ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
איך אומרים אינטרנט בקובנית? 

איך אומרים אינטרנט בקובנית?

 
 
רויטרס

הבלוגרים בקובה נאלצים להתמודד עם איסור חיבור לאינטרנט, שליטה ממשלתית מוחלטת על אמצעי התקשורת ואפס דיון ציבורי. קומוניזם מקוון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כאשר יואני סנצ'ז בת ה-32 רוצה לעדכן את הבלוג שלה, שעוסק בחיי היומיום בקובה, היא מתלבשת כמו תיירת, צועדת בבטחה לעבר מלון "הוואנה" ומברכת את העובדים לשלום בגרמנית. הסיבה לכך היא שקובנים כמו סנצ'ז אינם מורשים לגלוש באינטרנט דרך חיבורים הזמינים בבתי מלון. אלו שמורים לזרים בלבד.
 
יאוני סנצ'ז בדירתה שבהוואנה. מתחזה לתיירת (צילום: רויטרס)
 יאוני סנצ'ז בדירתה שבהוואנה. מתחזה לתיירת (צילום: רויטרס)   
באחד הפוסטים האחרונים שפירסמה סנצ'ז בבבלוג שלה, Generacion Y, היא מספרת על המוני השוטרים שגודשים את רחובות הבירה הקובנית, בודקים את מסמכיהם של העוברים והשבים ומחפשים בתיקיהם אחר מוצרים שנקנו בשוק השחור.

היא וקומץ בלוגרים עצמאיים פותחים סדק צר, דרכו יכולים גולשים מכל העולם להציץ במתרחש במדינה הקומוניסטית, שממשלתה שולטת ביד רמה המידע המוזרם דרך אמצעי התקשורת. "אנחנו מנצלים את האינטרנט, הם לא יכולים לשלוט עלינו שם", אמרה הבלוגרית.

אך היא ושכמותה עומדים בפני לא מעט קשיים.

ברגע שנכנסה למלון והצליחה להתחבר, סנצ'ז צריכה לכתוב במהירות. לא בגלל שהיא חוששת שמא תיתפס, אלא משום שהגישה לאינטרנט יקרה במתכוון. שעת חיבור עולה כשישה דולר, סכום השווה בערכו למשכורת של שבועיים עבור קובני ממוצע.
 

מספר המחוברים נמוך

 
בלוגרים עצמאיים נאלצים לאחסן את אתריהם בשרתים שנמצאים מחוץ למדינה, ומרבית הקוראים שלהם מגיעים דווקא מחוץ לקובה.

לא מדובר בנתון מפתיע, שכן רק כ-200,000 קובנים - פחות משני אחוזים מהאוכלוסיה - מחוברים לאינטרנט. על פי נתוני ה-International Telecommunications Union (או ITU, שכפוף לאו"ם), זהו מספר המחוברים הנמוך ביותר באמריקה הלטינית.

רק עובדי ממשלה, אקדמאים וחוקרים מורשים להתחבר לאינטרנט מביתם, וגם אז, מדובר בחיבור הממומן על ידי הממשלה.

אזרחים מן המניין מורשים רק לפתוח תיבת מייל, אליה ניתן לגשת ממסופים שמוצבים בסניפי הדואר. מסופים אלו מאפשרים גם לגלוש באינטרנט, אולם רק לאתרים קובניים - שאר האתרים ברשת חסומים.
 
 

הכל אשמת ארה"ב

הבלוגרים העצמאיים בקובה מתקשים לעיתים להתחבר לאינטרנט במשך ימים, שבועות ואפילו חודשים. "הגישה שלי לאינטרנט אינה סדירה", אומר הבלוגר האנונימי שעומד מאחורי הבלוג My island at midday. "כמו כל הדברים בקובה, כל אחד צריך לפתור את המחסור שלו בעצמו - יהא זה חוסר בנייר טואלט או היעדרו של חיבור לאינטרנט", אמר.

ממשלת קובה תולה את האשמה בסנקציות שנוקטת נגדה ארה"ב, שכנתה מצפון. לדברי הממשל, הבעייתיות בגישה לאינטרנט נובעת מהאיסור שהטילה ארה"ב על חיבורה של קובה לסיבים אופטיים תת ימים, שמונחים במרחק של כ-19 ק"מ בלבד מחופיה, ומשמשים מעין אוטוסטרדת אינטרנט מהיר. במקום, קובה נאלצת להשתמש בחיבורי לווין יקרים על מנת להתחבר לאינטרנט דרך מדינות אחרות, כמו קנדה, צ'ילה וברזיל.

המבקרים טוענים שמדובר בתירוץ שיאפשר לממשלה להמשיך ולשלוט באינטרנט, כלי רב עוצמה שיש המאמינים כי יוכל לשחק תפקיד חשוב בהפצת מידע בתוך גבולות המדינה, ממש כמו זה שהיה לפקס בנפילת ברית המועצות.
 

לאינטרנט יש כוח

מאז שפידל קסטרו, מנהיגה החולני של קובה, העביר בשנה שעברה כמה מסמכויותיו לאחיו ראול, הצליחו האזרחים הקובנים לטעום מעט מטעמה של הפתיחות. המנהיג החדש מעודד דיון ציבורי נרחב בנוגע לכלכלה הנחשלת של המדינה.

אך התגובה שעוררו תוכניות טלוויזיה ששודרו בדצמבר, ובהן חלקו כבוד לצנזורים הידועים לשמצה שפעלו בתחילת שנות ה-70 במדינה - אז אימצה קובה את המדיניות הסובייטית ורדפה כותבים, אמנים והומוסקסואלים - הדגימה את הפוטנציאל שיש לרשת כאמצעי תקשורת שבכוחו להביא לשינוי.

השידור גרם למבול של מיילים מאינטלקטואלים ואנשי אקדמיה קובניים, שאילץ את הממשלה לפרסם לפגוש בפונים ואף לפרסם התנצלות בגין התוכנית.

עשרות מתומכי הממשל, בעיקר עיתונאים שמועסקים על ידי המדינה ומחזיקים בחיבור אינטרנט, מפעילים בלוגים. רובם נמנעים מלפרסם בהם את דעותיהם לגבי תלאות חיי היומיום במדינה, ומקפידים לדבוק בקו הרשמי.

רבים מהם פשוט מפרסמים טורים שכתב פידל קסטרו ממיטת חוליו, וכן ביקורת על האויבת האידאולוגית המרה של המדינה - הלוא היא ארה"ב. תכנים אלו מועתקים מהעיתונות הממסדית.
 

מעדיפים אנונימיות

קריקטורה סובייטית. אין כמו נוסטלגיה (צילום: munequitosrusos.blogspot.com)
 קריקטורה סובייטית. אין כמו נוסטלגיה (צילום: munequitosrusos.blogspot.com)   
אחד מיוצאי הדופן הוא לואיס סקסטו, בעל טור בעיתון הנוער הקומוניסטי Juventud Rebelde (המורד הצעיר, בתרגום חופשי), שיצא לאחרונה במתקפה חריפה נגד הבירוקרטיה הממשלתית. "בלי ביקורת ציבורית, הטעויות שנעשות ימשיכו לפגוע במדינתנו", כתב סקסטו בפוסט שהעלה בחודש שעבר.

אחרים מעדיפים להימנע מפוליטיקה, ומתדיינים בעיקר על קולנוע וספרות, ומדי פעם מעלים קריקטורות סובייטיות שכל הקובנים גדלו עליהן, ומעוררות בליבם נוסטלגיה לעידן אחר.

הבלוגרים העצמאיים בקובה נוקטים בגישה שונה בתכלית, ומעדיפים להישאר אנונימיים או להשתמש בשם עט, על מנת להגן על עצמם. בלוגרית בשם Tension Lia מפרסמת בבלוג Havanascity צילומים שבהם נראה המצב העגום שבו שרויים אוצרות האדריכלות של הוואנה.

והאיש שמאחורי הבלוג My island at midday סיפר בראיון שנערך איתו במייל, כי האנונימיות היא שאיפשרה לו לומר כמה דברים שאיש לא העז לכתוב עליהם. "תמיד כעסו על מתנגדי המשטר. בקובה עדיין נהוגה גישה בלתי סובלנית, על אף שהחברה הקובנית מתחילה לאמץ מגוון של דעות", העיד.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by