ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
זונות של מותגים 

זונות של מותגים

 
 
רן יניב הרטשטיין

או שהרשת נהיית חברתית ומחוברת יותר, או שאנחנו נהיים מנותקים ומבודדים יותר. רן יניב הרטשטיין מסכם שבוע חברתי ברשת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"תושבי כדור הארץ: החלה שיחה עולמית רבת עוצמה. בעזרת האינטרנט, אנשים מגלים וממציאים במהירות עצומה דרכים חדשות לשיתוף ידע. כתוצאה ישירה מכך, שווקים הופכים חכמים יותר - ומחכימים מהר יותר מרוב החברות המסחריות."

"אנחנו לא 'משתמשי קצה' או 'צרכנים' או 'לקוחות'. אנחנו בני אדם - ומה שאנחנו עושים מתקדם הרבה יותר ממה שאתם מצליחים לתפוס."

(The Cluetrain Manifesto,‏ 1999, ריק לווין, כריסטופר לוק, דוק סירלס ודייויד ויינברגר, בתרגום חנן כהן)

כשארבעה מהאנשים המעניינים ביותר ברשת ב-1999 כתבו את ה-Cluetrain Manifesto, הם פנו לעסקים שפועלים בשוק המחובר והמקוון, וקראו להם לקחת חלק "בשיחה" שהיא הרשת, או להישאר מאחור. איש לא היה מסוגל אז להסתכל רחוק מספיק קדימה כדי לראות לאן רכבת הרעיונות הזו עשויה לקחת את הרשת.

בלוגים עסקיים ופרסומות ממוקדות היו כמה מהתוצרים הראשונים של העולם החדש הזה. התפתחויות כמו האתר IdeaStorm של Dell, בו לקוחות מצביעים על הצעות למוצרים בממשק דמוי Digg, היו חיוביות ומפתיעות יותר, אבל מושפעות ישירות מהתזות של ה-Cluetrain Manifesto. בערך על הספר בוויקיפדיה, האתר Channel 9 של מיקרוסופט מוצג כדוגמה נוספת לאתר שמיישם את עקרונות המניפסט, בכך שהוא מאפשר קשר ישיר בין המפתחים לחברה - "כבני אדם לבני אדם".
 

מגדלור

The Cluetrain Manifesto (צילום מסך מאתר הספר)
 The Cluetrain Manifesto (צילום מסך מאתר הספר)   
השבוע הגענו לעוד אחת מהתחנות המפתיעות בדרך, עם ההכרזה של Facebook על Beacon, פלטפורמה שתאפשר למשתמשים לפרסם לחבריהם מוצרים ומותגים בפיד העדכונים שלהם: כשחבר באתר יזמין סרט מבלוקבאסטר או יקנה פחית ספרייט, הוא יוכל להציג את פיסת המידע הזו לכל חבריו, בצירוף פרסומת קצרה.

מערכת הפרסום החדשה כוללת גם כמה מרכיבים אחרים, ובין היתר תאפשר למפרסמים למקד פרסומות רגילות למשתמים מסויימים לפי פרטי הפרופיל שלהם. אבל Beacon ייחודית בקרב מערכות הפרסום המקוונות בכך שהיא מגייסת את המשתמשים עצמם, ולא רק את בעלי האתרים.

התשובה לשאלה המובנת מאליה מובנית מאליה בעצמה: אם המותגים שאנו צורכים מגדירים את הזהות שלנו, ו-Facebook נועד לפרסם את הזהות שלנו ברשת, הקשר בין השניים בלתי נמנע. או במילים אחרות - כן, המשתמשים יקפצו בלי לחשוב פעמיים על ההזדמנות להפוך להיות הזונות של המותגים האהובים עליהם.

לפי דייויד ויינברגר, אחד ממחברי ה-Cluetrain Manifesto, יכולה פלטפורמת הפרסום החדשה במיטבה להפוך על פניה את ההשפעה של פרסומות, בכך שהיא מאפשרת לשאול את החברים מה הם קונים, במקום לשאול את המפרסמים מה לקנות.

דוק סירלס, עוד אחד ממחברי המניספט, מביא ציטוטים נוספים הנעים בין סלידה קיצונית לאופטימיות מהוססת. פרד סטוצמן, ממייסדיי claimID, כתב ש-"רק בגלל שפרסומות הן ממוקדות חברתית, זה לא גורם לי לרצות עוד פרסומות", והוסיף ש-"ספאם, ממוקד או לא ממוקד, הורג כל רשת".

על הטבע הוויראלי של סוג הפרסום שהפלטפורמה החדשה של Facebook תאפשר העיר בציניות ניק קאר: "הדביקו אותי. אני שלכם". פול בוטין ב-Slate מציין שמשתמשים ירצו להציג בפידים האישיים שלהם רק "דברים מגניבים, דברים חשובים, דברים שיגרמו להם להראות טוב כשאחרים יראו אותם". לעומת זאת, בגוגל אפשר לפרסם הכל לכולם - החל משמפו לקשקשים וכלה בגלולות להארכת הזין. "אני בטוח שיש הרבה אנשים שירצו לכתוב על הגרביים שלהם, אבל אין 50 מיליון אנשים כאלה, והחברים שלהם לא ירצו להשאר חברים שלהם להרבה זמן ... נראה לכם שאני אתן ל-Facebook למכור לחברים שלי משחה נגד טחורים? אין סיכוי".

לעומתם, דייב ויינר מקווה שפרסום ילך ויעשה יותר ויותר ממוקד, עד שיעלם לגמרי, כי "פרסום ממוקד בצורה מושלמת הוא פשוט מידע, וזה טוב!".

סירלס עצמו נותן לרשת החברתית קרדיט על הניסיון לשנות את יחסי הכוחות בין גוגל לשאר העולם, אבל מזכיר שהפרסומות שם הן עדיין רק פרסומות, ושינוי אמיתי בעולם הפרסום יקרה רק אם נוכל "לתת לביקוש כלים טובים יותר לתקשר עם ההיצע, ולא רק לתת להיצע כלים טובים יותר ליצור ולשלוט בביקוש".

(זו, אגב, בדיוק הבעיה גם עם ה-Cluetrain Manifesto. קצת יותר מדי סיסמאות מעגליות מעורפלות, קצת פחות מדי תוכן).
 

יש עוד חברות חברתיות ברשת

אני חבר ברשת חברתית, וקוראים לה "האינטרנט" (באנרים מאת בצלאל בן-חים)
 אני חבר ברשת חברתית, וקוראים לה "האינטרנט" (באנרים מאת בצלאל בן-חים)   
יריב חבוט ב-nrg חושב שכשגוגל השיקה בשבוע שעבר את OpenSocial, פלטפורמה פתוחה ליישומי צד שלישי ברשתות חברתיות, האינטרנט "נפתח מחדש", בגלל שה-API של גוגל יוצר אפשרויות בלתי מוגבלות ומצדיק את קיומם של רעיונות מהפכניים ממש, כמו "יישום בפייסבוק שמאפשר לכל אחד לאמץ לעצמו חייזר ולהציל אותו", או כאלה מקוריים במיוחד כמו יישום שמאפשר לאנשים להציג ברשת את רשימת הספרים שלהם.

לפי חבוט, היום הראשון בעולם בו יש את OpenSocial הוא חשוב בדיוק כמו היום הראשון בעולם בו יש את האינטרנט - כי האינטרנט כבר נגמרה, אין כאן מה לעשות יותר: "כל אתר שאפשר היה להקים ברשת כבר קם, כל רעיון כבר יושם". עם OpenSocial, "שיווק הוא מילת המפתח", וליישומי OpenSocial יש סיכויים גדולים לחשיפה בגלל שברשתות חברתיות "יש המון אנשים". גאוני.

למקרה שחששתם שחבוט הוא עוד אחד מהחולמנים האלה שרק רוצים לשנות את העולם אבל לא יודעים לראות את השורה התחתונה, הוא אפילו נזכר לשאול "אם אפשר לעשות מזה כסף". התשובה המרעננת שלו, שאף פעם לא נשמעה בעבר בהקשר של יזמות ברשת וניצול של פיתוחים חדשים בתחום: כן, אולי, לפעמים, אם תחשבו על רעיון מקורי שעדיין לא יושם ואם תהיו זריזים מספיק בשביל לתפוס מספיק מהזהב שיפול מהשמיים לפני שענקיות הרשת תאכלנה אתכם לארוחת בוקר.

אם זה מה שיש לרשת החדשה של חבוט להציע - עדרים של משתמשי רשתות חברתיות פותים שרועים סביב הכלום התורן שנכנס לאופנה באותו הרגע וייצא ממנה באותה מהירות ברגע הבא בעוד המפרסמים מוצצים את דמם עד לטיפת המידע הדמוגרפי האחרונה - עדיף היה להשאיר אותה סגורה.

הייתי אומר ש"אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי שהרשת נפתחה ונסגרה והתחדשה והתפוצצה בשנים האחרונות, הייתי יכול לבנות לי רשת חדשה לגמרי", אבל האמת שלא צריך אפילו גרוש אחד בשביל לסגור את האינטרנט ולהקים אותה מחדש - צריך רק טור דעה.

אה, ורשת זה נקבה.

גדי שמשון ניסח את זה בצורה הרבה יותר תמציתית ממני.

• "שיואו!" עזבו אותכם מ-OpenSocial. מאז הרשת כבר הספיקה להיסגר שוב ועכשיו היא נפתחה מחדש עם בוא'נה, אתר ה-Dex השבועי הכי גזעי בארץ, הפעם של ynet. למטומטמים לילדים בלבד.
 
 

הסלולרי של גוגל

ה-Open Handset Alliance (צילום: יח"צ)
 ה-Open Handset Alliance (צילום: יח"צ)   
בעוד ש-Facebook מנסה לשנות את חוקי המשחק שגוגל עד כה היתה השחקנית היחידה בו, משכילה ענקית החיפוש להמשיך ולהרחיב את המגרש שלה יותר ויותר. השבוע הכריזה סוף סוף, יחד עם עוד 33 שותפות אחרות, על Android: פלטפורמה סלולרית פתוחה שכוללת בין היתר מערכת הפעלה וחבילת יישומים, שהיא כנראה הדבר הכי קרוב ל-GPhone שנראה בשנה הקרובה.

מצחיק לקרוא את כמה מהתגובות של החברות שלא הצטרפו ל-OHA. מיקרוסופט לגלגה שגוגל היתה צריכה לאסוף עוד 33 חברות בשביל להצליח לעשות את מה שהיא עצמה עושה כבר חמש שנים - בלי לציין את העובדה שגם אחרי חמש שנים יש למיקרוסופט נתח שולי בלבד מהשוק הסלולרי, ושמערכת ההפעלה שלה לטלפונים נחשבת באופן כללי לבדיחה גרועה.

גם סימביאן, שמערכת ההפעלה שלה מפעילה כ-75% מהטלפונים החכמים בעולם, לא היתה נחמדה במיוחד לגבי Android, וטענה שאף אחד בכלל לא היה משתין לכיוון של ה-OHA אם גוגל לא היתה מעורבת בה: הצהרה מוזרה מצד חברה שהיתה כמעט אלמונית לחלוטין עד שנוקיה, חברת הסלולר הגדולה בעולם, החלה להשתמש במערכת ההפעלה שלה בטלפונים חכמים - 21 שנים אחרי הקמת Psion, החברה ממנה סימביאן צמחה.

עוד מעניין לציין שלמרות שסימביאן נמצאת כבר בגירסה 9.5, ולמרות שהיא מפעילה מכשירים מפלצתיים ועתירי משאבים כמו ה-N95 של נוקיה, היא עדיין אחת ממערכות ההפעלה האיטיות והמסורבלות ביותר שאפשר להריץ על טלפון סלולרי, ועדיין אי אפשר להפעיל תחתיה יותר ממספר יישומים בודדים בלי שתזלול לעצמה את כל הזיכרון ותיתקע.

מצחיקות עוד יותר התגובות של החברות שכן הצטרפו ל-OHA. מוטורולה, אחת החברות הבולטות באיגוד, אמרה ש-Android היא רק עוד אחת ממערכות רבות "בארסנל שלה" וכי אין לה כוונה להפסיק להשתמש באחרות. אכן דימוי הולם מצד מוטורולה, שיורה על לקוחותיה את המכשירים הסלולריים הגרועים ביותר שיש בקצב של תת מקלע, מתוך כוונה ברורה להרוג.

נדמה שהתגובה השפויה היחידה ל-Android הגיעה מנוקיה, שבניגוד למתחרותיה החליטה שלא להתנהג כמו פוליטיקאי בשבוע שלפני הבחירות ופשוט להגיד שאם תחליט שהדבר ישתלם לה וללקוחותיה, היא תצטרף ל-OHA. בהתחשב בכך ש-Android דורכת על יותר מבוהן אחת של נוקיה, האיפוק שלה מפתיע לעומת חוסר הביטחון הילדותי של מיקרוסופט וסימביאן.
 

קצת פרופורציות

 
ככלל, רוב המבקרים מתייחסים רק להיבטים השוליים בהצהרה - כמו העובדה שהטלפונים הראשונים יגיעו לשוק רק בעוד יותר מחצי שנה, או היעדרן של כמה מהחברות הגדולות והחשובות בשוק הסלולר כמו נוקיה או אורנג', והחל מיוני השנה גם אפל.

את הרעיון מאחורי Android אפשר לפטור כאוטופי ושאפתני מדי, אבל רק אם באמת מפרשים כפשוטן את ההצהרות הבומבסטיות בהודעות לתקשורת של ה-Open Handset Alliance, האיגוד שהוקם בשביל לפתח את Android.

הפלטפורמה החדשה אולי לא תהפוך את שוק הסלולר על פניו, אבל אפל כבר הוכיחה שהלקוחות כמעט נחנקים מצמא לפתרונות רעננים, ולשם שינוי אולי גם טובים, לבעיות שמציבים מכשירים קטנים עם 21 מקשים ומסך בגודל 1.5 אינץ', או אפילו מכשירים עם מסך בגודל 3.7 אינץ' ללא מקשים בכלל. כמו כן, המכשירים הראשונים אולי יגיעו לחנויות רק בעוד חצי שנה או שנה, אבל אף פיתוח מעניין אחר לא צפוי לגנוב ל-Android את הבכורה מלבד כמה חיקויי iPhone חיוורים. וגם, גוגל אולי לא הצליחה לרתום את התעשייה כולה למיזם התורן שלה, אבל זה מעולם לא הפריע לה.

בסופו של דבר, כל ניסיון לסטנדרטיזציה ופתיחות בעולם העוין והאלים של הטלפונים הסלולריים צריך להתקבל בברכה, ואפילו שני פתרונות פתוחים מתחרים (לא שיש בכלל עוד פתרון פתוח מקביל שיתחרה ב-Android) עדיפים מערב רב של פלטפורמות קניינות סגורות ולא תואמות.
 

תנו לו, שישחק

• מיקרוסופט מדקלמת את הפזמון "גוגל היא רק מנוע חיפוש" כבר שנים, אבל ספק אם מישהו שם באמת מאמין בזה. למרות שאחת הסיבות העיקריות להתלהבות מ-Android היא הכישלון המוחלט של מיקרוסופט לספק אפילו פתרון מוצלח אחד בתחום המכשירים הניידים, מנכ"ל מיקרוסופט סטיב באלמר ממשיך לנסות לשכנע אותנו שהחברה החשובה והמעניינת ביותר ברשת באמת ראויה לזלזול על ידי אחת החברות החשובות פחות.

• "לא עשינו טעות", אמר השבוע באלמר בכנס עסקי, ובכך הבהיר לעולם שמיקרוסופט עשתה טעות כלשהי. השאלה היא לא אם הצעד היה נכון או לא - אלא רק מה היה הצעד. הפעם, זו הרכישה של 1.6% מ-Facebook, שמיקרוסופט מתקשה להצדיק לבעלי המניות, ללקוחות ובעיקר לעצמה.

• אמרו פעם שהבעיה הגדולה של ענקית התוכנה היא הביורוקרטיה הבלתי אפשרית שלה, שהעמיסה על כל מפתח 10 דרגים של ניהול ופיקוח. אמרו גם שכל זה השתנה כבר אחרי כל כך הרבה רה-ארגונים ופיצולים ומיזוגים, אבל תחשבו כמה דרגים של ניהול ופיקוח צריך כל מפתח כדי לרכך את ההשפעה השלילית של הליצן שמנהל את החברה הזו.
 

הם לא נחמדים

• כאילו שזה באמת מפתיע מישהו, גם ממשלת ישראל רוצה לשחק ב-1984 ולהאזין לכל מה שאנחנו עושים, כל הזמן, רק כדי לוודא שלא נתבלבל ונצביע תמיד רק למפלגה הנכונה ונקנה תמיד רק את המוצרים הנכונים. אתם יודעים, זה המצב הביטחוני פשוט. ככה זה צבא. מה שמעציב אותי באמת זה שכבר אין לי אפילו מה להגיד על זה, אז מזל שיש כמה אנשים קצת יותר חרוצים ונחושים ממני.

Greasemonkey הוא תוסף לדפדפן שמאפשר להפעיל סקריפטים שמבצעים שינויים במראה או בהתנהגות של אתרי אינטרנט - להוסיף פיצ'רים, ליצור מאש-אפים, לתקן בעיות תאימות או נגישות וכדומה. מאז הופיע לראשונה Greasemonkey, צמחה קהילה עניפה של מפתחים, שעמלים על שיפור ותיקון אתרי אינטרנט מכל סוג ואופי.

עם זאת, אותם השינויים החיצוניים תלויים במבנה של האתר עצמו, וכשנעשים שינויים באתר עקב עיצוב מחדש או מסתם סיבות שרירותיות, השינויים מפסיקים לעבוד במקרה הטוב או מקלקלים את האתר לגמרי במקרה הרע.

גוגל, ששירות הדואר המקוון שלה הוא אחד היעדים הפופולריים ביותר על מפתחי סקריפטים, החלה השבוע לעודד שינויים ושיפורים ב-Gmail על ידי יצירת ממשק תכנותי מיוחד ל-Greasemonkey, שיאפשר גישה מהירה ויציבה לפונקציות החשובות, וימשיך לפעול גם כשתעשה שינויים בשירות הדואר המקוון שלה.

אבל גוגל היא לא החברה הפרוגרסיבית היחידה שנוקטת בגישה ליברלית כל כך ומאפשרת למשתמשים לשנות ולהתאים כרצונם את שירותיה לצרכיהם. אחד מהחלוצים בתחום היה דווקא אתר הארץ, תמיד מקדים את זמנו, שם מודעים לחלוטין לצורך של הגולשים להביע את עצמם על ידי מחקר, טיפול, בדיקה, דיון ופירוש מחדש של התכנים העולים בו, ומעודדים אותם לתקן בעצמם באגים שהיו מביכים אפילו את המפתחים של האתר בו מתפרסם טור זה.

• vGames מכים שנית. אחרי שגלעד אברון לימד אותנו שנז"ק זה טוב וזכויות זה רע, מזכיר יובל בירב שדווקא יש זכות אחת שראוי להגן עליה - הזכות לצרוך. בגיבוי מספרים אקראיים ושרירותיים שהוא מציג כנתונים סטטיסטיים ללא שום סימוכין או הקשר, בירב מתלונן שהגיימרים המקומיים שמורידים משחקים מהרשת בלי לשלם עליהם הורסים לו את התעשייה.

כמובן, הטיעון הפשטני הזה מסתכם בסוף בלא הרבה יותר מהקלישאה האלמותית של פרדוקס הגבריות הישראלית, ובירב מסביר לנו למה "הוא לא פראייר". המסר ברור - 99% מהגיימרים הישראלים לא קונים משחקים (לפי בירב), והם צריכים עכשיו ומיד לפתוח את הארנק ולרוקן אותו לכיסם של תאגידי המשחקים, אחרת EA בחיים לא תטיס אותו להשקות בחו"ל וחבריו לגנון בחיים לא יפסיקו להשוויץ במשחקים שהוא לא יכול להרשות לעצמו לשחק בהם.

הרי לא יכול להיות שהשוק בישראל פשוט קטן מכדי לעניין את התעשייה הזו - לא יכול להיות שאפילו אם כל גיימר בארץ יקנה קונסולה אחת מכל סוג ואחרי זה עוד חמישה משחקים בשנה, זה עדיין לא בהכרח יהיה משתלם להשקיע בנו. בירב יוצר לעצמו את המציאות לפי הצורך, וכל הנתונים שהוא המציא מצביעים מעבר לכל ספק על כך שאם רק נתאגד ונתחיל לבזבז בצורה מתואמת ומסודרת, חברות המשחקים תתגלמנה אותנו בכל הפינוקים והתשורות שרק תאגידי ענק בינלאומיים יודעים להמטיר על הלקוחות שלהם. ברור - תראו איזה יופי זה עובד פה לכל המקיסטים.

• ליגת הבייסבול בארה"ב "מכרה" קטעי וידאו של משחקי בייסבול עם נז"ק, בהם אפשר היה לצפות רק אחרי התחברות לשרת מיוחד. כשהיא הורידה את השרת הזה מהרשת מבלי להציע ללקוחות החזרים, ובכך מנעה מהם אפשרות לצפות בקטעים שהם "רכשו", היא כאילו הפשילה את המכנסיים והתחתונים והסתובבה לחשוף את ישבנה מול פרצופם של הצרכנים שאת כספם היא גנבה. רק עוד תזכורת לכך שהאחרונים שאנחנו צריכים לסמוך עליהם האם אלו שתכלית הקיום שלהם היא להיות לא נאמנים. אין שום דרך אחרת לראות את זה - פשוט אסור לקנות תכנים מוגבלים בנז"ק.
 

הטוקבקיסטים

טוקבקיסטית אנונימית, מתוך הסרט (צילום: אתר yes)
 טוקבקיסטית אנונימית, מתוך הסרט (צילום: אתר yes)   
• "הטוקבקיסטים", סרט תיעודי מאת צביקה בינדר על מגיבים ישראלים ברשת, לצפיה באורך מלא ב-yes. וכמובן, אפשר גם לטקבק.

• גל מור ב-ynet מביא קטעים בולטים מספרו החדש של אריה סקופ, לשעבר מנכ"ל מיקרוסופט ישראל שכיהן בתפקידו 16 שנים. לפי מור, סקופ התייחס בספרו להבדלים בין מיקרוסופט העולמית לסניף הישראלי, לפיראטיות ולתשומת הלב שמקדישה מיקרוסופט לתמיכה בעברית, אבל מתעלם באופן לא מפתיע מכמה נושאים שנויים יותר במחלוקת, כמו נוהגי התחרות של החברה.

• אפשר להיות פסימיסטיים מעצבנים ולהגיד ש-62% (!) מהמעריצים של רדיוהד לא שילמו על האלבום האחרון ובמקום זאת הורידו אותו ללא תשלום מאתר הלהקה, ואפשר להיות אופטימיסטיים מעצבנים ולהגיד ש-38% (!!) שילמו עליו כשיכלו להוריד אותו בחינם.

• אחד היתרונות של ויסטה היה אמור להיות מערכת ההרשאות החדשה, אבל הוא התברר בדיעבד דווקא כאחד החסרונות הגדולים. ב-Cnet מסבירים איך ליישם מערכת הרשאות באמצעות יישומי צד שלישי תחת חלונות XP, ואף מונים את היישומים שכדאי לתת להם הרשאות מוגבלות.

• הרעש סביב סטיב ג'ובס המזויף אולי שכך מעט מאז שזהות הבלוגר האנונימי יצאה לאור, אבל הוא עדיין אחד הבלוגים הטובים ביותר שכותבים על אפל. Ars Technica ראיינו את דניאל ליונס, האיש שמאחורי הבלוג המצליח, יחד עם ביקורת על ספרו החדש "oPtion$: The Secret Life of Steve Jobs, a Parody"
 
• אחרי חודשים רבים של חוסר וודאות, שיחררה השבוע אפל את קוד המקור של Darwin 9.0, מערכת ההפעלה הפתוחה שעל בסיסה היא מפתחת את OS X.

איתן פיטוסי ב-ynet עונה על כמה שאלות לגבי הרשת הסלולרית החדשה שמקימה פלאפון, כתחליף לרשת ה-CDMA הקיימת שלה.

אורי שרף תרגם בלינמגזין מאמר של קורי דוקטורו, בו הוא מסביר כיצד הפך להיות סופר מצליח ומוערך למרות שהוא מחלק את כל הספרים שלו ללא תשלום.

• טים אוריילי ממשיך לנסות לבדוק איזו גירסה של האינטרנט הוא קיבל בדואר מהספקית שלו, והרשת ממשיכה לקחת אותו ברצינות. הוא אולי מגדיר את כל הסיפור "כשטות", אבל הוא אחד הגורמים המניעים העיקריים שלו. ואני לא מבין: כל כך קשה פשוט לעשות internet -v ולגמור עם העניין הזה אחת ולתמיד?

• יש לכם יום הולדת בשנה הקרובה? אם כן, הירשמו בלוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה, אצל אורי קציר. אפשר אולי יהיה לקבל את זה בפורמט iCal?

• התענוג האמיתי בידיעה הזו על קללות במשחק ישן של Sierra הוא לא הקללות עצמן, אלא החגיגה הגיקית שמתרחשת לי בראש כשאני מדמיין איך מישהו גילה אותן.

• לסיכום בנימה אופטימית: לח"כ ישראל חסון שוב נפל המוצץ.

(עיצוב הבאנרים "I am a member of a social network": בצלאל בן-חיים, עבור גדי שמשון)

השבוע ברשת ב-RSS
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by