוהבת?
"הבחירה קשה...אני אבחר בגופן out west on 15 degrees elipse של אדוארד סלע. הבחור היה בעברו מעצב גרפי מסחרי בארה"ב, ובשלב כלשהו החליט לעזוב את זה ולהתעסק בפרוייקטים ניסיוניים. הוא התחיל לעצב גופנים שרירותיים ומוזרים, אבל מלאי ענין ושמחת חיים. את הגופן שאני מדברת עליו הוא בנה באמצעות שבלונה של אליפסה שממנה בנה גופן שלם, שהסגנון שלו מזכיר שלטים מהמערב הפרוע. הגופן הזה קופץ ומצחיק, ודווקא לא נעשתה בו עבודה נוקשה של חוקים וניואנסים. מה שאני אוהבת בו זה את הגישה הרעננה והנועזת. הגופן הזה הוא דוגמה לכך שטיפוגרפיה יכולה להיות גם אמנות".
 
 
ומה לגבי גופן שאת לא אוהבת?
"אה, זה קל. אני מאד לא אוהבת את כל הגוטמנים למיניהם. גוטמן התבקש בזמנו לתת פתרון לחברת מיקרוסופט, שרצתה גופנים קלאסיים בעברית מבלי שתצטרך להעניק זכויות יוצרים לאף אחד. הוא לקח את הגופנים העבריים הקלאסיים ושינה אותם בשרירותיות, בלי להבין בכלל מה המקור שלהם. הוא יצר כל מיני גירסאות שאני מאד לא אוהבת לראות. יש לנו למשל את גוטמן-חיים, שהוא רחב מדי וחסר פרופורציות, ואת גירסת דויד של גוטמן, שבה נעלם כל הגימור המוקפד של המקור והפך לקצוות מחודדים ולא נעימים לעין. וזו לא רק אני - התלמידים שלי ממש לא אוהבים לעבוד עם פונט מרים של גוטמן, בעוד שמרים העברי המקורי הוא גופן מהמם ונפלא".
 
"ככה זה, בעיצוב גופנים יש המון עבודה", מסבירה וקסלר. "לא רק שצריך לעצב בנפרד 22 אותיות רגילות, ארבע אותיות סופיות ומספרים וסימני פיסוק, אלא שצריך גם לוודא שהכל נראה טוב ביחד כמכלול. צריך למשל לשים לב אם המכלול צפוף מדי ו'שחור מדי', ואז כל האותיות צריכות 'לרזות' קצת. אם הוא אוורירי ואפרפר - אז להיפך".

"בשלב הבא", היא נזכרת, "מגיע הקטע שבו מעבירים את הגופן הכתוב אל המחשב. העברתי את כל מה ששירטטתי על הדף למחשב בצורה נאמנה למציאות ומדוייקת. אחר כך ניגשתי לטפל בבעיית הריווחים: הרווח שיש בין כל שתי אותיות הוא גם כן משהו שהטיפוגרף צריך להחליט לגביו. צריך לנסות צמדים, שלשות, את כל הצירופים האפשריים, כדי לבדוק איפה יכולה להיות בעיה. בנוסף, רצוי לעשות הפסקה של כמה שבועות בין שלב לשלב, כי צריך לראות את זה במבט רענן. זה ממש תהליך של שנים".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by